החיסונים כבר כאן- אבל כיצד משכנעים את הציבור להתחסן?

מאות אלפי חיסונים הגיעו לישראל בימים האחרונים, אולם בינתיים נראה כי הציבור לא ימהר לעמדות ההתחסנות. מה בכל זאת יכול לשכנע את הישראלים להתחסן? שאלנו את פרופ' יובל פלדמן באילו צעדים על מקבלי ההחלטות לנקוט, ומאילו כדאי להימנע

Flash 90

על מנת לרתום את הציבור להתחסנות המונית, מי צריכים להיות הראשונים שיתחסנו, ומדוע דווקא רופאים ומדענים צריכים לשמש דוגמה להתחסנות ולא הפוליטיקאים?

החששות של מרבית האנשים מלהתחסן נוגעים לחששות מן הלא נודע ולכן האנשים הראויים ביותר להפיג את חששות הציבור הם מומחים לביולוגיה ורופאים. האמון במדע הוא קריטי להפגת החששות וזה בוודאי הצעד הראשון שצריך להתחיל בו. מאחר ויש לציבור אמון נמוך במקבלי ההחלטות בישראל ובחלק ממוסדות השלטון- כנסת, ממשלה ומפלגות- הרי שככל שיותר אנשי מקצוע בעלי מוניטין שלא תלויים בממשלה יהיו אלו שיסבירו לציבור את תועלת החיסון.
לצד הרופאים והמדענים, יש לאתר נציגים המשפיעים על קבוצות שונות באוכלוסייה, שדעתם והתנהגותם רלוונטיים ביותר לאותה קבוצה (אנשי דת, ידוענים, פעילים חברתיים ומובילי דעת קהל שונים). הקורונה חידדה עוד יותר את המרכיב הקהילתי של החברה הישראלית ולכן יש להגיע לאנשים הנכונים ולנסות לשכנעם להצטרף בימים הראשונים של מבצע החיסונים.

אילו יתרונות יש בכך שראש הממשלה הוא הראשון שיתחסן?

באופן רציונלי העובדה שפוליטיקאי ובכלל זה ראש הממשלה מתחסנים לא אמורה להוות שיקול מרגיע, שכן הרווח לפוליטיקאי מהחיסון הטמון באהדת הציבור הרבה יותר גדול מאשר הרווח לאדם פרטי שלא זקוק לאותה אהדה. לכן העובדה שהוא התחסן כשלעצמה לא מרגיעה. עם זאת בוודאי שיש ערך רגשי משמעותי במנהיגים שמהווים דוגמא אישית, והאתוס של "אחריי" חזק מאד בקרב רבים בציבוריות הישראלית. אולי כדי לעודד את תחושת הערבות ההדדית והסולידריות ניתן למשל להציע שכל 120 חברי הכנסת יתחסנו באותו מעמד, דבר שיהווה אקט מנהיגותי מרשים ומאחד וינסה להפריד בין החיסונים לבין הפוליטיקה שמתלווה אליה באופן בלתי נמנע בתקופה בה ישראל נמצאת היום.

האם אתה צופה שהחיסונים יובילו לשאננות בציבור?

אכן יש טענה כזו, כמו שחגורת בטיחות גורמת לאנשים לנסוע מהר יותר או שמסנן קרינה גורם לאנשים להיות יותר בשמש. אולם מוקדם עדיין לקבוע התנהגות כזו בנוגע לחיסונים. אסור לשכוח שגם ביחס למסכות בתחילת משבר הקורונה, מומחים רבים התנגדו לעטייתן מהחשש שזה יגרום לציבור לשאננות ולאי הקפדה על מרחק ואני חושב שהיום כולם מבינים שזה היה חשש מוטעה.

אילו צעדים יש לעשות על מנת לרתום את הציבור להתחסן?

