בין ניגוד עניינים להפרת אמונים

הציפייה שהסדר ניגוד העניינים של היועמ"ש יפתור את הבעיה הנובעת מהמצב בו רה"מ מכהן כראש הרשות המבצעת, במקביל למשפט שמנהלת נגדו מערכת אכיפת החוק, היא חסרת בסיס. סירובו של נתניהו, אם כן, לכבד הלכה למעשה את המגבלות המשפטיות המוטלות עליו, מהווה הפרה לכאורה של חובת האמונים שלו, ואף מצדיקה הוצאתו לנבצרות

Flash 90

האם היועץ המשפטי לממשלה יורה בקרוב על הוצאתו לנבצרות של ראש הממשלה? דקות ספורות לאחר הפרסום כי היועמ"ש שוקל להכריז על נבצרות מהותית של ראש הממשלה נתניהו, מיהרו להכחיש זאת מטעמו והבהירו כי לא יתייחסו לדיונים פנימיים, אולם ברור כי שיקוליו של מנדלבליט בעניין קשורים להשתלשלות האירועים המסועפת בנושא הסדר ניגוד העניינים שהתרחשה בחודשים האחרונים.

במאי האחרון, דחה בג״ץ את העתירה כי נתניהו פסול מלכהן כראש ממשלה בשל ניגוד העניינים החמור בו הוא מצוי, כמי שעומד בראש הרשות המבצעת והועמד לדין על ידה בהליך פלילי הנוגע לעבירה חמורה שביצע כמסגרת תפקידו. הנשיאה חיות רשמה לפניה את הודעת באי כוח ראש הממשלה והיועמ"ש כי כהונתו של נתניהו תהיה כפופה להסדר ניגוד עניינים שייערך עמו, אשר יקבע מגבלות בקשר למילוי תפקידו בעניינים הקשורים למערכת אכיפת החוק.

אולם למעלה מארבעה חודשים לאחר החלטת בג״ץ, עדיין לא נחתם הסדר ניגוד עניינים כזה. היועמ"ש אמנם הכין טיוטה האוסרת על ראש הממשלה לעסוק במישרין או בעקיפין במינויים במערכת אכיפות החוק או בעניינים הקשורים למעמדם או אופן מילוי תפקידם של גורמים רלוונטיים במערכת זו, ואף הודיע כי טיוטת הסדר ניגוד העניינים מחייבת עד שתתקבל החלטה נוספת בנושא, אך נתניהו סירב לחתום על הטיוטה או להודיע כי הוא מקבל על עצמו את כל המגבלות הקבועות בה. למעשה, נראה כי הוא פועל תוך התעלמות גמורה ממגבלות אלו.

לא חסרות דוגמאות הממחישות זאת - השתלחותו של נתניהו בפרקליטות בעקבות חשיפות עמית סגל, קריאתו להקמת ועדת חקירה כנגד אוכפי החוק והשתתפותו הפעילה בדיון בנושא בישיבת סיעת הליכוד היא דוגמה חדשה יחסית. לפני כן, הייתה סאגת התקציב, במסגרתה הנושאים והנותנים מטעם ראש הממשלה דרשו שיתבצעו שינויים באופן מינוי התפקידים הרגישים במערכת אכיפת החוק (לרבות, פרקליט המדינה ומפכ"ל).

התוצאה היא כי נתניהו מפר את המצג שהוצג מטעמו לבג״ץ בדבר הסכמתו להיות כבול בהסדר ניגוד עניינים שיקבע היועמ״ש. בא כוחו הגדיל לעשות וטען כי היועמ״ש עצמו מצוי בניגוד עניינים, בשל היותו גם המאשים של נתניהו וגם הגורם המסדיר את פעילותו. בכך יש קריאת תיגר של נתניהו על כללים שהממשלה אימצה בשנת 2002, מתוך ועדת אשר למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים.  לפי הכללים, היועץ המשפטי מוסמך להנחות את השרים בכל הנוגע ליישום החובה המוטלת עליהם שלא לפעול בניגוד עניינים.

חמור מכך, נתניהו פועל למעשה בניגוד עניינים, ובניגוד להוראות הדין המנהלי המסדיר את פעולתם של בעלי סמכות שלטונית. זאת, תוך שימוש במעמדו כראש ממשלה, על מנת לתקוף ולקדם מתקפה על גורמי אכיפת החוק המעורבים בהליכים הפליליים נגדו. חשוב להבין כי התנהלות זו צובעת בצבעים של אי חוקיות החלטות בהן הוא יהיה מעורב, ושנתקבלו אגב הימצאותו במצב של ניגוד עניינים (כמו החלטה עתידית להקים ועדת חקירה פרלמנטרית נגד שופטים ופרקליטים).

יתר על כן, לקדמת הבימה חוזרת השאלה אם בנסיבות בהן נתניהו מסרב לכבד את המגבלות של המשפט המנהלי קמה עליו החובה המשפטית להתפטר מתפקידו או לחלופין, אם התקיימו הנסיבות בעתירה שהגיש יואב יצחק בפרשת אולמרט, לפיהן יש לשקול את הוצאת ראש הממשלה לנבצרות מאחר ופעולתו אינה מאפשרת קיום הליך משפטי ראוי נגדו.

ייתכן אפילו ויש בפעולות השלטוניות שראש הממשלה מבצע, תוך מודעות לניגוד העניינים בין האינטרס האישי שלו לאינטרס הציבורי, כדי לקיים לכאורה את היסודות של עבירת הפרת האמונים, וזאת מעבר לעבירות הפרת האמונים שהוא חשוד בביצועם בשלושת התיקים הפליליים התלויים ועומדים נגדו. במילים אחרות, קיים חשש כי מאבקו של נתניהו בניסיון להעמיד אותו לדין בשל הפרת אמונים מלווה אף הוא בהפרת אמונו של הציבור.

פורסם לראשונה בגלובס.