לאן הולכים הקולות הפסולים?
פתקים כפולים, מסומנים ואפילו לבנים: לקולות הפסולים אין כל השפעה על תוצאות הבחירות. גם הפתק הלבן, שנתפס פעמים רבות כמחאה פוליטית, אינו נספר כלל. כמה קולות פסולים נספרו בכל מערכת בחירות, ואיפה ישראל ביחס לעולם? התשובות בסקירה שלפניכם
Flash 90
לפי סעיף 78 לחוק הבחירות לכנסת, קולות פסולים יכולים להיות: מעטפות שאינן אלו שסופקו בידי ועדת הבחירות המרכזית; מעטפות שהגיעו לוועדת הבחירות המרכזית באיחור; פתקי הצבעה שאינם עונים על דרישות החוק והחלטות ועדת הבחירות המרכזית בהיבטים כמו גודל, צבע וכו'; כל סימן על הפתק או המעטפה המאפשר לזהות את המצביע; מעטפה שיש בה פתקים של רשימות שונות; מעטפה שיש בה 4 פתקים ומעלה של אותה רשימה; פתק לבן ריק, או פתק לבן שלא עונה על ההגדרות שקבועות בחוק לסימון הצבעה על גבי פתק לבן ריק (ר' בהמשך).
קולות פסולים לא משפיעים על תוצאות הבחירות כלל: כאשר ועדת הבחירות המרכזית מחשבת את מספר הקולות השווה לאחוז החסימה, היא מתעלמת לגמרי מהקולות הפסולים, ומחשבת 3.25% מתוך הקולות הכשרים. ההשפעה הציבורית היחידה של הקולות הפסולים היא שהם נכללים בחישוב אחוז ההצבעה, שאותו מפרסמת ועדת הבחירות המרכזית.
אין בסיס לתפיסה שפתק ריק או לבן הוא סוג של הצבעת מחאה או הימנעות.
בקלפיות נמצאים פתקי הרשימות השונות, וכן פתקים ריקים, המכונים לבנים (אפשר גם לבקש מוועדת הקלפי פתקים לבנים). הפתקים האלה נועדו, לפי סעיף 76(ג) לחוק הבחירות לכנסת, עבור מצביעים שמעוניינים לרשום את הצבעתם על גבי הפתק. הם עושים זאת באמצעות סימון בעט בצבע כחול של אות הרשימה או האות עם הכינוי שלה.
מדוע יש צורך בכך? למקרה שבו פתקי ההצבעה של רשימה מסוימת אוזלים – בשל בעיה באספקת הפתקים לקלפי, חבלה מכוונת, או ריבוי מצביעים בקלפי לאותה רשימה.
כלומר: למרות התפיסה של פתק לבן כסוג של הימנעות, זו לא המטרה שלו בישראל. זו גם לא התוצאה שלו: פתק לבן ריק נספר כקול פסול לכל עניין ודבר. אין שום דרך לדעת כמה מצביעים שלשלו לקלפיות מעטפות ובהם פתקים לבנים ריקים.
אפשר לציין שכיוון שקולות פסולים נספרים כאמור בחישוב אחוז ההצבעה, אז בהנחה ששיעור הצבעה נמוך מלמד על חוסר אמון במערכת הפוליטית – בישראל דווקא אי-הצבעה (המורידה את שיעור ההצבעה) מהווה הבעת מחאה יותר מאשר הצבעה בפתק לבן (המעלה את שיעור ההצבעה).
פתק לבן ומחאה? אף על פי כן, מפעם לפעם נשמעות קריאות לשלשל לקלפי פתקים לבנים כדי להביע מחאה פוליטית. עוד בבחירות הישירות לראשות הממשלה בין פרס לנתניהו ב-1996 נשמעו קריאות במפלגות הערביות ובציבור הערבי להצביע בפתק לבן בבחירות, בין היתר כמחאה על מבצע ענבי זעם של ישראל בלבנון. ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין צוטט לפני בחירות 2013 כאומר "לשים פתק לבן בקלפי תהיה אמירה חזקה". במקרים אחרים, המצביעים מביעים מחאה באמצעות כתיבת שמות שונים על פתקי ההצבעה הריקים – לפני בחירות 2009, למשל, היו שקראו לכתוב על גבי הפתק הריק את השם "גלעד שליט", וכנראה שהיו שעשו זאת.
