בדחיית המינויים הבכירים, הממשלה שוללת מהציבור זכות בסיסית

מספר גדול של תפקידים בכירים בשירות המדינה מכהנים שלא במינויי קבע אלא על ידי ממלאי מקום, שלא נהנים מהעצמאות המוסדית הנדרשת ומהלגיטימציה לה זוכים נושאי התפקיד הקבועים. כאשר מספר תפקידים, הקשורים האחד בשני, מאוישים בידי ממלאי מקום - הבעיה עלולה להפוך למערכתית, והנפגעים העיקריים הם האזרחים

Shutterstock

הצו על תנאי שיצא היום מידי הרכב בראשות הנשיאה והמשנה לנשיאת בית המשפט העליון מבקש לדעת מדוע לא יקבע שעל הממשלה להשלים במהירות הראויה את כלל המינויים של בכירים השירות הציבורי נראה תקדימי. מצב הדברים הנוכחי, בו תפקידים בכירים רבים בשירות המדינה מאוישים שלא במינויי קבע, אלא על ידי ממלאי מקום, הוא מצב תקדימי בהרבה. בין התפקידים הללו - מנכ"לים של משרדי ממשלה, פרקליט מדינה, מפכ"ל המשטרה, נציב בתי-הסוהר, חשב כללי, מנהל אגף התקציבים ומנהלי רשויות ממשלתיות משמעותיות. חובתה של הממשלה, כזו הנובעת מהמשפט המינהלי, היא לפעול ב'מהירות הראויה' ולאייש את התפקידים. 

ההימנעות ממינוי נושאי משרה בכירות בשירות הציבורי היא חלק ממגמה אידיאולוגית רחבה יותר, בדמות פוליטיזציה של שירות המדינה, שהגיעה לשיא בהסכם הקואליציוני האחרון. ההסכם למעשה יצר קשר בעייתי בין הרכבת הממשלה לבין בחינה של רפורמה בשיטת המינויים, וכתוצאה מכך - הוביל להקפאת המינויים המקצועיים כולם. עתה, לא רק שאין מדברים יותר רק על שינוי מודל המינויים – אלא פשוט לא ממנים. את החלל 'דואגת' הממשלה למלא בכהונות ארוכות וחסרות תקדים של ממלאי מקום. הבעיה מתחילה כשברבים מהמקרים מדובר במשרות שנהנות מעצמאות מוסדית מהשרים הממנים.

ברוח התפיסה שדמוקרטיה מתמצה אך ורק בשלטון הרוב המתגבשת בשנים האחרונות, הורגלנו לחשוב על הסמכות למנות בכירים בשירות המדינה ככזו המסורה אך ורק בידי הגורם שנבחר על ידי הציבור. בפועל, זוהי הבנה חלקית ביותר. בדמוקרטיה חוקתית, מערכות שירות ציבורי נתפסות ככאלה שיש להן לגיטימציה דמוקרטית עצמאית ונפרדת מזו של המערכת הפוליטית. קיומן ועצמאותן המוסדית חשובים כדי לאזן את הכוח הפוליטי ואף לפקח עליו. תפקודן האפקטיבי הוא דרמטי להוצאה לפועל של מדיניות מקצועית ולא גחמתית. החובה לקיים מערכות שירות ציבורי עצמאיות ומתפקדות לא תלויה אך ברצונם הטוב של נבחרי הציבור. נכון להבין אותה כזכות, שעומדת לציבור כולו, לקיומו של מינהל ציבורי דמוקרטי, מתפקד ואפקטיבי שיסייע לנבחרי הציבור שקובעים את המדיניות.

הנפגעים הישירים מ"מודל ממלאי-המקום" שהשתרש כאן הם בראש ובראשונה האזרחים, שכבר לא נהנים ממערכת ציבורית מגוונת ומאוזנת, המורכבת מנבחרי הציבור ולצדם עובדי ציבור בכירים וזוטרים אשר כהונתם אינה חופפת את כהונת נבחרי הציבור, ואשר מאזנים את ההשפעה הפוליטית בידע המקצועי, הארגוני ומצטבר שלהם.

קשה לשמור על הסדר בלי מפכ"ל, קשה לנטר את ההוצאה התקציבית בלי חשכ"ל, קשה לייצר מידע אמין להתמודדות עם הקורונה בלי מדענים ראשיים וקשה להבטיח אכיפה פלילית צודקת בלי פרקליט מדינה. איזון בין הפוליטי למקצועי הוא עקרון יסוד שלנו, במקומות שבהם דרושה עצמאות מקצועית, אי-מינוי של נושאי משרה הוא לא רק בלתי נסבל וכרוך בסיכון מקצועי, אלא, כפי שכבר הדגיש היועץ המשפטי לממשלה – בלתי חוקי לפי דיני המשפט המינהלי.

כשמעבירים טובין חברתיים מהשפה של 'אינטרס ציבורי' אל השפה של 'זכות' – מתכוונים לומר שהם חשובים מספיק בשביל להוציא אותם מהבלעדיות של הפוליטיקה ה-"רגילה". בעידן הנוכחי, אחרי שחיקה פוליטית של נורמות של מקצועיות, ושעה שמשבר הקורונה הוכיח שוב את ההכרח במקצוענות, על עיקרון עצמאות השירות הציבור להיות מתורגם לזכות, העומדת לציבור, לשירות ציבורי מקצועי דמוקרטי ואפקטיבי. 

פורסם לראשונה בוואלה.