הסיבה שמאחורי פתיחת הישיבות - חרדים לנוער השוליים

בעוד בתי הספר הממלכתיים נותר וסגורים, הישיבות החרדיות מיהרו להיפתח, גם אם בניגוד להנחיות. חששם של קברניטי הקהילה החרדית מפני נשירה המונית של צעירים ממוסדות החינוך החרדיים, הוא שהניע אותם לכך

Flash 90

התעקשותה של ההנהגה הרוחנית והפוליטית החרדית להמשיך ולקיים את סדרי הלימוד בישיבות ומוסדות חינוך תורניים, חרף ההגבלות וחמור מכך - חרף הסכנה מפני התפשטות נגיף הקורונה בין כתליהם, נתפסת בעיני רבים כצעד חסר אחריות, המסכן לא רק את הקהילה החרדית אלא את החברה הישראלית כולה. השיקול המרכזי שעמד לנגד עיניהם של המנהיגים החרדים הוא, כידוע, החשיבות העליונה שהציבור החרדי מייחס ללימודי הקודש, והאמונה שהתורה היא לוז קיומו של העם היהודי. אולם מבט מעמיק יותר חושף שיקול נוסף, משמעותי לא פחות - החשש הממשי של קברניטי הקהילה מפני סחף של צעירים חרדים, שגם כך נמצאים בשולי החברה החרדית, למחוזות אחרים.

זוהי אינה תופעה חדשה. הצעירים הללו הם חלק ממגמה הולכת ומתרחבת של תופעת השוליות והנשירה בקרב בני נוער חרדים, שרק התעצמה והחריפה בעקבות המשבר. הישיבות הקטנות, בהן מתחנך החלק הארי של הציבור החרדי בגילאי התיכון מהוות מבצר תרבותי וחברתי של קהילה זו, או במילים אחרות, חוד החנית הרוחני והחברתי-תרבותי.

על פי נתוני משרד החינוך, היקף הנשירה הגלויה של בני נוער ממוסדות בפיקוח חרדי עמד בשנת 2018 על 4.6%, פי שלושה (!) משיעור הנשירה מהחינוך הממלכתי, העומד על 1.4% בלבד. וזה לא הכל. ההערכות בקרב אנשי חינוך ומומחים מדברות על היקף נשירה "סמויה" רחב אף יותר. חוקרים מעריכים כי קרוב ל-20% מהתלמידים בישיבות הקטנות פוקדים את מוסדות החינוך הללו באופן חלקי בלבד ונמצאים בסכנת נשירה.

סיבות רבות לנשירה גבוהה זו וביניהן קשיים כלכליים, לקויות למידה שלא אותרו בגיל צעיר, היעדר ידע וניסיון פדגוגיים של אנשי חינוך חרדיים בטיפול בנוער מתקשה, קשיי הסתגלות למסגרת לימודים תובענית וחד-גונית, בה מותר ללמוד כל נושא, ובלבד שיהיה גמרא בלבד, פערים אמוניים בין הורים לילדים, חשיפה הולכת וגוברת של נערים לתכנים ונורמות הזרות לעולם החרדי בשל ריבוי ערוצי תקשורת עכשוויים ועוד.

החברה החרדית מודעת לגודל האתגר שמעמידים שוליים הולכים וגדלים אלו למערכת החינוך התורנית, עליה מושתתת הקהילה החרדית. על כן, היא עושה כל מאמץ לשמור על מהלך חיים תקין ושגרת לימודים, גם במחיר של התפשטות המגפה בריכוזי האוכלוסייה החרדיים. בעיני חרדים רבים, הסכנה הרוחנית והחינוכית בהימצאותם של נערים רבים ללא מסגרת תורנית מחייבת, וכפועל יוצא, סטייה מדרך הישר, עולה על הסכנה הבריאותית.

זו גם הסיבה לכך שבשנים האחרונות הולכות ומתפתחות חלופות חינוכיות לנערים חרדים שאינם מעוניינים או מסוגלים להתמיד בלימודי קודש מלאים בישיבות. חלופות אלו, הכוללות ישיבות חרדיות תיכוניות עיוניות, בתי ספר טכנולוגיים מקצועיים, ישיבות "רכות" בהן הלימודים התורניים פחות תובעניים ומוסדות לנוער חרדי בסיכון, מהוות שכבת מגן נוספת שנועדה לשלב בין לימודי קודש וחול, ולשמור על נערים אלו במסגרת הקהילה. מחקר מקיף שפרסמתי לאחרונה מצביע על כך שבשנת הלימודים הקודמת (תש"פ) למדו 2,200 בני נוער חרדים בישיבות תיכוניות עיוניות, לעומת כ-540 תלמידים בלבד במסגרות אלו לפני שני עשורים. גם בהיקף מסגרות החינוך הטכנולוגיות, המהוות חלופה לנוער מתקשה ונוער שוליים חרדי, חל גידול ניכר בשנים האחרונות. עם זאת, מסגרות אלו נתקלות עדיין בקשיים הנובעים, בחלקם, מהיעדר לגיטימציה ותמיכה קהילתית בחברה החרדית, בשל שילוב לימודי החול עם לימודי הקודש.

טעות לחשוב שתופעת הנשירה והשוליות של נוער חרדי היא בעיה פנימית של הקהילה החרדית בלבד. זהו גם אינטרס של המדינה להכיל ולסייע לצעירים אלו, שמספרם מאמיר. סיוע לקידומן של המסגרות החלופיות עשוי למנוע תלישות וניכור חברתי, המובילים למקרי קיצון, עבריינות וסיכון. בטווח המיידי, חשוב לגבש בדחיפות מתווה מושכל, זהיר ומדורג להחזרת הלימודים בישיבות לסדרם, אחרת תלך ותגדל תופעת הנשירה בחברה החרדית, ואת המחיר נשלם כולנו בעתיד הלא הרחוק.