יש דמוקרטיות שבהן פתק לבן ריק הוא פתק פסול לכל דבר, שאינו נספר בנפרד – בדומה לישראל. אך יש דמוקרטיות אחרות, שבהן יש קטגוריה נפרדת של הצבעות, שנספרות בנפרד ומסמנות הימנעות או מחאה: למשל, יש דמוקרטיות שסופרות בנפרד פתקים ריקים, ויש דמוקרטיות שמאפשרות לבחור באפשרות מפורשת הנקראת none of the above או שמות דומים.
בבדיקה של 20 דמוקרטיות, חברות ב-OECD, שיש בהן שיטת בחירות רשימתית-יחסית כמו בישראל, נמצא שלפחות ב-10 מתוכן נספרו פתקים לבנים או ריקים בנפרד. אמנם בדומה לישראל הם לא השפיעו על התוצאות, אך עצם העובדה שהם נספרים בנפרד, וידוע כמה פתקים כאלה הוטלו לקלפי, מעניקה להם מעמד של הצבעת מחאה או הימנעות ממש – הן בעיני הבוחר והן בעיני המערכת הפוליטית. שיעור גבוה של פתקים כאלה מעביר מסר ברור של חוסר אמון ואף חוסר לגיטימציה מצד האזרחים למערכת הפוליטית.
כפי שאפשר לראות בטבלה למטה, ממוצע הפתקים הלבנים ב-10 הדמוקרטיות שנבחנו בבחירות האחרונות היה 1.25% מהקולות. ב-3 מדינות היה מדובר על שיעור משמעותי-יחסית של למעלה מ-2% - לוקסמבורג, פורטוגל ואיסלנד.
יש חוקרים שטוענים בזכות ספירה נפרדת של הצבעת מחאה. הטענות העיקריות הן שמנגנון כזה עשוי להעלות את שיעורי ההצבעה, כיוון שמי שכיום אינו מצביע כלל מתוך מחאה יוכל להביע את מחאתו על ידי הטלת הפתק הנ"ל; וכי קיומו של פתק כזה גם מפחית את ההצבעה למפלגות קיצוניות, מחאה, קטנות או שהן בגדר קוריוז בלבד, משום שהבוחרים יכולים להביע את מחאתם באמצעות אותו פתק מחאה ולא בהצבעה למפלגות כאלה. עם זאת, יש להביא בחשבון ששיעור גבוה של פתקים כאלה בבחירות עלול לערער את הלגיטימציה של הבחירות והשלטון (אם כי גם להעביר מסר חשוב לשלטון).
בין הגורמים שמשפיעים על ריבוי קולות פסולים:
- שיטות בחירות מורכבות, שבהן הבוחר יכול לבצע יותר "טעויות" שיובילו לפסילת הפתק (למשל, במדינות שבהן מסמנים מועמדים על גבי הפתק, ייתכן שסימון במקום הלא-נכון, או סימון מועמדים ממפלגות שונות, יוביל לפסילה).
- הליכי הצבעה מורכבים – הצבעה בדואר, הצבעה מוקדמת.
- ניכור פוליטי
- שיטות בחירות שמעודדים הצבעת מחאה, שבאה לידי ביטוי באמצעות פתק פסול או לבן. למשל: חובת הצבעה – יש מדינות שבהן קבועה בחוק חובת הצבעה, ואף מוטל קנס על הלא-מצביעים (למשל בלגיה, אוסטרליה, לוקסמבורג ומדינות רבות בדורם אמריקה). באופן טבעי, במדינות כאלה רבים מאלו שלא מעוניינים להצביע – יגיעו להצביע ויטילו פתק לבן או פסול. וגם: בחירות פחות-יחסיות, שבהן יש למספר מצומצם של מפלגות סיכוי ממשי לזכות לייצוג בפרלמנט, ולכן תומכי המפלגות שאין להן סיכוי ממשי להיבחר עלולים להצביע הצבעת מחאה.
