הצבעת האזרחים הערבים בבחירות לכנסת ה-24, מרץ 2021

דווקא בתקופה שבה הקול הערבי מקבל חשיבות מכריעה, כוחן של המפלגות הערביות נחלש ויותר מחצי מהמצביעים הערבים לא הגיעו לקלפי. שתי הרשימות הערביות אמנם הצליחו לעבור את אחוז החסימה ולשמור על ייצוגן בכנסת, אולם הרשימה המשותפת תידרש לעשות חשבון נפש נוקב ולתהות מדוע דווקא היא שילמה את מחיר הפיצול בשורותיה ערב הבחירות

Flash 90

אחוז ההצבעה

כל מי שעוקב אחר דפוסי ההשתתפות של האזרחים הערבים בבחירות לכנסת בשני העשורים האחרונים מבחין כי שיעור ההצבעה שלהם נמוך באופן מובהק מזה שבעבר, וגם נמוך במידה ניכרת משיעור ההצבעה הכלל־ארצי. עצם ההשתתפות של הערבים בבחירות לכנסת הפכה לשאלה שהתשובה עליה אינה מובנת מאליה. הבחירות לכנסת ה-24 (מרץ 2021) סיפקו לכך הוכחה נוספת כאשר אחוז ההצבעה ביישובים הערביים רשם שפל חסר תקדים – 44.6%. שיעור זה נמוך אפילו מן השיעור הנמוך שנרשם רק לפני שנתיים, בבחירות אפריל 2019 (49.2%).

השתתפות אזרחי ישראל בבחירות לכנסת, 1999–2021

אחוז ההצבעה מחושב על פי סך הקולות הכשרים מכל בעלי זכות הבחירה, אלא שבחישוב אחוז ההצבעה בכל יישוב לא נכללים המצביעים במעטפות הכפולות. ככלל, המצביעים במעטפות הכפולות הם אזרחים שנבצר מהם בעת הבחירות להצביע ביישוב מגוריהם (חיילים, אסירים או עובדי מדינה, למשל עובדי משרד החוץ). הפעם, בבחירות מרץ 2021, היו רבים מן המצביעים במעטפות הכפולות אנשים חולים או מבודדי קורונה, והם הצביעו בקלפיות ייעודיות ולא בקלפיות הרגילות ביישובם. הצבעתם לא השתקללה, אם כן, בחישוב אחוז ההצבעה ביישובם אלא נכנסה לחישוב הכללי בקטגוריה נפרדת.

שיעור החולים בקורונה והמבודדים בחברה הערבית גבוה יחסית. על פי נתוני משרד הבריאות המעודכנים לערב יום הבחירות, בכמה ערים ערביות גדולות, ובהן נצרת בגליל, אום אל-פחם וטייבה במשולש ורהט בנגב, נרשמו שיעורים גבוהים של חולים ביחס לגודל האוכלוסייה וכן מאות מבודדים. נתונים אלה מסבירים, למשל, מדוע אחוז ההצבעה באזור המשולש, ובמיוחד בחלקו הצפוני, היה נמוך מאוד, שכן המצביעים במעטפות הכפולות (מפאת מגבלות הקורונה) לא נרשמו בהצבעה ביישובם אלא בקטגוריה נפרדת. מאות מבודדים נרשמו באזור מטרופולין נצרת, בבקעת סח'נין ובשפלת החוף הצפונית, שבה ערים ערביות גדולות כגון שפרעם וטמרה. בערים גדולות אחדות באזור המשולש – כדוגמת אום אל-פחם, ערערה, באקה אל-ע'רביה, טייבה, טירה וכפר קאסם – נרשמו שיעורים גבוהים יחסית של מבודדים ביחס לאוכלוסייה. באזור הנגב נרשמו שיעורים גבוהים כאלה בערים רהט, לקיה, חורה, כסיפה ותל שבע, וכן ביישובי המועצה האזורית אל-קסום.

בבחירות לכנסת ה־23 (מרץ 2020), שבהן הגיע שיעור ההצבעה של המצביעים הערבים לרמה הגבוהה ביותר (64.8%) זה שני עשורים, קיבלה הרשימה המשותפת 18,077 קולות מהמצביעים במעטפות הכפולות, שהם 5.5% מהקולות שקיבלה מפלגה זו בקטגוריית המעטפות הכפולות באותן בחירות. לעומת זאת בבחירות הסבב הרביעי (מרץ 2021) קיבלו שתי המפלגות הערביות – הרשימה המשותפת ורע"מ – מספר קולות כמעט זהה (17,756), שהם 4.2% בקטגוריה זו, שיעור נמוך רק מעט מהפעם הקודמת אף שאחוז ההצבעה הכללי ברחוב הערבי היה הפעם נמוך במידה ניכרת מן האחוז בסבב הבחירות הקודם. המסקנה היא שאחוז ההצבעה שנרשם ביישובים הערביים בבחירות מרץ 2021 משקף תוצאה נמוכה מאחוז ההצבעה האמיתי, ובכל מקרה – ברור כי פחות ממחצית מבעלי זכות הבחירה הערבים השתתפו בבחירות האלה.

