בין חפות להחפה

ישראל נגררת לבחירות, בניגוד לכל הגיון, משום שחלק אחד בחברה שלנו מעוניין לבצע הפיכה במערכת המשפט וחלק אחד מתנגד לכך. נבחרי הציבור החליטו לשבור את הכלים מתוך אובססיה לעסוק בשאלות הנוגעות למינוי בעלי משרות במערכות המשפט. על כך נסב המשא ומתן בין ראש הממשלה לבין חליפו, ועל כך הוא קרס

Flash 90

תופעת טבע מוזרה הקרויה "החפה" מתרחשת מעת לעת כאשר להקות גדולות של לווייתנים מסתערות על החוף ומאות מהם מתאבדים יחדיו. חברי הכנסת שלנו מתקנאים בלווייתנים וגם הם ביצעו "החפה", כאשר הצביעו בעד הקדמת מועד התפוגה של הכנסת בטרם עבר שליש מתקופת כהונתה. הכנסת פיזרה עצמה לדעת ואנו נתדרדר למערכת בחירות רביעית תוך שנתיים. מה פשר העניין?

חיינו האישיים והלאומיים נלקחו בשבי בשנה האחרונה בגלל המגפה. הדור הצעיר איבד שנת לימודים שלמה – נזק עצום שקשה לכמתו. מאות אלפי משפחות נקלעו למשבר כלכלי עמוק, שחלקן יתקשו להתאושש ממנו בעתיד הנראה לעין. רבים איבדו את עסקיהם, שהם מקור לכבודם ולפרנסתם. המבוגרים בינינו חיים תחת איום קבוע על חייהם וסובלים מבדידות מכרסמת. שורת המתים ארוכה והנזק שנגרם לחולים שהחלימו מצטייר כאיום של ממש לטווח הארוך. והחום האנושי - זה שנובע ממגע, מחיבוק, מקרבה - נאסר עלינו. 

כדי להתמודד עם האתגר הענק, שכמותו לא חווינו מעולם, נוצרה הקואליציה הנוכחית. הבטחות בחירות הופרו, קווים אידאולוגיים נחצו, בריתות מוזרות נכרתו, עיוותים חוקתיים חוקקו משום שרבים הבינו שהמלחמה במגיפה מקדשת את האמצעים, גם אם פסולים. אם כך, מה השתנה בהבנה זו של המציאות, שגרם לפיזור הכנסת אתמול? הרי המגפה ואתגריה עדיין עמנו במלוא עוזם.

ומהכנסת לממשלה: בתקציב המדינה טמונים המפתחות שעשויים לייעל ולדייק את המלחמה בקורונה. זהו המקור שבאמצעותו ניתן לפרוס את רשתות הביטחון החברתיות שנדרשות בעת המשבר, לערוך רפורמות הנדרשות להתמודדות עם החוב הלאומי הגואה, להתאים את המשק ואת כוח האדם לעולם הפוסט-קורונה, לייעל את מערכות הבריאות ולהשיב למשק את החיוניות שנלקחה ממנו. כאשר הממשלה מסרבת להעביר את התקציב היא למעשה זונחת את האחריות המרכזית שלה לשרת את האזרחים בעת המשבר. ושוב נשאלת השאלה, מדוע?

כל אדם המוכן להביט במציאות ביושר, בלי קשר להעדפותיו הפוליטיות ולרקעו האידיאולוגי והחברתי, חייב להכיר בכך שמעבר לרעשי הרקע והספינים, גם הפעם, כמו במקרים הקודמים, עילת המשבר היא אחת: מקומו של המשפט בחיינו. ישראל נגררת לבחירות, בניגוד לכל הגיון, משום שחלק אחד בחברה שלנו מעוניין לבצע הפיכה במערכת המשפט וחלק אחד מתנגד לכך. בעיצומו של משבר בעל ממדים תנ"כיים, שמעוות את היומיום של כל ישראלי, נבחרי הציבור החליטו לשבור את הכלים מתוך אובססיה לעסוק בשאלות הנוגעות למינוי בעלי משרות במערכות המשפט. על כך נסב המשא ומתן בין ראש הממשלה לבין חליפו, ועל כך הוא קרס.  

מתבונן מבחוץ, שאיננו מכיר את הנסיבות, היה תמה כיצד זה שתי הרשויות, המבצעת והמחוקקת, שאמורות להיות חוד החנית האזרחית במלחמה בקורונה בחרו לעסוק בשאלת "פירוק והרכבה" של הרשות השלישית, השופטת, במקום למלא את תפקידן. אין ספק שלגופו של עניין, מציאת האיזון הראוי בין המשפטי לבין הפוליטי בחיינו הלאומיים היא עניין חשוב, ומנקודת ראות דמוקרטית, אף קריטי. אך הוויכוח סביב שאלות אלו נמשך לפחות עשרים שנה ואין דחיפות מיוחדת, לכאורה, לעסוק בו דווקא עתה.

אך מי שחי פה, מכיר ומבין את התשובה: הכנסת בחרה להתאבד משום שאדם אחד, ראש הממשלה, נקלע, שלא בטובתנו, לסיטואציה שבה גורלו תלוי בהכרעה שיפוטית. ודוק: גם מי שסבור שראש הממשלה חף מאשמה צריך לשאול את עצמו האם נכון לגרום לכנסת להתפזר ולהפסיק לתפקד, ולמנוע מהממשלה לפעול באמצעות תקציב מתאים, רק משום הרצון של מפלגת השלטון להיפרע ממערכת המשפט או אף להכניע אותה כדי להגן על העומד בראש המפלגה.

המומחים סבורים שההתאבדות ההמונית של לווייתנים קשורה ליחסים הפנימיים בתוך הלהקה. כאשר מנהיג הלהקה נמצא במצוקה, מאבד כיוון ושוחה לעבר החוף, הלהקה כולה שוחה אחריו גם כאשר הדבר מביא לאובדן הלהקה כולה. האם היש דמיון בין התנהגותם להתנהגות חברי הכנסת?

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות