כל מה שרציתם לדעת על הסכמי עודפים
מה המשמעות של הסכם עודפים, איך מחליטים מי מהמפלגות תקבל את המנדט הנוסף ומה קורה אם אחת המפלגות שחתמה על הסכם עודפים לא עוברת את אחוז החסימה? כל התשובות בסקירה שלפניכם.
הסכם עודפים מתייחס לחלוקת המנדטים ה"עודפים", כלומר המנדטים שנשארים לאחר הסבב הראשון של חלוקת המנדטים, והוא השלב האחרון בתהליך של תרגום הקולות שניתנו בקלפיות למנדטים בכנסת.
בבחירות 2021, למשל, חולקו 112 מנדטים בסבב הראשון – ונשארו עוד 8. כדי להחליט כיצד יחולקו המנדטים העודפים, נעזרים בנוסחה מתמטית הנקראת "מודד לרשימה". השיטה אומצה במסגרת חוק בדר-עופר מ-1973, שאחת ממטרותיו הייתה חיזוק המפלגות הגדולות.
המודד מחושב כך: המונה הוא מספר הקולות שהרשימה קיבלה, והמכנה הוא מספר המנדטים שהיא קיבלה + 1. הרשימה שהמודד שלה היה הגבוה ביותר – זוכה במנדט נוסף. אם יש מנדטים נוספים לחלוקה חוזרים על החישוב הזה – עד שמחולקים כל 120 המנדטים.
משמעות הסכם העודפים הוא שבשלב זה מתייחסים ל-2 רשימות שחתמו על הסכם העודפים כאל רשימה אחת, ובהתאם לכך מחשבים את המודד לרשימה. כלומר – המונה הוא מספר הקולות ש-2 הרשימות קיבלו ביחד, והמכנה הוא מספר המנדטים ששתיהן קיבלו ביחד + 1. הסכם עודפים מעלה את הסיכוי שאחת מהרשימות שחתמה על ההסכם תזכה במנדטים נוספים בשלב חלוקת העודפים. הסיבה היא שמבחינה מתמטית, שיטת חלוקת העודפים הנהוגה בישראל מעניקה יתרון לרשימות גדולות. הסכם עודפים מחבר בין שתי רשימות, ולכן יוצר רשימה גדולה יותר מבחינת חישוב המודד לרשימה ומבחינת הסיכויים לזכות במנדטים עודפים.
אם שתי רשימות שחתמו ביניהן על הסכם עודפים זכאיות למנדט נוסף במסגרת חלוקת העודפים, מחשבים את המודד לרשימה של כל אחת מהן בנפרד, באותה דרך שפורטה קודם: מספר הקולות שקיבלה הרשימה לחלק למספר המנדטים שכבר יש לה +1. הרשימה שהמודד שלה גבוה יותר מבין אותן שתי הרשימות שחתמו על הסכם עודפים – תזכה במנדט הנוסף. כאמור, שיטה זו מעניקה יתרון לרשימות גדולות. לכן, מבין שתי רשימות שחתמו על הסכם עודפים – יש סיכוי טוב יותר שהרשימה הגדולה יותר תקבל את המנדט. ואומנם, זה מה שקרה בבחירות 2020: הליכוד וימינה, שחתמו על הסכם עודפים, קיבלו מנדט נוסף – והליכוד זכה בו; כחול לבן והעבודה-גשר-מרצ, שחתמו גם הן על הסכם עודפים, קיבלו מנדט נוסף – וכחול לבן זכתה בו (במנדט הנוסף במסגרת חלוקת העודפים זכתה ישראל ביתנו, שלא חתמה על הסכם עודפים). אבל כאמור, השיטה רק מעניקה יתרון לרשימות גדולות, ובמצבים שונים המנדט הנוסף יכול להגיע דווקא לרשימה קטנה יותר. כך, בבחירות 2021, במנדט הנוסף שקיבלו ביחד מרצ והעבודה (שחתמו על הסכם עודפים) – זכתה דווקא מרצ, הקטנה יותר; במנדט הנוסף שקיבלו ביחד תקווה חדשה וימינה – זכתה תקווה חדשה, הקטנה יותר; ובמנדט הנוסף שקיבלו ביחד יש עתיד וישראל ביתנו – זכתה דווקא ישראל ביתנו. לצד זה, במנדט הנוסף שקיבלו ביחד הליכוד והציונות הדתית זכתה הליכוד, ובמנדט הנוסף שקיבלו ביחד ש"ס ויהדות התורה זכתה ש"ס, הגדולה יותר (במנדט נוסף זכתה הרשימה המשותפת, שלא חתמה על הסכם עודפים).
כן.
במקרה כזה, הסכם העודפים חסר משמעות, והרשימה שעברה את אחוז החסימה כאילו לא חתמה כלל על הסכם עודפים. הסיבה היא שהקולות של רשימות שלא עברו את אחוז החסימה – לא מחושבים כלל בעת חלוקת המנדטים.
לבחירות לכנסת ה-25 חתמו על הסכם עודפים הרשימות הבאות: יש עתיד והמחנה הממלכתי; העבודה ומרצ; הליכוד והציונות הדתית; יהדות התורה וש"ס. גם רשימות הפיראטים ויש כיוון חתמו על הסכם עודפים. הרשימות הבולטות שלא חתמו על הסכם עודפים הן ישראל ביתנו, הבית היהודי, חד"ש-תע"ל ובל"ד. כאמור, עובדה זו מפחיתה מעט את סיכוייהם לזכות במנדטים במסגרת חלוקת העודפים.