הבחירות לכנסת ה-24 (מרץ 2021) מזכירות במידה רבה את הבחירות לכנסת ה-21 לפני שנתיים (אפריל 2019). בשני המקרים התפצלה הרשימה המשותפת לשתי רשימות נפרדות, בשני המקרים קיבלו שתי הרשימות הערביות 10 מושבים בסך הכול, ובשני המקרים מחצית מהציבור הערבי לא השתתפו בהצבעה. הסיבות לאי-ההצבעה בבחירות האחרונות מגוונות: יש שהחרימו את הבחירות מטעמים אידאולוגיים עקרוניים, ויש שגילו אדישות פוליטית למערכת בחירות רביעית בתוך שנתיים. אבל רוב הלא-מצביעים נמנעו מההצבעה במחאה על התנהלותן של שתי הרשימות הערביות במערכת הבחירות.

שלא כמו בבחירות אפריל 2019, הפעם הציבור הערבי קיבל בהבנה יחסית את הפיצול ברשימה המשותפת ואת פרישתה של רע"מ ממנה בגלל חוסר היכולת של ארבעת מרכיבי הרשימה המשותפת לאמץ שיח פוליטי אחיד, למשל בשאלת שיתוף הפעולה עם הממשלה בראשות בנימין נתניהו או בסוגיה חברתית רגישה כגון שאלת זכויות הקהילה הגאה בחברה הערבית. עם זאת, אותו ציבור גם לא קיבל בהבנה את העובדה שמערכת הבחירות האחרונה הייתה רוויה בחילופי האשמות הדדיות ובמסרים שליליים בין מפלגות אשר עד לא מכבר היו שותפות לדרך שהניבה להן הישג היסטורי – 15 מושבים בכנסת היוצאת.

ההתכתשויות ההדדיות הותירו תחושות רעות בקרב ציבור הבוחרים הפוטנציאלי. ולכן, לנוכח ההבחנה הזאת, אפשר בהחלט לקבוע כי רע"מ התמודדה טוב יותר מהרשימה המשותפת עם המשבר הפוליטי שפוקד את הרחוב הערבי. היא השכילה לגייס בסבב הבחירות האחרון את בסיס התמיכה הציבורית שלה, שמורכב בעיקר מפעילי התנועה האסלאמית ומתומכיה (חלק לא מבוטל מהם בקרב הבדואים בנגב) וצלחה את סף אחוז החסימה. בצד זה יש להניח כי גם להצהרתו של נתניהו כשבוע ימים לפני הבחירות, שלא יקים ממשלה שתסתמך על תמיכה מבחוץ של רע"מ, הייתה השפעה שלילית על כוונות ההשתתפות (הנמוכות ממילא) של הציבור הערבי הרחב. הצהרה זו, שעמדה בניגוד גמור לקמפיין החיובי שנקט נתניהו לאורך מערכת הבחירות לשם עידוד ההשתתפות של האזרחים הערבים בבחירות (גם אם באמצעות הצבעה לליכוד ולא למפלגות הערביות), העמיקה את התסכול הפוליטי ברחוב הערבי. התוצאה המצטברת של כל ההתפתחויות האלה הולידה את השפל ההיסטורי בשיעור ההשתתפות של האזרחים הערבים בבחירות לכנסת.

תוצאות ההצבעה ביישובים הערביים

רוב גדול בקרב המצביעים הערבים (80.1%) העניקו בבחירות מרץ 2021 את קולם למפלגות הערביות. בכך הם אפשרו לשתי הרשימות – הרשימה המשותפת והרשימה הערבית המאוחדת (רע"מ) – לעבור את אחוז החסימה ולזכות בייצוג בכנסת למרות אחוז ההצבעה הנמוך בחברה הערבית. רק 19.9% מהמצביעים ביישובים הערביים העניקו את קולם למפלגות יהודיות, בעיקר לליכוד (5.2% מקולות המצביעים), למרצ (3.7%) ולישראל ביתנו (3.2%). התפלגות הקולות של המצביעים ביישובים הערביים – 80% למפלגות הערביות ו-20% למפלגות היהודיות – דומה להתפלגות הממוצעת המאפיינת את דפוסי ההצבעה ביישובים הערביים בעשור האחרון.

התפלגות ההצבעה של האזרחים הערבים בבחירות לכנסת, 1999–2021*

*כולל הצבעה לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה; הנתונים מתייחסים להצבעה ביישובים הערבים והדרוזים בלבד, לא כולל הצבעת התושבים הערבים בערים המעורבות, במעטפות כפולות, ובשאר האזורים.

הישגי המפלגות הערביות בבחירות לכנסת ה-24 (מרץ 2021)

התפלגות ההצבעה ביישובים הערביים והדרוזיים
שיעור ההשתתפות: 44.6%

התפלגות התמיכה במפלגות הערביות - מבט כללי
הרשימה המשותפת: 212,583 קולות

רע"מ: 167,064 קולות

מכל הגופים הפוליטיים שמתמודדים על קולו של הבוחר הערבי, הרשימה המשותפת היא עדיין הגוף הפוליטי שנהנה מהתמיכה הגבוהה ביותר ברחוב הערבי, אך יש לשים לב כי בתוך היישובים הערביים עצמם ההבדל שנרשם בינה לבין רע"מ בבחירות האחרונות לא היה גדול (כשליש מנדט). הפרש הקולות העיקרי בין שתי הרשימות הושג בעקבות ההצבעה שמחוץ ליישובים הערביים – בערים המעורבות ובשאר האזורים – שם קיבלה הרשימה המשותפת כ-30 אלף קולות יותר מרע"מ.

הרשימה המשותפת כללה הפעם שלוש מפלגות – חד"ש, תע"ל ו-בל"ד (שקיבלו גם את תמיכתה של מפלגת "מען – יחד לעתיד חדש", שפרשה מן המרוץ כשבוע לפני יום הבחירות), והיא קיבלה 6 מושבים בכנסת: 3 לחד"ש, 2 לתע"ל ו־1 לבל"ד. מפלגת רע"מ הצליחה לצלוח את אחוז החסימה וזכתה בייצוג של 4 מושבים.

מתוך ארבע המפלגות שהרכיבו בכנסת הקודמת את הרשימה המשותפת רק רע"מ שימרה את כוחה מהבחירות הקודמות (4 מושבים). חד"ש ובל"ד איבדו 2 מושבים כל אחת, ותע"ל איבדה מושב אחד. עבור חד"ש זהו הייצוג הנמוך ביותר מאז הכנסת ה־17 (2006), ועבור בל"ד זהו הייצוג הנמוך ביותר מאז שנות ה־90' של המאה הקודמת, אז היא השתתפה לראשונה בבחירות לכנסת. בכל זאת, נחמה פורתא לבל"ד היא העובדה שמאזן גנאים, בשר מבשרה של המפלגה ואשר התמודד בבחירות האלה מטעם רע"מ, נבחר גם הוא לכנסת.

ואולם הנתונים שלעיל מגלים רק חלק מן התמונה. כדי להבין בצורה מעמיקה יותר את המגמות הפוליטיות בחברה הערבית יש להתבונן בהתנהגותם של כלל בעלי זכות הבחירה ביישובים הערביים לאורך השנים. התבוננות כזו חושפת את העובדה שבמשך כמעט שני עשורים המערכה האמיתית על קולם של הבוחרים הערבים מתנהלת בין המפלגות הערביות מכאן לבין "מפלגת הלא־מצביעים" (דהיינו מי שאינם משתתפים בבחירות) מכאן. ההתרחבות של ממדי האי־הצבעה בתקופה זו קשורה קשר הדוק עם ההופעה הראשונה של החרמת הבחירות כתופעה מאורגנת בבחירות 2003. אין פירושו של דבר שהיקף המחרימים האידאולוגיים בחברה הערבית כה רחב, אלא שבנסיבות מסוימות סיסמאות ההחרמה וההימנעות מהצבעה נופלות על מספר גדול יותר של אוזניים קשובות בציבור הערבי ומעודדות אותם שלא להשתתף בבחירות. בעשור הראשון של המאה הנוכחית היה זה החותם הקשה שהותירו אירועי אוקטובר 2000 בציבור הערבי והתגברות ממדי האי־אמון כלפי המדינה ומוסדותיה שגרמו לאזרחים ערבים רבים להדיר רגליהם מהקלפיות. לעומת זאת, בשנים האחרונות ההימנעות מהצבעה בבחירות קשורה במישרין בהתנהלותן של המפלגות הערביות ומושפעת מן המתיחות והיריבות הפוליטית ביניהן. וכך, בשנים האחרונות ידן של המפלגות הערביות הייתה על העליונה רק במערכות בחירות שבהן הן התמודדו במסגרת הרשימה המשותפת (2015, ספטמבר 2019, 2020), והן קיבלו את תמיכתם של כמחצית מבעלי זכות הבחירה בחברה הערבית. בכל שאר המקרים, שיעור הלא־מצביעים עמד על 50% או יותר.