יש להקל ככל הניתן על עצם פעולת ההתחסנות- ולכן יש להודיע טלפונית או לייצר זימון אקטיבי במייל המעדכן על המקום והשעה, שבה אתה אמור לבוא ולהתחסן ללא תור. במקביל יש לתזכר בדבר החיסון ולהסביר במסר ברור את העלות הכלכלית והחברתית של אי ההגעה לקבל החיסון.
הבעיה הגדולה ביותר היא שאנשים רבים יעדיפו שלא להחליט אם להתחסן וידחו את ההחלטה מתוך הנחה שדחיית ההחלטה איננה ממש החלטה.
לכן חשוב להבהיר לאנשים שויתור על התור שלהם לחיסון עשוי להביאם לנקודה לא ידועה בזמן בה יהיה להם תור שוב. בהקשר זה המסרים שיש מספיק לכולם נכונים, אבל בוודאי שתחושת מחסור כפי שקיימת למשל בחיסוני השפעת מביאה אנשים למהר להתחסן. גם אמירות מהסוג שמספיק שמחצית מן הציבור יתחסן בשביל חסינות עדר, אולי נכונות רפואית אבל בעייתיות מבחינה התנהגותית כי מחלישות בצורה משמעותית את המחויבות האישית של כל אזרח להתחסן.
בנוסף, מחקרי פיקוד העורף הראו שאנשים חוששים יותר להדביק מאשר להידבק, וגם מחקרים שעמיתיי ואני ערכנו גם בארץ וגם בארצות אחרות הראו עד כמה סולידריות ומחויבות מוסרית משמעותית בציות לחוקי הריחוק החברתי בקורונה. אפשר להשתמש בגישה הזו גם ביחס לחיסונים. כלומר לבוא דווקא לצעירים ולשכנעם שאם יתחסנו יגדילו דרמטית הסיכוי שלא ידביקו את הקרובים להם שמצויים בקבוצות סיכון, ולאו דווקא כי זה טוב להם.

באילו תמריצים יש להשתמש, ומדוע דרכון ירוק וכניסה לקניונים ואזורי תיירות עשוי לעבוד, בשעה תגמול כספי דווקא עלול לפגוע במוטיבציה להתחסן ובתחושת הסולידריות החברתית?

תמריצים מאד חשובים, לא רק כדי שאנשים יתחסנו אלא כדי שהם ירצו להתחסן מהר, ולא ידחו את ההחלטה. באופן כללי יש רתיעה ציבורית מ"מסחור ערכים" (כמו מכירת איברים להשתלה), ולכן כאשר מייצרים תמריצים צריך לשים לב לנקודה זו שכן אחרת, עשויה להיווצר רתיעה ציבורית משמעותית.
ולכן אם אנשים חוששים לבריאותם, כסף לא יכול להיות הפתרון אלא הסברה מדעית והנגשת נתונים. לעומת זאת ניתן בהחלט לבוא ולומר שמי שמתחסן יוכל להנות מכל ההטבות שמקבל למשל מי שחלה או מי שנבדק- כניסה לאיים ירוקים או לטיסות, או היעדר צורך בבידוד אם חלית.
כאן התמריץ נובע מהפעולה שעשית, לפיה אתה כרגע לא מהווה סכנה בריאותית להדבקה ולכן אין בה מסחור. שני קולגות שלי, שהיו עמי בכמה מצוותי החשיבה סביב הקורונה, עידו ערב ואורי פלונסקי מהטכניון הראו למשל ביחס לאימוץ אפליקציות מעקב שחסכון בתורי כניסה (היעדר צורך ברישום, בדיקת חום וכד') יכולים להוות תמריץ משמעותי לאנשים לאמץ את האפליקציה. אני חושב שבאופן דומה, מספיק שהחיסון יגרום לאנשים להפחתת הצורך להיבדק בכל פעם או בחוסר הצורך להיכנס לבידוד בחזרה לארץ בכדי שאנשים רבים ירצו להתחסן. כמובן שיש כאן אתגרים קריפטוגרפיים שיש להם כבר תשובות, כדי לוודא שרק מי שבאמת התחסן יוכל להראות שהתחסן.

עד כמה מדבקה עשויה להאיץ התחסנות המונית וליצור טרנדים חברתיים?

