שוויון- זכות אלמנטרית בדמוקרטיה

הצעת החוק להכללת הזכות לשוויון בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שעברה בשבוע שעבר בקריאה טרומית, היא תיקון מתבקש ואלמנטרי שחייב להכלל ואף נכלל בכל חוקה של מדינה דמוקרטית, חוץ מאשר במדינת ישראל. בכוחו של חוק השוויון לחולל שינוי ולחזק את תביעתם של נשים, להט"בים, בעלי מוגבלויות, מיעוטים, ואוכלוסיות אחרות, לשוויון בפני החוק

Shutterstock

"לּו היה לנו רוב יהודי בארץ, היינו קודם־כל יוצרים פה מצב של שוויון־זכויות גמור, מוחלט ומושלם, בלי שום יוצא מן הכלל: יהודי או ערבי או ארמני או גרמני, אין הבדל בפני החוק - כל הדרכים פתוחות לפניו" (זאב ז'בוטינסקי).

הצעת החוק להכללת הזכות לשוויון בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שעברה ביום רביעי בקריאה טרומית היא תיקון מתבקש, אלמנטרי ומובן מאליו, שחייב להכלל, ואף נכלל בכל חוקה של מדינה דמוקרטית, חוץ מאשר במדינת ישראל.

ראשית, משום שמדובר בטקסט קצרצר, חשוב להביאו במלואו: "הכול שווים בפני החוק; אין מפלים בין אדם לאדם במישרין או בעקיפין, להלכה או למעשה." אולי חלק מהקוראים יופתעו, אך בישראל אין, לא בחוקי היסוד, ולא בחוקים רגילים חוק שקובע את הזכות האלמנטרית לשוויון בפני החוק (למעט בהקשרים ספציפיים כגון שוויון זכויות לאשה או שוויון הזדמנויות בעבודה). נכון כי בית המשפט, במהלך השנים קבע עוד טרם חקיקת חוקי היסוד, כי הזכות לשוויון היא אחת מעקרונות היסוד של השיטה. ולאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, פירש בית המשפט את הזכות ל"כבוד האדם" ככוללת אלמנטים של הזכות לשוויון ואיסור אפליה. אך כאמור, זכות זו לא נכתבה בדבר מעולם בדבר חקיקה מפורש.

מתנגדי התיקון טוענים כי החוק יפגע בזהותה היהודית של המדינה, שהוא יאפשר "זכויות לאומיות" למי שאינם יהודים, יהפוך את ישראל למדינה רב-לאומית וישמש פתח לביטול חוק השבות. ובכן: לא ולא. ראשית, ניתן להביא ראיות מחוק היסוד עצמו. סעיפו הראשון של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו קולט את העקרונות של מגילת העצמאות, שהיא מסמך ציוני לעילא ולעילא שאין ספק שהוא מקים מדינת לאום יהודית. הסעיף השני (1א)לחוק היסוד, סעיף המטרות, קובע כי ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. "יהודית" פורש תמיד, על ידי בית המשפט העליון כמדינת לאום יהודית. שנית, כל חוק יסוד אינו חי לבד אלא הוא חלק מ"רקמה חוקתית". חוקים נוספים קובעים שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית (חוק יסוד הכנסת, חוק יסוד חופש העיסוק) ולפני כשנתיים נוסף למאזן חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. סעיף השוויון לא מבטל את חוק הלאום, שכולל במדרגה חוקתית גם את עקרון השבות ואלמנטים נוספים. במצב זה, מובן מאליו, כי אין שום ביטול של העיקרון לפיו ישראל היא מדינת לאום של העם היהודי בלבד. כל שהחוק קובע הוא, שאזרחי המדינה זכאים לשוויון זכויות (בדיוק כפי שקבעה מגילת העצמאות), ושאסור להפלות בין אדם לאדם (למשל על רקע מגדר, צבע, לאום, נטייה מינית, השקפה פוליטית וכו'). נכון שבישראל קיימות גם זכויות קבוצתיות, כגון הזכות לתרבות, ולשפה: אך אלה אינן זכויות "לאומיות" ואין בהן כדי להפר את היותה של המדינה מדינת לאום.

ישראל איננה מדינת הלאום היחידה. היא היחידה שאין בה, לצד הגדרה החוקתית כי היא מדינת הלאום של עם מסוים, אמירה ברורה, שזוהי גם מדינתם של המיעוטים החיים בה, ושהם זכאים לשוויון מוחלט. אמירות אלה אינן מבטלות את הגדרת המדינה כמדינת לאום. ההיפך, הן נותנות לגיטימציה למדינת הלאום ככזו שהיא גם מדינה דמוקרטית, המכבדת את זכותם לשוויון של המיעוטים החיים בה.

החוק אינו הצהרתי בלבד. יש בו כח לחולל שינוי. הוא יחזק את תביעתם של נשים, להט"בים, בעלי מוגבלויות, מיעוטים, ואוכלוסיות אחרות, לשוויון בפני החוק. היום, תביעה זו תלויה בפרשנות של בית המשפט העליון ל"כבוד האדם", שאינה מקיפה בהכרח את כול היבטי השוויון, וגם עלולה להשתנות עם שינוי בהרכבו של בית המשפט. לעומת זאת, לאחר תיקון החוק לא ניתן יהיה להתעלם מהזכות לשוויון. כמו כן, התיקון יכול לבלום את הכרסום בזכות לשוויון שביקש לעשות חוק הלאום, ולהשיב את האיזון בין היותה של ישראל מדינה יהודית ובין היותה מדינה דמוקרטית. אך ההיבט החשוב ביותר של החוק הוא ההיבט החינוכי. לחוקה יש תפקיד אקספרסיבי ראשון במעלה: לשקף את ערכי האומה. כאשר תלמיד קורא את חוקי היסוד של המדינה, הוא יבין היטב שמדובר במדינה יהודית. אך הוא לא ימצא שם מלה על הזכות לשוויון למיעוטים, גם אם כך קבע בית המשפט. אני רוצה לחיות במדינה בה הטקסט החוקתי עליו מתחנכים ילדיי כולל אמירה ברורה ומפורשת כי כל בני האדם שווים בפני החוק.

פורסם לראשונה בהארץ.