התנודות החריפות בשיעורי ההצבעה בשנים האחרונות מלמדות עד כמה נחלשה יכולתן של המפלגות הערביות לסחוף אחריהן קהל תומכים נאמן שייתן להן את קולו בכל מקרה. הן גם מלמדות כי גודלו של ציבור התומכים הנאמן למפלגות הצטמק לכדי שליש בלבד מבעלי זכות הבחירה בחברה הערבית. ההכרעה הפוליטית הסופית נמצאת אפוא בידי הבוחר הערבי: אם נחה דעתו מהתנהלות המפלגות, יֵצא להצביע; וָלא – יימנע. בצד אלו בולטת לעין הירידה בתמיכת המצביעים הערבים במפלגות היהודיות. בעשור האחרון שיעור התמיכה הממוצע בהן ברחוב הערבי הוא קצת יותר מ־10% - כמחצית מן השיעור הממוצע לפני שני עשורים.

התנהגות בעלי זכות הבחירה הערבים בבחירות לכנסת, 1999–2021

צפון הארץ

רוב ברור בקרב המצביעים הערבים בצפון הארץ – בגליל, בעמקים ובחוף הכרמל – העניקו את קולם למפלגות הערביות (75.1%). הרשימה המשותפת נהנית ממעמד הבכורה (43.5%), ורע"מ זוכה בתמיכה ניכרת (31.6%).

התפלגות ההצבעה הערבית בצפון הארץ
שיעור ההשתתפות: 46.9%

הבדלים נרשמו בקרב קבוצות מובחנות בצפון הארץ. מרבית הבוחרים ביישובים הבדואיים בגליל העניקו את קולם דווקא לרע"מ (58.1%), ובפער גדול אחריה – לרשימה המשותפת (18.5%) ולליכוד (11.3%). אחוז ההצבעה של הבדואים בגליל היה נמוך במיוחד (39.2%) (לעומת אחוז ההצבעה הכללי במגזר הערבי – 44.6%).

התפלגות ההצבעה של הבדואים בצפון הארץ
שיעור ההשתתפות: 39.2%

אחוז ההצבעה ביישובים הדרוזיים (46.4%) דומה לאחוז ההצבעה הכללי בחברה הערבית. בקטגוריה זו נכללים בסך הכול 12 יישובים: 9 יישובים שכמעט כל תושביהם דרוזים (95% או יותר), 2 יישובים שהרוב הגדול של אוכלוסייתם דרוזים (כ־75%), ויישוב נוסף – מע'אר – שהוא יישוב מעורב: 60% דרוזים, 20% מוסלמים ו־20% נוצרים.

הרוב המכריע (כ־83%) של קולות המצביעים הדרוזים ניתנו למפלגות יהודיות, בהתאמה עם הדפוס המאפיין את התפלגות ההצבעה של האזרחים הדרוזים בבחירות לכנסת. בהקשר זה ראוי לשים לב להתפתחות מעניינת בדפוסי ההצבעה של הבוחרים הדרוזים: בשלוש מערכות הבחירות הקודמות הייתה כחול לבן המפלגה הדומיננטית ביישובים הדרוזיים, ואילו בבחירות האחרונות (הסבב הרביעי, מרץ 2021) הפכה ההצבעה הדרוזית למבוזרת יותר. וכך, המפלגה שנהנתה בבחירות אלו מהתמיכה הגדולה ביותר בקרב המצביעים הדרוזים הייתה ישראל ביתנו (25% מקולותיהם), ואחריה הליכוד (17.8%) ויש עתיד (10.2%). שאר קולות המצביעים הדרוזים למפלגות יהודיות התפזרו במידה כמעט שווה בין חמש מפלגות: כחול לבן, מרצ וש"ס, ואחריהן – תקווה חדשה והעבודה.

הרשימה המשותפת קיבלה 11.9% מקולות המצביעים הדרוזים, ואילו רע"מ קיבלה 4.9% בלבד מקולותיהם. הנתון המעניין הוא שמחצית מהקולות שניתנו בכל היישובים הדרוזיים לשתי הרשימות הערביות האלה הגיעו רק מהיישוב מע'אר. ביישוב זה מתגוררים מנסור עבאס, ראש מפלגת רע"מ, וג'אבר עסאקלה, דרוזי חבר מפלגת חד"ש (שהיא חלק מהרשימה המשותפת). עובדה זו מסבירה את התמיכה הגדולה יחסית בשתי הרשימות הערביות ביישוב הזה (51.4%).

