להגן, לחזק ולקדם – תפקידי שר המשפטים הבא

תיק המשפטים בממשלה הבאה יעמיס על מי שישא או תישא אותו אחריות עצומה. אנו נמצאים בתקופה רגישה, אולי גורלית, של מתקפה-רבתי על הדמוקרטיה בישראל. יהא עליו לתפקד, כפי שעשתה במידה רבה שרת המשפטים הקודמת, כשומר סף וכמגן מפני נסיונות לפגוע בדמוקרטיה הישראלית – בחקיקה, בפגיעה במערכת המשפט, ובאופי המדינה. יהיה עליו להוביל רפורמות במערכת המשפט ולקדם שינויים נדרשים שיחזקו את שלטון החוק ואת זכויות האדם והמיעוט.

התמונה באדיבות  Shutterstock

מאמר זה פורסם לראשונה בכתב העת של לשכת עורכי הדין.

עצירת החקיקה האנטי דמוקרטית

ראשית כל, יהיה על שר המשפטים לעמוד, מתוקף תפקידו כיו"ר ועדת השרים לעניני חקיקה, כחומה בצורה בפני נסיונות החקיקה האנטי-דמוקרטיים. כוונתנו ליוזמות חקיקה שייעודן, קודם כל לפגוע בשיוויון ולפגוע באזרחי ישראל הערבים (דוגמת "חוקי הנאמנות" והצעת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי) וכן יוזמות חקיקה הפוגעות בחופש הביטוי, בחופש ההתאגדות ובארגוני זכויות האדם (למשל "חוקי העמותות" השונים). יוזמות חקיקה אלה פוגעות במהותה הדמוקרטית של המדינה, ועלולות לערער את מעמדה בקרב מדינות המערב הליברלי. כמו כן, יש לשאוף לתיקון הפגיעות שחוללה הכנסת ה-18 באופיה הדמוקרטי של המדינה, ולהחל במאמץ לבטל חקיקה פוגענית שאושרה, דוגמת "חוק ועדות הקבלה", "חוק החרם" ו"חוק הנכבה".

הגנה על בית המשפט העליון

במסגרת המתקפה על הדמוקרטיה הישראלית הוגשו בשנים האחרונות הצעות שונות ומגוונות שנועדו לפגוע בסמכויותיו של בית המשפט העליון לבקר חקיקה של הכנסת וכן באשר לדרכי מינוי השופטים. על שר המשפטים להגן על מערכת המשפט מפני חקיקה כזו, שתפגע במגן העיקרי של זכויות האדם בישראל – הביקורת החוקתית של בית המשפט העליון. במסגרת זו יש להתנגד נחרצות לנסיונות להחדיר "פסקת התגברות" לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, או "פסקת התגברות" כללית במסגרת הצעת חוק יסוד: החקיקה. הצעות אלה, שיאפשרו לכנסת להתגבר ברוב מיוחד על החלטת בית המשפט העליון ישנו לחלוטין את המבנה החוקתי הקיים בישראל, ויאפשרו לכנסת לפגוע בזכויות אדם מבלי לחשוש מביקורת חוקתית, שכן תמיד ניתן יהיה לחוקק את החוק מחדש. כמו כן, יהיה על שר המשפטים להגן על בתי המשפט מפני נסיונות להחדיר פוליטיזציה לדרכי מינוי השופטים. האמון שזוכה לו בית המשפט העליון, גם אם אינו אידאלי, עדיין גבוה בהרבה מהאמון שזוכה לו המערכת הפוליטית; פגיעה במקצועיות ועצמאות שופטי בית המשפט העליון עלולה להיות מכה קשה גם לתפקודו של בית המשפט כמגן על האזרח מפני השלטון, וגם לאמון בו הוא זוכה. עצמאות השופטים ואי תלותם בפוליטיקה היא מנכסי צאן הברזל של ישראל, ויש לשמור עליהם מכל משמר.

