עורכי החדשות מעלימים נשים ערביות

הגיע הזמן שאמצעי התקשורת, העורכים והכתבים ייצאו מאזור הנוחות הגאוגרפי והתרבותי ויסקרו גם את האנשים שקולם אינו נשמע, ובמיוחד- את קולן של הנשים הערביות, שספגו פגיעה כלכלית קשה בעקבות משבר הקורונה

Flash 90

מאז פרוץ משבר הקורונה, החברה הערבית בישראל מסוקרת בערוצי התקשורת בשפה העברית בעיקר ביחס לשיעורי התחלואה, מידת ההיענות להנחיות הריחוק החברתי, קיום חתונות ועטית מסכות. גם כתבות על אנשי הרפואה המשתייכים לאוכלוסייה הערבית פילסו את דרכן לא אחת אל לב הפריים טיים. אין ספק, זהו סיקור חשוב ובעל ערך, אך מציג תמונה חלקית של האופן בו מגפת הקורונה והשלכותיה פגשו את החברה הערבית בישראל. כמות אדירה של אייטמים בתקשורת בעברית הוקדשה לסיקור המשבר הכלכלי, אולם אלו כמעט ולא עוסקים בחברה הערבית.

אז הרי מבזק חדשות לעורכי החדשות: לא רק בעלי מסעדות בתל אביב קורסים - אלא גם באום אל פאחם, בטייבה, בנצרת, בעכו וביתר היישובים הערבים.  

חמור מכך - הקול הדומם, או שמא המושתק ביותר, הוא קולן של הנשים הערביות, שנפקד כמעט לחלוטין מהשיח הציבורי. אם נקודת הפתיחה של החברה הערבית כולה בתחילת המשבר הייתה נמוכה יותר בהשוואה לחברה הישראלית, וכעת היא סובלת מקריסה כלכלית חריפה, הרי שההזנחה הממשלתית ארוכת השנים יצרה מציאות קשה מנשוא בעבור הנשים הערביות. לכך יש להוסיף את העובדה כי חלק לא קטן מהנשים הערביות עבדו במקצועות שנפגעו אנושות מהמשבר, כגון קמעונאות, מכירות והסעדה, והרי לכם תמונה עגומה. מהניסיון העולמי שנצבר עקב משבר 2008, ידוע שתהליך ההתאוששות אורך מספר שנים, ואוכלוסיות מוחלשות מתקשות במיוחד לחזור לשוק התעסוקה ולעמוד מחדש על הרגליים.

עם כל זה, הכיצד ייתכן שנשים ערביות נותרו מחוץ לשיח התקשורתי, ומשכך – מחוץ לשיח הציבורי? מסקר מדד הייצוג של עמותת סיכוי שהתפרסם באחרונה באתר "העין השביעית" עולה כי חצי אחוז בלבד (!) מתוך 113,697 הדוברים בתוכניות האקטואליה והחדשות בין החודשים ינואר לספטמבר 2020, היו נשים ערביות.

התקשורת היא אחת הפלטפורמות המשפיעות ביותר כיום על התודעה הציבורית וכפועל יוצא, גם על פועלם של מקבלי ההחלטות. מי שהיא בוחרת להדגיש ולטפח היום, יהיה כנראה גם זה שייהנה מהסיוע מחר. מי שלא, לעומת זאת, יישאר מחוץ לאור הזרקורים ומתחת לרדאר הממשלתי. על כן, על הכתבים והעורכים לפתוח את מעגל המסוקרים המצומצם והקרוב (גיאוגרפית ותרבותית), ולהגיע אל אוכלוסיות נוספות, מוחלשות, שקולן אינו נשמע. כיום, התקשורת למעשה מועלת בתפקידה לא רק כאשר היא מציגה נתונים מסולפים, אלא גם כל אימת שהיא מתעלמת, מטעמים השמורים עימה, מתופעות ודיווחים אשר ראוי שיעלו לסדר היום הציבורי. חשוב שהמשבר הכלכלי של החברה הערבית בכלל והנשים הערביות בפרט יקבל את הבמה – בהתאם לחשיבותו והשפעתו על החברה והכלכלה בישראל.

בהיעדר היערכות נכונה, פירותיו הבאושים של משבר הקורונה ימשיכו ללוות אותנו במשך שנים קדימה. סיקור על ידי אמצעי התקשורת המרכזיים הינו תנאי לא מספיק אך הכרחי לקבלת תשומת הלב של מקבלי ההחלטות, בתקווה שבזכותו תבוא מצוקת הנשים הערביות לידי ביטוי ויגובשו תוכניות אשר יהיה בכוחן להפחית במידה מהנזק הפוטנציאלי המסתמן.

פורסם לראשונה בהארץ.