התפלגות ההצבעה של הדרוזים
שיעור ההשתתפות: 46.4%

אחוז הצבעה גבוה יחסית נרשם בכמה יישובים נוצריים קטנים בגליל (54%). הכוונה לארבעה יישובים שאוכלוסייתם, רובה ככולה, נוצרית: ג'יש (גוש חלב), מעיליא, פסוטה ועיילבון. מרבית הבוחרים ביישובים האלה הצביעו לרשימה המשותפת (59.4%), ומקצתם הצביעו למרצ (15.3%) או לליכוד (8.1%). רע"מ קיבלה בהם תמיכה חלשה למדי (6%).

התפלגות ההצבעה של הערבים הנוצרים
שיעור ההשתתפות: 54%

אזור המשולש

הירידה העיקרית באחוז ההצבעה בבחירות האחרונות (מרץ 2021) התרחשה באזור המשולש – 40% בלבד, לעומת 68% בבחירות הקודמות (מרץ 2020). שפל ההצבעה נרשם בצפון המשולש (35%), לעומת 42.4% בדרום המשולש, שיעור נמוך רק מעט מן הממוצע בכלל היישובים הערביים.

התפלגות ההצבעה באזור המשולש
שיעור ההשתתפות: 40%

בדומה למערכות בחירות קודמות גם הפעם העניקו רוב מכריע מקרב הבוחרים הערבים באזור המשולש את קולם למפלגות הערביות (89.8%). ואולם בין שני האזורים המרכיבים אותו נרשמו הבדלים מהותיים בדפוסי ההצבעה: בעוד בצפון המשולש הצביעו רוב גדול של הבוחרים (63.8%) לרשימה המשותפת ו־27.8% תמכו ברע"מ, בדרום המשולש נרשם כמעט שוויון בין שתי הרשימות: 45.7% לרשימה המשותפת ו־41.8% לרע"מ. ההסבר לכך הוא שכמה מן היישובים הגדולים באזור דרום המשולש (ובפרט כפר קאסם) הם מעוזי תמיכה של התנועה האסלאמית, ואת זו מייצגת רע"מ.
המפלגה היהודית שקיבלה את התמיכה הרחבה ביותר באזור המשולש היא מרצ (5.7%), שהשיגה בפער ניכר את הליכוד (1.3%) ואת יש עתיד (1.1%).

התפלגות ההצבעה בדרום המשולש
שיעור ההשתתפות: 46.6%

התפלגות ההצבעה בצפון המשולש
שיעור ההשתתפות: 35%

היישובים הערביים בפרוזדור ירושלים

שיעור ההשתתפות בבחירות מרץ 2021 של האזרחים הערבים בשלושת היישובים שבפרוזדור ירושלים – אבו גוש, עין ראפה ועין נקובא – היה דומה לשיעור ההשתתפות הכללי ביישובים הערביים – 42.4%. הרשימה המשותפת זכתה בשלושת היישובים הללו בתמיכתם של כמחצית מהמצביעים (46.9%), ואחריה רע"מ והליכוד, שקיבלו שיעורי תמיכה זהים –19.2% כל אחת.

התפלגות ההצבעה של הערבים ביישובי פרוזדור ירושלים
שיעור ההשתתפות: 42.4%

אזור הנגב

בדרך כלל שיעור ההשתתפות של המצביעים הבדואים בנגב נמוך במידה ניכרת מממוצע שיעור ההשתתפות הכללי המאפיין את היישובים הערביים. הפעם הפגינו המצביעים הבדואים השתתפות ערה יחסית, בעיקר בעיירות וביישובי הקבע במועצות האזוריות. המרוויחה הגדולה מהצבעתם הייתה מפלגת רע"מ, שזכתה ברוב מכריע של קולותיהם (74.5%) – רבע מסך כל הקולות שקיבלה הרשימה בבחירות. הרשימה המשותפת קיבלה תמיכה נמוכה יחסית (15.8%), ואחריה הליכוד (4.4%).

התפלגות ההצבעה של הבדואים בנגב
שיעור ההשתתפות: 42.3%

התמיכה של הבוחרים הבדואים ברע"מ הסתכמה ביותר ממושב אחד (מעל 42 אלף קולות). מתברר כי בסיס התמיכה של התנועה האסלאמית ביישובים הבדואיים בנגב הוכיח את עצמו. וכך, אם במערכות הבחירות הקודמות שיעור ההצבעה הנמוך יחסית של הבדואים מנע בדרך כלל מן המפלגות הערביות להבטיח לעצמן מושב נוסף בכנסת, הפעם הייתה זו התמיכה המסיבית של המצביעים הבדואים ברע"מ שסייעה לרשימה לעבור את אחוז החסימה ולזכות בייצוג בכנסת.
בצד זה ראויה לציון העובדה שהן ביישובים הבדואיים בנגב והן ביישובים הבדואיים בגליל זכתה רע"מ בשיעורי תמיכה גבוהים במיוחד והקדימה בהפרש גדול את הרשימה המשותפת.

תוצאות ההצבעה בערים המעורבות

משתי המפלגות הערביות שהתמודדו בבחירות לכנסת, הרשימה המשותפת היא שקיבלה את התמיכה הגדולה ביותר בערים המעורבות – תמיכה שהסתכמה בכמעט מנדט אחד (כ־28 אלף קולות). מעוזי התמיכה העיקריים ברשימה המשותפת הן הערים חיפה ותל אביב־יפו (כמחצית מסך כל הקולות שקיבלה הרשימה המשותפת בערים המעורבות). רע"מ נהנתה מתמיכה דלה יותר: קצת פחות מ־7,000 קולות.
בהשוואה לבחירות לכנסת ה־23 שהתקיימו במרץ 2020, המפלגות הערביות שהרכיבו בעבר את הרשימה המשותפת איבדו מכוחן המשותף כ־20 אלף קולות. היקף התמיכה במפלגות הערביות בערים המעורבות בבחירות האחרונות (מרץ 2021) דומה לזה שנרשם בבחירות לכנסת ה־21 (אפריל 2019).
אומדן אחוז ההצבעה של האזרחים הערבים תושבי הערים המעורבות בוצע על פי מדגם קלפיות שבהן אחוז הקולות שניתנו לשתי המפלגות הערביות (הרשימה המשותפת ורע"מ) היה גבוה בהרבה מן הממוצע העירוני הכללי ודומה לשיעור התמיכה הארצי הכללי במפלגות הערביות (כ־80%).
על פי מדגם זה, אחוז ההצבעה של האזרחים הערבים בכל הערים המעורבות היה נמוך במידה ניכרת מן הממוצע העירוני ומממוצע ההצבעה הכללי ביישובים הערביים. אחוזי הצבעה נמוכים במיוחד נרשמו בלוד (34%), בעכו (38%) וברמלה (39%). גם ביפו נרשם אחוז הצבעה נמוך במיוחד (40%). המעניין הוא שבשום קלפי בעיר זו לא הגיע אחוז התמיכה בשתי הרשימות הערביות יחד ליותר מ-67%, דהיינו שיעור נמוך במידה ניכרת משיעור ההצבעה הממוצע (80%) ביישובים הערביים, דבר המלמד על שיעור ההצבעה הנמוך במיוחד ביפו.
רק בערים המעורבות בגליל נרשמו אחוזי הצבעה גבוהים יחסית של מצביעים ערבים: נוף הגליל – 59%; ומעלות־תרשיחא – 56%. שיעורים אלו דומים לממוצע ההצבעה העירוני כולו, יהודים וערבים, או אפילו גבוהים ממנו, ובכל מקרה גבוהים במידה ניכרת מן הממוצע הכללי ביישובים הערביים שבגליל.

השתתפות המצביעים הערבים בערים המעורבות

השוואה לאחוז ההצבעה בבחירות לכנסת ה־23 (מרץ 2020) מלמדת כי בכל הערים המעורבות, למעט נוף הגליל, חלה ירידה ניכרת בהשתתפות של המצביעים הערבים בבחירות לכנסת. הירידה בולטת בעיקר בערים לוד, רמלה ועכו. בשלושתן ירד אחוז ההצבעה של התושבים הערבים ב־20% או יותר לעומת מערכת הבחירות הקודמת (מרץ 2020). ממצא זה מלמד כי השילוב של מצוקה חברתית־כלכלית עם תסכול פוליטי מוליד אדישות פוליטית.

השתתפות המצביעים הערבים בערים המעורבות, בחירות מרץ 2020 לעומת בחירות מרץ 2021

הצבעת האזרחים הערבים למפלגות יהודיות

בגזרת המפלגות היהודיות מתברר כי הניסיון למתג את ראש הממשלה בנימין נתניהו בכינוי "אבו יאיר" לא הניב לליכוד הישגים של ממש ברחוב הערבי. בסך הכול העניקו הבוחרים הערבים כחצי מנדט לליכוד. מרצ וישראל ביתנו קיבלו כשליש מנדט, ויש עתיד – כמעט רבע מנדט.

תרומת ההצבעה הערבית למפלגות היהודיות*

*הנתונים מתייחסים להצבעת האזרחים הערבים ביישובים הערביים וביישובים הדרוזיים. הם אינם כוללים את הצבעת האזרחים הערבים במעטפות כפולות, בערים מעורבות או ביישובים אחרים.