חיזוק מעמד זכויות האדם וקידום חוקה

מעבר להגנה על זכויות האדם מפני פגיעה, הגיעה השעה לקדם ולהעצים את ההגנה על זכויות האדם בישראל. עשיה זו ניתן יהיה לעשות בצורה המיטבית רק באמצעות חקיקת חוקה שלמה, ובה מגילת זכויות (לצד הגדרה ברורה של ישראל כמדינת לאום). אך גם אם אין אפשרות לעשות זאת, ראוי, בינתיים, לקדם את זכויות האדם ובעיקר את הזכות לשוויון. זאת ניתן לעשות על ידי הקמה של נציבות לזכויות אדם – גוף ממלכתי עצמאי שעוסק בקידום ובהגנה על זכויות אדם. כמו כן, יש לחזק את מעמדה ועצמאותה של הנציבות לשוויון בתעסוקה. גוף חשוב זה אינו מקבל את הסמכויות והאמצעים להם הוא זקוק כדי למלא את תפקידו באופן מיטיבי – למנוע אפליה בתעסוקה – אפילו לא בקרב שירות המדינה.

מלחמה בגזענות

בשנים האחרונות חלה עליה תלולה בקרב גילויי הגזענות בישראל, כולל כאלה המביאים למעשים – גם של ונדליזם מסית ומכוער, וגם של אלימות ממש. לשיאו הגיע תהליך זה בקיץ האחרון, לפני ובמהלך מבצע "צוק איתן". על שר המשפטים הבא להמשיך בתהליך בו החלה השרה הקודמת, של בחינת עבירות ההסתה לגזענות ולאלימות. בעיקר, יש לבחון מחדש את מדיניות התביעה להעמדה לדין בעבירות מסוג זה, שבאה לידי ביטוי למשל בהחלטה לסגור את התיקים כנגד מחברי הספר "תורת המלך" ובאשר למכתב רבני הערים כנגד השכרת דירות לערבים בצפת. יש לשקול חקיקה חדשה ומודרנית, שלוקחת בחשבון את התפתחות עולם התקשורת והרשתות החברתיות, ולמצוא את נקודת האיזון המתאימה. מצב שבו גזענות אלימה ברשת מחלחלת ומעודדת שנאה ואלימות חייב להפסק. 

בכך לא די. שר המשפטים יצטרך, יחד עם שר החינוך, לשקוד על הרחבת המשמעות של היות אדם אזרח ישראלי. יהיה עליו לפעול לשינוי יסודי ביחסה של המדינה ויחסו של הרוב היהודי לאוכלוסיה הערבית, יהיה עליו לעשות בנחרצות ובהתמדה למען שילובה המלא של אוכלוסיה זו בממשל, בשירות הציבורי במשק העבודה, בכלכלה, בהשכלה הגבוהה ובחיי הרוח והתרבות – לטובת המדינה המתבטאת בטובת כלל אזרחיה.

רפורמות בבית המשפט ומערכת אכיפת החוק

תפקיד חשוב של שר המשפטים הבא יהיה להמשיך ולהילחם בעומס הבלתי נסבל על מערכת המשפט. התייעלות מערכת בתי המשפט היא יעד שחייב להיות לנגד עיניו של שר המשפטים בכל עת. בתוך כך, ובכדי להקל על העומס על בית המשפט העליון, יש להקים ערכאה נוספת של בית משפט לערעורים, בין בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. ערכאה זו תסיר חלק מהלחץ ניכר על בית המשפט העליון ותהפכו לבית משפט שעוסק בסוגיות עקרוניות בלבד בענינים פליליים ואזרחיים (להבדיל מערעורים בזכות), בד בבד לצד היותו ערכאה ראשונה כבג"צ. זהו מבחן ליחסה של המערכ הפוליטית לבית המשפט העליון: האם מבקשים להטביע אותו בים של תיקים ולשחוק את יכולתו לקדם את המשפט בישראל או שמעצבים לו תפקיד ההולם את מעמדו ואת רמת שופטיו. 

שר המשפטים חייב לשמור מכל משמר על שומרי הסף במערכת אכיפת החוק. המינויים לראשי המערכת חייבים להשאר מקצועיים ונקיים לחלוטין מפוליטיזיציה, ויש לשמור מכל משמר על סמכויותיהם ועצמאותם של שומרי הסף – בכללם היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, והיועצים המשפטיים במשרדים נוספים. רק מי שניחנים ביושרה ובאומץ לב ראויים להתמנות לתפקידים אלה.
על שר המשפטים להעניק גיבוי לממונה החדשה על ביקורת על הפרקליטות. מוסד זה הוא מוסד חשוב, וגם אם יש שמנסים להשתמש בו בכדי לפגוע במערכת אכיפת החוק, יש לו פוטנציאל להועיל ולשפר את המערכת, שאינה חפה מתחלואים ומטעויות.

