מימון מפלגות בישראל - בור ללא תחתית

מקבץ הדוחות שפורסם לאחרונה על ידי מבקר המדינה בעניין מימון מפלגות, מציג כשלים מרכזיים במערכת מימון המפלגות בישראל. בעיצומה של מערכת בחירות רביעית בתוך שנתיים וקריסת מוסד המפלגה, זה הזמן לנהוג באחריות בכספי הציבור של כולנו בכל הקשור למימון מפלגות והתנהלותן הפיננסית

Flash 90

מקבץ הדוחות שפורסם לאחרונה על ידי מבקר המדינה בעניין מימון מפלגות, מציג כשלים מרכזיים במערכת מימון המפלגות בישראל. בעיצומה של מערכת בחירות רביעית בתוך שנתיים וקריסת מוסד המפלגה, זה הזמן לנהוג באחריות בכספי הציבור של כולנו בכל הקשור למימון מפלגות והתנהלותן הפיננסית.

ראשית, יש לעקור מן השורש את הפרקטיקה של שימוש המפלגות בכספי המימון השוטף כדי לכסות על גירעונות הבחירות. השימוש בכספי המסים של כולנו צריך להיות מתועל לקידום פעילות מהותית, כמו פעילות רעיונית ושמירה על קשר עם הציבור. מפלגות מקבלות מימון נפרד ומכובד מאוד לצורך כיסוי הוצאות הבחירות שלהן, ואין סיבה שגם כספי המימון השוטף ישמשו לכך. אלא שזה מה שקורה בפועל. לדוגמה, לאחר סיום מערכת הבחירות לכנסת ה-20 (אפריל 2015), מפלגת ש"ס נכנסה לגירעון שוטף של כ-9.4 מיליון שקלים. אבל בסוף 2018, לאחר שקיבלה מימון שוטף במשך קרוב ל-3 שנים, המפלגה כבר הייתה בעודף תקציבי של כ-4.2 מיליון שקלים (לאחר גיוס סכום זניח מתרומות, ורווח בהיקף של כ-2.8 מיליון שקלים שגרפה בבחירות המקומיות). הפרקטיקה הזו גם יוצרת אי שוויון בין מפלגות המכהנות בכנסת למפלגות אחרות, שכן רק מפלגות המכהנות בכנסת נהנות מכספי מימון שוטף ויכולות לנצל אותו לצרכי הבחירות.

הפתרון הוא לאסור לגמרי על שימוש בכספי המימון השוטף לצרכי בחירות, או לפחות לחייב מפלגות לנצל שיעור משמעותי מכספים אלה למטרות שיוגדרו בחוק, כמו הליכים פנים-מפלגתיים דמוקרטיים, פעילות רעיונית והכשרת פעילים ופוליטיקאים.

שנית, יש לעודד את המפלגות לשמור על קשר רצוף עם הציבור ולעודד אותן לעסוק בגיוס תרומות. המפלגות בישראל לא מגייסות כמעט תרומות, כתוצאה משילוב של מימון ציבורי נדיב ביותר למפלגות ומגבלות קשוחות ביותר על תרומות למפלגות (עד 1,000 ש"ח בשנה רגילה, 2,300 ש"ח בשנת בחירות). בשני ההיבטים האלה ישראל קיצונית ביחס לעולם. לכן יש לעודד מנגנון "מימון תואם" (matching) כך שהמימון שהמדינה תעניק למפלגה יושפע גם מהתרומות שאותה מפלגה גייסה. אפשר גם להעניק מימון תואם דומה על ההכנסות של המפלגה מדמי חבר. במקביל, יש להעניק לאזרחים ניכוי ממס על תרומות למפלגות, בדומה לתרומות למוסדות אחרים.

אין ספק, תקרת התרומות חשובה לצמצום קשרי הון-שלטון ותלות של פוליטיקאים ומפלגות בבעלי הון. לכן חשוב שכל ההטבות הללו יינתנו רק עבור תרומות בסכומים נמוכים, למשל 1,000 ש"ח בשנה. גיוס תרומות בסכומים כאלה גם מעודד השתתפות פוליטית של הציבור ומחייב את המפלגות "לפנות" לציבור, לשמור על קשר עמו גם מחוץ לתקופת הבחירות ולהגביר את ההיענות לדרישותיו.

שלישית, יש לבטל את תוספת המימון השוטף שניתנת לכל מפלגה המיוצגת בכנסת. כיום, כל מפלגה מקבלת מדי חודש מימון עבור כל חבר כנסת המייצג אותה, ועוד תוספת חודשית שעמדה ב-2018 על כ-82 אלף שקלים. בשנת 2018 כיהנו בכנסת 10 סיעות, שאיחדו 16 מפלגות. כולן ביחד קיבלו מדי חודש מימון שוטף של למעלה מ-11 מיליון שקלים. אם הכלל הזה היה שונה, ותוספת המימון הייתה מוענקת לכל הסיעה פעם אחת (ולא לכל מפלגה בנפרד), היה נחסך מדי חודש כחצי מיליון שקלים, ובכל תקופת כהונת הכנסת ה-20 היו נחסכים כ-24 מיליון שקלים.

הנזק העקיף הרבה יותר משמעותי. המצב הנוכחי מעודד מפלגות המתמודדות בבחירות במסגרת רשימה משותפת, ומכהנות בכנסת במסגרת סיעה משותפת, לא להתאחד – כדי שכל אחת מהן תקבל בנפרד את התוספת החודשית למימון השוטף. המנגנון הזה מקעקע את האינטרס הברור של המערכת הפוליטית בישראל – לעודד יצירת מפלגות גדולות וחזקות.

בשיאה של מערכת בחירות רביעית, הגיע הזמן לתת את הדעת לכספי הציבור שנשפכים על המערכת הפוליטית בלי שום הבחנה, בוודאי בתקופת המשבר הכלכלי החמור ביותר מאז הקמתה של מדינת ישראל. מעבר להיעדר מנהל תקין, שלא היה מתקבל על הדעת בשום חברה עסקית, יש כאן הגינות בסיסית המתבקשת מנבחרי הציבור שלנו.