הבחירה הישירה לא תוציא אותנו מהפלונטר הפוליטי, להיפך

אימוץ שיטת הבחירה הישירה לא רק שלא יפתור את הפלונטר הפוליטי המתמשך, אלא עלול להחריף, להאריך ואף להעצים את המשבר. ראוי שהכנסת תגן על הדמוקרטיה הישראלית ועקרונותיה החוקתיים, ותדחה אותן

Flash 90

הצעת החוק לבחירה ישירה חזרו למרכז סדר היום הפוליטי בטענה שבמצב הפוליטי הקיים, זו הדרך היחידה להימנע מבחירות חמישיות, אולם מדובר בטענה שגויה ומטעה, שכן אימוץ שיטת הבחירה הישירה לא רק שלא יפתור את הפלונטר הפוליטי המתמשך, אלא עלול להחריף, להאריך ואף להעצים את המשבר.

לפי הנוסח שהציעו ח"כים מש"ס, ושקידם ח"כ מיקי זוהר כיו"ר הוועדה המסדרת, מי שייבחר בבחירות הישירות שייערכו יהפוך באופן מיידי לראש ממשלה, ויצטרך להרכיב ממשלה שתזכה לאמון הכנסת בתוך 90 יום, אחרת ייערכו בחירות חדשות לכנסת. אלא שאם יחסי הכוחות הנוכחיים בכנסת לא מאפשרים להרכיב ממשלה – והם כמובן לא ישתנו אם נלך לבחירות ישירות – אין שום יסוד סביר להניח שמי שייבחר בבחירות ישירות יוכל לעשות זאת. אם כוונת המשורר היא להוביל סוף סוף להכרעה – בחירה ישירה אינה הפתרון.

זאת ועוד, ראש הממשלה שייבחר בבחירות הישירות יעמוד בראש ממשלת מעבר ויוכל לפטר ולמנות שרים כרצונו. התוצאה תהיה שבמקום שהשרים המכהנים כיום ימשיכו לכהן עד שתוקם ממשלה קבועה, חלק ניכר מהם יתחלפו מיד לאחר הבחירות הישירות, רק כדי להתחלף שוב בהמשך, כשתוקם הממשלה הקבועה. הדבר יפגע ביציבות השלטונית, המעורערת בלאו הכי. שנית, בהנחה שבחירות ישירות לא יסתיימו בהרכבת ממשלה קבועה, הן פשוט ידחו את הקץ של הכנסת הנוכחית ויובילו ל"גרירת רגליים" מתמשכת: במצב כזה, הבחירות לכנסת ה-25 ייערכו רק בעוד 7 חודשים, במקום כ-4 חודשים ללא בחירה ישירה. בינתיים, תשלוט בישראל ממשלת מעבר לא מתפקדת (נשמע מוכר?).

היבט בעייתי נוסף בהצעה הוא ביטול מנגנון האי-אמון, שמאפשר להחליף ממשלה באמצע הקדנציה אם יש לכך רוב של 61 ח"כים. לפי הצעת החוק, לא ניתן יהיה להחליף את ראש הממשלה והממשלה במהלך כהונת הכנסת, והדחה או התפטרות של ראש ממשלה תוביל ישירות לעוד בחירות. באופן עקרוני, האפשרות של הפרלמנט להחליף את הממשלה היא המאפיין הבולט ביותר של משטרים דמוקרטיים פרלמנטריים, המבטא את ריבונות העם. מבחינה מעשית, התוצאה של ביטול האי-אמון היא שגם אם מתגבש רוב בכנסת בעד ממשלה אחרת, לא ניתן יהיה להקימה. גם מבחינה זו, הבחירה הישירה תקטין את יכולתה של המערכת הפוליטית להיחלץ מהפלונטר.

לפי הצעה אחרת, שהגישו חברי הכנסת שלמה קרעי וישראל אייכלר, ראש הממשלה שייבחר יצטרך אמנם להרכיב ממשלה בתוך 14 ימים, אך הסיעות שיצטרפו לקואליציה שלו יקבלו בונוס של 12 מנדטים שיחולקו ביניהן באופן יחסי לפי גודלן. המשמעות היא הגדלת מספר הח"כים ל-132. מדובר ברעיון פסול מכל וכל, הסותר את הרעיון של בחירות יחסיות ואת העיקרון שמעוגן בחוק יסוד: הכנסת, שלפיו הבחירות בישראל הן שוויוניות. ה"בונוס" גם יפגע קשות בזכויות האופוזיציה והמיעוט בכנסת. שיטות כאלה היו קיימות בדמוקרטיות מבוססות בודדות, ובוטלו – באיטליה על ידי בית המשפט, ביוון על ידי הפרלמנט – מאותה הסיבה בדיוק.

אפרופו דמוקרטיות אחרות, חשוב להבין – בחירה ישירה היא המצאה ישראלית. אין משטרים פרלמנטריים שיש בהם בחירות ישירות לתפקיד ראש הממשלה. בפרסומים בתקשורת נטען כי יש דמוקרטיות שהשיטה המוצעת דומה להן, כמו הולנד, אוסטריה ודנמרק אלא ששם, בניגוד למנגנון המוצע בישראל, אין בחירות ישירות לתפקיד ראש הממשלה. הממשלה קמה על בסיס יחסי הכוחות בפרלמנט ולא "נכפית" עליו, ואפשר להחליפה בהצבעת אי-אמון.

לבסוף, מדובר בהצעה לשינוי רטרואקטיבי ופרסונאלי בדיני הבחירות, באופן שמעוות את החלטת הבוחר ומתערב במהלך הרכבת הממשלה. משטרים דמוקרטיים מבוססים על כללי משחק קבועים ויציבים, ולא על מניפולציות כאלה.

שתי הצעות החוק הללו לבחירה ישירה לראשות הממשלה הונחו על שולחן הכנסת, אבל טרם נידונו בקריאה טרומית. אם לבסוף יעלו להצבעה – ראוי שהכנסת תגן על הדמוקרטיה הישראלית ועקרונותיה החוקתיים, ותדחה אותן.