זה בנוי על מחקרים כדוגמת אלו של קתי מילקמן מאוניברסיטת פנסילבניה שמדברת על המדבקה כאיתות חברתי שיכול לייצר עידוד בולט מבחינה נורמה חברתית כדי לעודד אנשים להתחסן. אני משער שאם למשל על מכוניות יהיו מדבקות מהסגנון של "חוסנתי ובזכותי בעלי עסקים יוכלו להתפרנס"; "חוסנתי ובזכותי ילדים יוכלו ללמוד בבית ספר" או "נכדים יוכלו לבקר את סביהם וסבתותיהם" או "בזכותי אמנים יוכלו לחזור ולהופיע" יהיה פחות ופחות נעים למי שלא יתחסן ויקבל את המדבקה הזו. גם הרשתות החברתיות יכולות כמובן להפיץ בצורה הרבה יותר מהירה את הרווח החברתי למי שמתחסן ובהתאמה את המחיר החברתי על מי שלא מתחסן.

מדוע אין להטיל חובת התחסנות או סנקציות על מי שלא יתחסן?

בניגוד למשל לעטיית מסכות שמחקר בגרמניה הוכיח שבערים שבהם היתה חובה לעטות מסכה, היתה ירידה חדה בתחלואה- ביחס לחיסוני הקורונה, יש חשש בריאותי ולכן חובה עשויה ליצר תגובת נגד חזקה מדי שבסופו של דבר תפגע במהלך כולו.
עטיית מסכה אינה מסוכנת כלל ולכן הטלת החובה כאן מוצדקת לטובת הכלל. פגיעה בריאותית אפשרית היא משהו שלא ניתן להתגבר עליו באמצעות סנקציות, מה גם שבאמת לא ברור שצריך להגיע לשם. לדעתי שימוש נכון בהסברה, בתמריצים ובאמצעים התנהגותיים משלימים יגרמו למרבית הציבור להתחסן גם ללא הטלת חובה שעוד תיגרר לבג"צ ועשויה לקחת זמן רב ולייצר רטוריקה שרק תשרת את מתנגדי החיסונים.

האם על המדינה לשאת בימי המחלה בקרב מי שיסבול מתופעות לוואי? ואיך מסייעים לציבור להתמודד עם החרדה מהחיסון ותופעות הלוואי?

ברור שתשלום על ימי מחלה לא יפיס חרדות, לזה כאמור נועדה ההסברה וההנגשה של הנתונים. תשלום ימי המחלה הוא חלק מתפיסה של תגמול כמו למשל התגמול על ימי מילואים. כלומר התפיסה שהמדינה צריכה לשדר היא שאתה מתחסן כי זה נכון לך ונכון למשפחה שלך ולקהילה שלך. אם בגלל שעשית את הדבר הנכון מהסיבות הללו, נגרם לך נזק כלכלי, את זה המדינה תיקח על עצמה ותפצה אותך על כל תופעת לוואי שתיגרם לך. זה שונה משמעותית מלהתחסן בתמורה לכסף, זה רק תגמול על נזק שעשוי אולי להיגרם לך.

האם חיסוני הקורונה ישפיעו על תפיסת החיסונים העתידית של האוכלוסייה בישראל? האם בקרוב נראה יותר מתחסנים לשפעת ומחלות נוספות שאין חובה להתחסן עבורן?

אין ספק שהיחס לחיסון הקורונה חשדני יותר מאשר לחיסונים שכבר קיימים עשרות שנים- אין לנו מספיק מעקב על תופעות הלוואי.
לכן, לא בטוח שכדאי למדינה להשתמש בחיסון הקורונה כמקרה בוחן למדיניות החיסונים שלגביהם יש היסטוריה עשירה הרבה יותר. עם זאת אני מקווה שכל הטכנולוגיה שתיווצר סביב הלוגיסטיקה של החיסונים וכל החשיבה ההתנהגותית שמקבלת יותר בולטות בקורונה, תקבל גם משקל במדיניות החיסונים העתידית והפוטנציאל של שיתוף פעולה וולנטרי של הציבור כמו גם מגבלות הכוח, יהיה ברור למדינה.