דיה ל(ממשלה) צרה בשעתה

השבוע תושבע בכנסת ממשלת נתניהו הרביעית. ממשלה זו נשענת על קואליציה צרה של 61 חברי כנסת. ד"ר דנה בלאנדר מסבירה מהי קואליציה צרה, מה מלמדת ההיסטוריה של ישראל בהקשר זה ומציגה תרחישים אפשריים באשר לעתידה.

התמונה באדיבות Shutterstock

מבוא

הודעתו של אביגדור ליברמן כי מפלגתו לא תצטרף לקואליציה טרפה את הקלפים הפוליטיים והביאה לכך שהממשלה שיציג השבוע נתניהו בפני הכנסת תישען על קואליציה צרה שתמנה 61 חברי כנסת (ראו לוח 1). קואליציה צרה היא הכינוי בישראל לקואליציה זוכה מינימלית, כלומר קואליציה שחברים בה מספר החברים המינימלי הנדרש להשגת רוב בכנסת (61) או קצת יותר מזה. בהיסטוריה של מדינת ישראל היו מעט קואליציות צרות, ורוב הקואליציות היו עודפות בשל מסורת ההכללה ובשל חשש מאי יציבות של הקואליציה ומסחטנות פוליטית (ראו, בלאנדר, 2015).

לוח 1: קואליציה צפויה לאחר בחירות 2015*

השותפות הפוטנציאליות בקואליציה	מספר המנדטים של כל מפלגה
ליכוד	30
כולנו	10
הבית היהודי	8
ש"ס	7
יהדות התורה	6
סך הכל שותפות קואליציוניות:5	סך הכל מנדטים לקואליציה: 61

*נכון ל- 5.5.2015

בתאוריה

קואליציה מזערית זוכה (minimal winning coalition) היא קואליציה שמורכבת משתי מפלגות או יותר שכוחן המשותף מבטיח רוב מינימלי בפרלמנט (מחצית המושבים בפרלמנט + מושבים אחדים). בקואליציה כזאת פרישת אחת השותפות משמעותה איבוד הרוב הפרלמנטרי. קואליציה מזערית זוכה עולה בקנה אחד עם תאוריות של בחירה רציונלית, ולפיהן השותפות בקואליציה שואפות למקסם את כוחן, כך ש"השלל" יחולק בין מספר מינימלי של שותפים.

היתרון בקואליציה כזו הוא מיעוט המשתתפים והיכולת להעניק לכל אחת מהמפלגות השותפות נתח גדול יותר בחלוקת המשאבים. החסרון הוא קושי בקבלת החלטות וקידום מדיניות, שכן די בכך שחבר כנסת אחד או שניים לא יסור למָרוּת המשמעת הקואליציונית והממשלה לא תוכל להבטיח רוב ליוזמותיה בפרלמנט. גם יכולת ההישרדות של ממשלה הנשענת על קואליציה כזו תלויה על בלימה משום שפרישה של אחת השותפות משמעה איבוד הרוב הפרלמנטרי.

ובישראל

קואליציות צרות לאחר בחירות הן חזון נדיר בישראל. למעשה, עד היום הוקמו רק שלוש קואליציות צרות לאחר הבחירות: הקואליציה הראשונה של בגין ב- 1977 בה היו חברים 62 חברי כנסת (עד להצטרפות ד"ש כארבעה חודשים לאחר הבחירות). גם הקואליציה שהקים בגין לאחר בחירות 1981 היתה ממשלה צרה שמנתה 61 חברי כנסת. הקואליציה הצרה האחרונה שהוקמה לאחר בחירות היתה בראשות רבין ב- 1992 שבה היו שותפות העבודה, ש"ס ומר"צ (62 מנדטים). אולם במהלך כהונתה הפכה ממשלה זו לממשלת מיעוט (ראו לוח 2).

בהיסטוריה הפוליטית כיהנו ממשלות צרות בעקבות שינויים קואליציוניים במהלך כהונת הכנסת. ממשלת רבין הראשונה, ב- 1974, לאחר פרישת גולדה מאיר, מנתה 61 חברי כנסת, עד להצטרפות מפד"ל לאחר מספר חודשים. גם ממשלת שמיר שהוקמה ב- 1990 לאחר פרישת מפלגת העבודה ("התרגיל המסריח") היתה ממשלה צרה בת 62 חברי כנסת (ראו לוח 2). ממשלת שרון, שהוקמה כקואליציה עודפת לאחר הבחירות לכנסת השש עשרה (2003), שינתה את הרכבה, ולאחר שפרשו ממנה שינוי, מפד"ל והאיחוד הלאומי ונכנסו העבודה ויהדות התורה היא מנתה 64 חברי כנסת. אם כי היתה שונה באופייה ממשלות אחרות שנשענו על קואליציות מזעריות זוכות בכך שהיתה למעשה ממשלת אחדות שבה היו חברות שתי המפלגות הגדולות באותה עת (ולכן לא מופיעה בלוח 2).