יש להמשיך את המהלך של הכפפת התביעה המשטרתית לפרקליטות. המצב שבו רוב התיקים הפליליים מנוהלים על ידי תובעים משטרתיים ללא פיקוח של הפרקליטות הוא אנומליה שיש להפסיקה.

מלחמה בשחיתות

מדינת ישראל מזדעזעת שוב ושוב מפרשיות שחיתות חדשות. שר המשפטים הבא יהיה חייב לתת גיבוי מוחלט למשטרת ישראל ולפרקליטות במלחמתם בשחיתות. מעבר לכך, נדרשת רפורמה מקיפה במספר תחומים, שתעזור להלחם בשחיתות. בין השאר, יש לתקן את עבירת הפרת האמונים לעבירה מפורטת ולא להשאירה כ"עבירת סל" עמומה, שלא מאפשרת הכוונת התנהגות נאותה וגורמת גם לזיכויים מהדהדים. יש לחוקק חוק יסוד המגדיר את תפקידם של משרתי הציבור וחובת האמון שלהם, ואוסר על מינויים פוליטיים. יש להאריך את תקופת הרחקתם של משרתי ציבור שהורשעו ולהסדיר את מצבם החוקי של אנשי ציבור שנחקרים או שהוגש נגדם כתב אישום. יש להסדיר את פעילות השדלנים (לוביסטים) בכנסת וברשות המבצעת. יש לחזק את השקיפות השלטונית ככלי למזעור שחיתות. יש ללוות חקירות של שחיתות בבחינה יסודית של הגורמים לשחיתות שלטונית, כך שיתאפשר לטפל בשורשי התופעה. יש לקבוע תקופות צינון ארוכות יותר למשרתי ציבור בכירים. כן יש להקים בית ספר לאתיקה של עובדי ציבור בכדי להנחיל נורמות ראויות של יושרה ציבורית.

חקיקה

מבין יוזמות החקיקה הגדולות העומדות בפתח, ישנן שתיים הראויות לתשומת לב מיוחדת. הראשונה היא הרפורמה בדיני ההמתה, שנועדה להחיל דרוג עבירות שונה מהעבירות הקיימות (רצח, הריגה, גרם מוות ברשלנות), שאינן מתאימות עוד לרוח הזמן. הצעת חוק זו עברה בקריאה ראשונה בכנסת ה-19 ועל שר המשפטים יהיה לדחוף לקידומה בכנסת הבאה. הצעה גדולה וחשובה היא הצעת חוק המאבק בטרור, שעברה כבר דיונים וגלגולים רבים בכנסת ה-19. יש מקום, לאור כל הביקורת שעלתה בועדת החוקה חוק ומשפט בקדנציה הקודמת, לחשיבה מחדש ולדיון מקצועי נוסף בהצעה, שיש בה מרכיבים שפוגעים פגיעה קשה בזכות להליך הוגן ובמושכלות יסוד של המשפט הפלילי. צריך יהיה להמשיך במפעל החשוב של פרידה מהמשפט המנדטורי שעדיין בתוקף והחלפתו במשפט ישראלי עדכני, המתאים לזמננו ולמשטרנו, כמימוש עצמאותנו ממשפט זר. ביטול תקנות ההגנה (שעת חירום) חייב לקבל קדימות.

אנו תקווה כי שר המשפטים הבא, יהא ביתו הפוליטי אשר יהא, יראה עצמו כמי שמופקד על שמירת ערכיה הדמוקרטיים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ועל טיפוחם, ובראשם – השוויון, חופש הביטוי והזכות לבחור ולהיבחר. יהיה עליו לעמוד איתן, ואף להשיב מלחמה שערה, מול הכוחות הפועלים לריקון הדמוקרטיה שלנו מתכניה. מכח תפיסה זו, ממלא שר המשפטים תפקיד מרכזי, אולי מכריע.