- היעדר הסברה ציבורית לגבי שיטת הבחירות, חוסר ידע פוליטי, שיעורי ידיעת קרוא וכתוב נמוכים – מגבירים את הסיכוי שהבוחרים יבצעו טעויות בעת ההצבעה שייובילו לפסילת קולות.
בבחירות 2020 לכנסת היו 25,073 קולות פסולים – 0.54% מכל הקולות.
ההשוואה לדמוקרטיות מבוססות אחרות מלמדת ששיעור הקולות הפסולים בבחירות האחרונות היה נמוך מאוד. אם מתייחסים לכל הקולות שלא נספרו – כלומר, במדינות שבהן פתקים לבנים נספרים בנפרד, מחברים את הקולות הפסולים והלבנים - הרי שרק בהולנד שיעור הקולות שלא נספרו מעט נמוך יותר. כמו כן, מבין המדינות שבהן פתקים לבנים לא נספרים בנפרד – בישראל שיעור הקולות הפסולים הוא הנמוך ביותר.
ההשוואה הבין-לאומית מדגימה כמה מהגורמים שמגבירים את שיעור הקולות הפסולים. כך למשל, רק ב-2 מדינות מבין ה-20 שנבדקו יש חובת הצבעה – בלגיה ולוקסמבורג, שבהן שיעור הקולות הפסולים הוא הגבוה ביותר. כמו כן, בהולנד, שבה הבחירות מאוד יחסיות (בשל אחוז החסימה הנמוך והעובדה שהבחירות נערכות באזור בחירה ארצי אחד) – מספר הקולות הפסולים הוא הנמוך ביותר. גם בישראל י בחירות יחסיות שמאפשרות לרשימות רבות להיבחר לכנסת, וגם בה שיעור הקולות הפסולים נמוך.
קולות פסולים ולבנים ב-20 דמוקרטיות החברות ב-OECD ובעלות שיטה רשימתית-יחסית, לפי תוצאות הבחירות האחרונות
| מדינה | שיעור הקולות הפסולים | שיעור הפתקים הלבניO – במדינות שבהן הם נספרים בנפרד | שיעור הקולות שלא נספרו (פסולים+לבנים) |
| לוקסמבורג | 4.24% | 2.99% | 7.23% |
| בלגיה | 6.07% | - | 6.07% |
| פורטוגל | 2.36% | 2.51% | 4.87% |
| איסלנד | 0.40% | 2.40% | 2.80% |
| יוון | 1.34% | 0.74% | 2.08% |
| ספרד | 1.02% | 0.90% | 1.92% |
| צ'ילה | 0.96% | 0.57% | 1.53% |
| סלובקיה | 1.21% | - | 1.21% |
| אוסטריה | 1.20% | - | 1.20% |
| סלובניה | 1.15% | - | 1.15% |
| פולין | 1.10% | - | 1.10% |
| דנמרק | 0.28% | 0.78% | 1.06% |
| שבדיה | 0.08% | 0.81% | 0.89% |
| נורבגיה | 0.17% | 0.63% | 0.80% |
| לטביה | 0.70% | - | 0.70% |
| אסטוניה | 0.69% | - | 0.69% |
| צ'כיה | 0.60% | - | 0.60% |
| פינלנד | 0.58% | - | 0.58% |
| ישראל | 0.54% | - | 0.54% |
| הולנד | 0.30% | 0.15% | 0.45% |
שיעור קולות פסולים בבחירות לכנסת (%)
במבט היסטורי, שיעור הקולות הפסולים בישראל נמצא בירידה. מעבר לתנאים הבסיסיים של שיטת בחירות פשוטה (אזורי בחירה ארצי אחד, שיטה רשימתית-סגורה ללא צורך לסמן מועמדים) ויחסית, שצפויים להקטין את שיעור הקולות הפסולים, את הירידה אפשר לייחס לגורמים כמו התערות העולים בחברה, שיפור בהשכלה ובידיעת קרוא וכתוב ואולי בשנים האחרונות גם ירידת קרנו של הפתק הלבן. את העלייה בשיעור הקולות הפסולים ב-1996 אפשר לייחס בלי ספק למעבר לבחירה הישירה בשני פתקים, ש"סיבכה" את שיטת הבחירות והייתה חדשה ולא מוכרת.