קואליציות צרות בישראל*

כנסת	תקופת כהונה	ראש הממשלה	הרכב הקואליציה	מספר המנדטים	למה הפכה?
שמינית	6/74 - 10/74	יצחק רבין	המערך+נלוות, ליברלים עצמאים, רצ	61	קואליציה עודפת (68) עם הצטרפות מפד"ל
תשיעית	6/77 – 10/77	מנחם בגין	הליכוד+ משה דיין, מפד"ל, אגודת ישראל	62	קואליציה עודפת (77) עם הצטרפות ד"ש
עשירית	8/81 – 7/82	מנחם בגין	הליכוד, מפד"ל, תמ"י, אגודת ישראל	61	קואליציה עודפת (64) עם הצטרפות תל"ם והתחיה
שתים-עשרה	6/90 – 11/90	יצחק שמיר	הליכוד, מפד"ל, ש"ס, דגל התורה, התחיה, צומת, מולדת, פרץ והמזרחי	62	קואליציה עודפת עם הצטרפות אגודת ישראל
שלוש-עשרה	7/92 – 9/93	יצחק רבין	העבודה, ש"ס, מר"צ	62	ממשלת מיעוט (56) לאחר פרישת ש"ס

מקורות: גל-נור ובלאנדר, 2013, עמ' 600 – 604, קורן ושפירא, 1997.
*הקואליציות המודגשות הוקמו לאחר בחירות.

מה צופן העתיד לקואליציה צרה בראשות נתניהו? 

קואליציות צרות הן איפוא היוצא מן הכלל ולא הכלל בפוליטיקה הישראלית. משך הכהונה של קואליציות צרות הוא קצר: ארבע מהן הפכו תוך זמן קצר לקואליציות עודפות עם הצטרפות שותפות נוספות לקואליציה ואחת מהם הפכה לממשלת מיעוט שהתקשתה לשרוד (ראו לוח 2). כך שאם נתניהו יודיע לנשיא המדינה שעלה בידיו להקים קואליציה, ויביא לאישור הכנסת ממשלה הנשענת על קואליציה צרה של 61 חברי כנסת יתכנו מספר תסריטים:

שינויים קואליציוניים שיהפכו את הקואליציה לעודפת – בעקבות הצטרפות של מפלגות נוספות ואולי פרישה של אחרות. לדוגמא, הפיכת הקואליציה מקואליציה של מפלגות ימין-דתיים לקואליציה שנשענת על מפלגות מרכז-שמאל עם הצטרפות המחנה הציוני ויש עתיד ופרישת הדתיים. תסריט כזה יכול להתרחש בעקבות התקדמות במישור המדיני שתחייב את נתניהו ליצור ברית עם שותפים חלופיים (כפי שקרה עם ממשלת שרון ב- 2005 בשל קידום תוכנית ההתנתקות).

ממשלה נעדרת כושר היגוי - אפשרות אחרת היא ממשלה בהרכב הקואליציוני הנוכחי שתהיה מקרטעת, נטולת כושר היגוי, ותתקשה להעביר יוזמות בכנסת ולתפקד בשל הרוב הרעוע. כמו-כן, ממשלה זו תהיה נתונה לתביעות מרובות מצד השותפות הקואליציוניות שכן כל אחת מהן חיונית להישרדותה של הממשלה.

ממשלת מיעוט - בדומה לאפשרות של ממשלה מקרטעת יתכן כי הקואליציה תהפוך לקואליציית מיעוט בעקבות פרישה של אחת השותפות (למשל פרישה של הבית היהודי בעקבות יוזמות מדיניות או של כחלון בשל מדיניות כלכלית), אם כי סביר שבתסריט כזה הבחירות הבאות לא יאחרו לבוא.

מקורות

בלאנדר, דנה (2015). משחקי הכסא: על קואליציות לאחר בחירות בישראל, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

גל-נור, יצחק ודנה בלאנדר (2013). המערכת הפוליטית בישראל. תל אביב וירושלים: הוצאת עם עובד והמכון הישראלי לדמוקרטיה (פרק 12: קואליציות ממשלתיות).

קורן, דני ובועז שפירא (1997). קואליציות: הפוליטיקה הישראלית 50 שנים 100 אירועים. תל-אביב: הוצאת זמורה ביתן.