בחינת ההתפתחויות בהצבעת הציבור הערבי למפלגות היהודיות בארבע מערכות הבחירות של השנתיים האחרונות מגלה מעבר ברור של המצביעים הערבים למפלגות יהודיות בצד הימני של המפה הפוליטית. חל גידול בתמיכה בליכוד וברשימות שנולדו ממנה (תקווה חדשה וכולנו), ובמיוחד עלתה התמיכה במפלגת ישראל ביתנו, שהכפילה את כוחה בחברה הערבית בשנתיים החולפות (מספר בעלי זכות הבחירה הערביים עלה בתקופה זו ב־6% בלבד, ולכן מדובר בעלייה ריאלית מובהקת). ואכן, מטעם שתי מפלגות יהודיות ימניות – הליכוד וישראל ביתנו – נבחרו שני נציגים דרוזים (אחד בכל מפלגה). לעומת זאת חלה צניחה דרמטית בהיקף התמיכה של המצביעים הערבים במפלגות יהודיות שבמרכז (כחול לבן) או בשמאל (העבודה ומרצ).
אף על פי כן קשה להצביע על התחדשות הקשר בין הבוחר הערבי למפלגות השלטון היהודיות בימין המפה, או בינו למפלגות היהודיות בכלל, שכן בבחירות האלה נרשם שפל נוסף בתמיכה במפלגות היהודיות מצד כלל בעלי זכות הבחירה ביישובים הערביים – 8.9% בלבד. העובדה ששיעור התמיכה במפלגות היהודיות בבחירות האלה היה דומה לשיעור התמיכה בהן (8%) בבחירות 2020, שבהן שיעור ההצבעה בחברה הערבית היה גבוה במיוחד, מלמדת כי התמיכה במפלגות היהודיות ברחוב הערבי אינה תלויה ברמת ההשתתפות של האזרחים הערבים בבחירות וכי היא התקבעה, לפחות בשנים האחרונות, ברמות השתתפות נמוכות מאוד. לשון אחר: ככל שתתחזק בקרב האזרחים הערבים התחושה שעשויה להיות להם השפעה פוליטית במערכת בחירות מסוימת, ובהתאמה תתגבר אצלם המוטיבציה להשתתף בהן, המרוויחות העיקריות מכך תהיינה המפלגות הערביות, שכן האזרח הערבי תולה את התקוות להשפעה פוליטית במפלגות האלה יותר משהוא תולה אותן במפלגות היהודיות. מסקנה זו מסבירה מדוע למרות קמפיין ההסברה האגרסיבי של הליכוד בבחירות האחרונות, הפנייה הישירה של ראש הממשלה נתניהו לאזרחים הערבים להשפיע ישירות על מדיניות הממשלה באמצעות הצבעה למפלגת השלטון (מפלגה יהודית גדולה) לא נפלה על אוזניים קשובות ולא הניבה לליכוד הישגים אלקטורליים משמעותיים.

הישגי המפלגות היהודיות בקרב החברה הערבית בארבע מערכות הבחירות, 2019–2021*

*הנתונים מתייחסים להצבעת האזרחים הערבים ביישובים הערביים וביישובים הדרוזיים. הם אינם כוללים את הצבעת האזרחים הערבים במעטפות כפולות, בערים מעורבות או ביישובים אחרים.

ואף על פי כן הייצוג הערבי ברשימת מרצ הגיע הפעם לשיא היסטורי: לראשונה בתולדות המפלגה נבחרו מטעמה לכנסת שני נציגים מהחברה הערבית. עובדה זו נזקפת בעיקר לזכות התמיכה הרבה שקיבלה המפלגה דווקא ברחוב היהודי. החברה היהודית החזירה אפוא את החוב שהיא חבה לציבור הערבי מבחירות אפריל 2019, אז העניק הציבור הערבי למרצ מנדט שלם וסייע למפלגה לעבור את אחוז החסימה. גם מפלגת העבודה החזירה את הייצוג הערבי לשורותיה לראשונה זה שנתיים וחצי, לאחר שח"כ זוהיר בהלול עזב את המפלגה במחאה על אישור חוק הלאום בכנסת ואחרי שבשלוש מערכות הבחירות שהתקיימו מאפריל 2019 ועד למרץ 2020 לא נבחר לכנסת אף לא נציג ערבי אחד מטעם מפלגת העבודה.
בסך הכול העניק הציבור הערבי למפלגות היהודיות תמיכה שעֶרכּה 2 מושבים: מעט יותר ממושב אחד למפלגות הימין ומעט פחות ממושב אחד למפלגות המרכז־שמאל.

סיכום

כמו שקרה בבחירות של אפריל 2019, גם הפעם (מרץ 2021) יצאו המפלגות הערביות ממערכת הבחירות בשן ועין: שתי הרשימות אומנם הצליחו לצלוח את אחוז החסימה ולשמור על הייצוג שלהן בכנסת, אך מחצית מהציבור הערבי כלל לא טרחו להצביע בבחירות האלה.
הרשימה המשותפת תידרש לעשות חשבון נפש נוקב ולתהות מדוע דווקא היא שילמה את מחיר הפיצול בשורותיה ערב הבחירות. ייתכן מאוד שהסיבה לכך היא שבמרוצת השנתיים האחרונות היא ביקשה למצב את עצמה כמפלגת אופוזיציה מובהקת אשר עיקר השפעתה הפוליטית מתבטא בסיכול מאמציו של נתניהו להשיג את תמיכת הרוב הדרוש בכנסת לשם הקמת ממשלה בראשותו. הישגיהם של חברי הכנסת מהרשימה המשותפת בעשייה הפרלמנטרית בשנים האחרונות במקומם עומדים, אך העובדה שחוגים גדלים והולכים בציבור הערבי מתקשים כיום להגדיר את האוריינטציה הפוליטית שלהם על הציר המקובל המבחין בין שמאל לימין הייתה לרשימה המשותפת לרועץ בבחירות האלה.
השאלה אם הרשימה המשותפת תשמור על המסגרת הנוכחית שלה נותרת פתוחה. בחד"ש מתבוננים בעיניים כלות כיצד הם איבדו את מעמד הבכורה כמייצגי הציבור הערבי בכנסת וכיצד נשחק מעמדה הדומיננטי של המפלגה ברחוב הערבי אף שאנשי חד"ש דבקו בכל מאודם בשמירה על מסגרת הרשימה המשותפת. בבל"ד מתקשים לעכל את השפל שרשמה המפלגה בייצוג הפוליטי שלה בבחירות האלה (נציג אחד). אנשי המפלגה, בהווה ובעבר, קוראים כעת לארגן את שורות המפלגה מחדש – במישור השיח הלאומי והפוליטי שלה, ברמת הקשר שבין אנשי הסגל של המפלגה עם תומכיה מהעבר ובחיבור שבין המפלגה לציבור הערבי הרחב.
רע"מ, לעומת זאת, סיימה לכאורה את הבחירות כמנצחת הגדולה. המפלגה עמדה בהצלחה ביעד הפוליטי שהגדירה לעצמה ערב הבחירות: להתמודד באופן עצמאי, להציג גישה פוליטית חדשה ולזכות באמון הציבור. ואולם כעת עליה לתמרן בין רצונה למצב את עצמה כמפלגה ערבית עצמאית שמטרתה להשיג הישגים פוליטיים לבין הצורך שלה שלא להתקבע בתודעת הכלל כאחות החורגת במשפחת המפלגות הערביות. השאלה העיקרית היא אם המהלך הפוליטי האסטרטגי שנקטה רע"מ – כריתת ברית עם ממשלת ישראל, באשר היא, והשפעה על עיצוב ויישום המדיניות הממשלתית כלפי האוכלוסייה הערבית – אכן יוכתר בהצלחה. אם תוקם ממשלה בתמיכת רע"מ, וחשוב מזה – אם תתמלאנה הדרישות שהיא הציגה ערב הבחירות בעניין שיפור המצב החברתי והכלכלי ביישובים הערביים, או אז אפשר יהיה להתייחס לתוצאות הבחירות האחרונות כאל נקודת מפנה בפוליטיקה הערבית בישראל.
סבב הבחירות האחרון הוכיח שוב, בייחוד ברקע ההצלחה המסחררת של הרשימה המשותפת בבחירות הקודמות, עד כמה חלשה אחיזתן של כל המפלגות, גם היהודיות, ברחוב הערבי. זו הסיבה לכך שהן נדרשות לבצע מהלכים פוליטיים, כגון כריתת בריתות או פירוק בריתות, באופן שיתאים להלוך הרוח בציבור הערבי במקום לצפות שהציבור הזה ילך אחריהן באש ובמים.
באופן פרדוקסלי, דווקא לנוכח המבוי הסתום שהפוליטיקה הישראלית תקועה בו בכללותה, הקול הערבי מקבל חשיבות מכרעת. אלא שקולו של הבוחר הערבי – למפלגות ערביות ולמפלגות יהודיות כאחת – אינו בבחינת המובן מאליו. ואם כך, השאלה החשובה היא איזו מפלגה, ערבית או יהודית, תשכיל לעצב סדר יום שיהיה בכוחו לתת מענה לתחושת התסכול הגואה בחברה הערבית ולהשיב לה את האמון הנחוץ להשתתפות במשחק הפרלמנטרי.