הפערים שברקע האלימות בירושלים

שיעור העוני של האוכלוסייה הערבית בירושלים כפול מזה שבאוכלוסייה היהודית. גם תקציב החינוך למזרח העיר נופל משמעותי מזה שבמערבה. סדר העדיפויות כאן חייב להשתנות

Flash 90

ערבים, בכל מדיה, נדרשים לגנות אלימות – לעיתים גם בלי קשר לנושא. בעקבות האלימות בירושלים בימים האחרונים אמלא חובה זו, אך לא מן השפה אל החוץ ולא כדי לצאת ידי חובה: אסור בתכלית האיסור לתקוף אדם רק בשל השתייכותו הקבוצתית.

מאז ומעולם ירושלים הייתה עיר מורכבת. בשונה מערים מעורבות אחרות, מספיק ניצוץ קטן כדי להבעיר את רחובותיה. אפרופו מורכבות, שווה שתכירו את הנתונים: על פי מכון ירושלים למחקרי מדיניות, שיעור העוני של האוכלוסייה הערבית בירושלים עומד על 59%, פי שניים יותר מהאוכלוסייה היהודית.

האם שירותי הרווחה מספקים מענה הולם לתופעה הזו? לא ממש. דוח מבקר המדינה קובע כי "הקצאות המשאבים לשירותי הרווחה במזרח ירושלים הן לא סבירות", ואף "אינן מקיימות את עקרון השוויון המהותי".

היינו יכולים לצפות שעיר שבה תחולת העוני גבוהה כל כך תשקיע במערכת חינוך איכותית עבור הקבוצה הענייה ביותר, אלא שהמצב הפוך. על אף הכרעת בית המשפט העליון בנושא, עדיין יש מחסור חמור של אלפי כיתות לימוד במזרח העיר; התקציב שממנו נהנים התלמידים הערבים נמוך באלפי שקלים בכל שנה בהשוואה ליהודים; התקציב לתלמיד בחמישון החלש במערכת החינוך העברית גבוה ב-124% בממוצע מהתקציב לתלמיד בחמישון זה במערכת החינוך הערבית.

לפי הערכות שפורסמו בשנים האחרונות, כשליש מהתלמידים הערבים בירושלים כלל לא משלימים 12 שנות לימוד. לכן ברור שגם הפער ברמת השכר בין יהודים וערבים בירושלים עומד על אלפי שקלים בכל חודש.

ב"מצעד הדגלים", הנערך מדי שנה לציון יום ירושלים, מתנוסס דגל מרכזי אחד לצד דגל ישראל: ייהוד המרחב. אלו לא רק בני נוער שטופי מוח המשננים את משנתו של בנצי גופשטיין הנושאים דגל זה בגאון, אלא גם גורמים בכירים, דוגמת סגן ראש עיריית ירושלים אריה קינג.

לאור כמה פעולות חשובות שנקט ראש העירייה משה ליאון ביחס למזרח העיר במהלך כהונתו, קשה לומר שבאופן רשמי עיריית ירושלים מנופפת בדגל זה יחד עם קינג, אך זו בוודאי לא מחזיקה בדגל השוויון. היא מרבה לטעון כי חוסר שיתוף הפעולה של תושבי העיר הפלסטינים הוא אשר הביא למתן מענים חלקיים עבורם מצידה, אך הנתונים מדברים בעד עצמם. העירייה לא עושה כל שלאל ידה כדי לתת את המענים הנדרשים לתושבי ירושלים המזרחית.

למעשה, גם מדינת ישראל הכירה בכך – ועל רקע זה התקבלו במאי 2018 החלטות ממשלה שונות, כאשר האחרונה והמשמעותית שבהן היא ההחלטה בדבר "צמצום פערים חברתיים כלכליים ופיתוח כלכלי במזרח ירושלים". אכן, לפי דוח סטטוס ליישום החלטות הממשלה יש התקדמות בחלק מהתחומים, אך פערים רבים נותרו בעינם ואחרים העמיקו.

יהיו מי שיטענו כי הכללת תושבי ירושלים הפלסטינים בגדר החובה לפעול לטובת "עניי עירך" הינה בגדר פרשנות מרחיבה של העיקרון ההלכתי. במידה שהרוב היהודי נמנה עימם, מתגנבת שאלה קשה: מדוע לנקוט פרשנות מרחיבה וקיצונית כל כך ביחס לשאלה הטריטוריאלית והדמוגרפית בישראל בכלל ובירושלים בפרט, ופרשנות כה מצמצמת ביחס לשאלה זו?

המצב הנוכחי חייב להשתנות. הגיע הזמן לשים בראש סדרי העדיפויות את המענה ברמה הלוקאלית, וברמה הארצית את הצורך הדחוף לצמצום הפערים החברתיים-כלכליים של תושבי השכונות הפלסטינים. הפצצה המתקתקת הזו לא הולכת להיעלם.

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות.