המנגנונים להפחתת התחלואה במגזר החרדי
אסטרטגיית היציאה מהסגר והיעדר עלייה מחודשת של התחלואה במגזר החרדי כוללת מתן דגש אכיפתי על מפגשים ואירועים שרמת הסיכון הבריאותית הכרוכה בהם גבוהה; שיתוף פעולה של המנהיגות והשלטון המקומי החרדי; והכרה באורח החיים של המגזר החרדי
Flash 90
עם תום חגי תשרי ניתן לקבוע שהקורונה פגעה באופן חמור בקהילה החרדית וביחסיה עם החברה הישראלית ומדינת ישראל. נתוני ההדבקה הגבוהים בקהילה החרדית ואי הציות הממוסד לחוק של חלקים נכבדים מתוכה הביאו לביקורת גדולה על החברה החרדית. מנגד, התחושה של אכיפה בררנית ואי התחשבות בצרכי המגזר החרדי הביאו לפגיעה קשה באמון של חרדים ברשויות החוק והאכיפה. חגי תשרי תמו, אבל משבר הקורונה צפוי ללוות אותנו עוד זמן חודשים ארוכים. במסמך קצר זה אנחנו מבקשים להציג את מצב הדברים בהתנהלות החברה החרדית בעת האחרונה, ולהציג המלצות לאסטרטגיית יציאה מן הסגר בשבועות ובחודשים הקרובים.
לקראת סוף הקיץ החלה עליה בתחלואה בקורונה שבאה לידי ביטוי בולט בערים וישובים חרדיים או בעלי משקל חרדי גבוה. משרד הבריאות בשיתוף עם הממונה על המאבק בקורונה פרופ' רוני גמזו גיבש את מתווה הרמזור, שעיקרו, הפעלת מדיניות דיפרנציאלית המבחינה בין ערים אדומות, כתומות וירוקות. משמעותו המעשית של המתווה הייתה הטלת סגר מלא על רוב הערים והריכוזים החרדיים (לצד שורה של ישובים ערבים) שהיו רובם ככולם 'אדומים'.
התנגדות עזה מצד פוליטיקאים חרדים ברמה המקומית והארצית הצליחה למנוע את מימושו של מתווה זה והתחלואה בקורונה בכלל היישובים בישראל עלתה באופן דרמטי. משכך, הכריזה ממשלת ישראל לפני ראש השנה על סגר חלקי, ולפני יום הכיפורים על סגר מלא. בשני שלבי הסגר, התקהלויות, בתוך מבנים או מחוצה להם היו מוגבלות מאוד או אסורות לגמרי והלימודים בכלל מוסדות הלימוד הופסקו.
הסגר וההגבלות הנלוות עימו היו בעלי משמעות כבדת משקל לכלל היהודים הדתיים בישראל ובתוכם בני הקהילה החרדית. משמעותו המרכזי הייתה אי היכולת לקיים את התפילות, הסעודות והאירועים הנלווים לחגים הללו כבימים רגילים, עד כדי ביטולם הכמעט מלא, זאת לצד הפסקת הלימודים בכלל מוסדות הלימוד לבנים ולבנות.
את התגובה של הקהילה החרדית ניתן לנתח על שני צירים: הקהילתי והמודרני-שמרני. החרדיות המזרחית-ספרדית אימצה קול ברור לשמירה על הוראות משרד הבריאות והחלטות הממשלה וחלקים ניכרים בה צייתו להנחיות. החרדיות החסידית לרוב דחתה באופן גורף את הוראות החוק ומשרד הבריאות וניסתה לקיים אירועים כמעט כרגיל, במגבלות אכיפת החוק ושמירה על היעדר פומביות של חלק מן האירועים (כמו למשל אי מתן כניסה לשמחת בית השואבה למי שאינו נמנה על החסידות). החרדיות הליטאית ניצבה לרוב באמצע בין שתי הקבוצות הללו. רמת ההקפדה במישור האישי על מסכות ואפילו על תפילות בחוץ היתה גבוהה יותר מאשר בקרב חסידים אך לעומת זאת המשך הלימוד בישיבות היווה עבור קבוצה זו "קו אדום" שבו היא לא יכלה להתפשר.
ציר נוסף שדרכו ניתן לאבחן את רמת השמירה על החוק והתקנות במגזר החרדי הינו הציר השמרני-מודרני. הקבוצות השמרניות נוטות לציית פחות להוראות החוק בעוד שהקבוצות היותר מודרניות נוטות יותר להקפדה על הוראות החוק. כך למשל, בלטו בביטול מוחלט והתנגדות בוטה להנחיות החוק כמה חצרות חסידיות, בני העדה החרדית ו"הפלג הירושלמי" והיו שראו בהן "גזירת שמד".
זירת התנגשות נוספת בין הנחיות הקורונה לחיי הקהילה והלימוד של הקהילה החרדית הייתה ביחס למערכת החינוך החרדית, מגני הילדים ועד לישיבות העל-תיכוניות ה'גבוהות'. עוד בראשית 'זמן אלול' (סוף אוגוסט) גובש מתווה לחזרתה של מערכת החינוך החרדית לשגרה. חלק מן הישיבות אימצו את המתווה ולעתים הקפידו לממשו. אחרות סרבו להצטרף אליו ולמעשה חזרו ללימודים ללא כל אמצעי הגנה מפני הדבקה. גם כאשר הוטל סגר כללי ומערכת החינוך בכללה הושבתה, חלק לא מבוטל ממוסדות החינוך החרדיים המשתייכים לקהילות הללו המשיכו בשגרת הלימודים שלהם תוך הפרה חד משמעית של ההנחיות.
להלן נתייחס לשלושה מרכיבים הנוגעים להתפשטות המחלה במגזר החרדי במהלך ספטמבר-אוקטובר: 1. מספר החולים 2. שיעור התשובות החיוביות 3. היקף התמותה במגזר החרדי.
מניתוח נתוני משרד הבריאות שביצעו פרופסור ערן סגל ואח' עולה ששיעור החולים מן המגזר החרדי בחודש אוקטובר גבוה פי חמישה מאשר יהודים לא חרדים ופי שבעה מאשר ערבים. עולה מכך ששיעור החולים החרדים עומד על כ-50% מכלל החולים בישראל בעוד שהחברה החרדית מונה 12.5% בלבד מאזרחי ישראל.
נכון ל-10.10 שיעור התשובות החיוביות במגזר החרדי עומד על למעלה מ-20% מן הנבדקים, זאת לעומת כ-7% הן בקרב יהודים שאינם חרדים והן בקרב ערבים. הסגר הביא לירידה דרסטית בשיעור התשובות החיוביות בקרב ערבים. בקרב יהודים שאינם חרדים הסגר הביא להתייצבות בשיעור התשובות החיוביות ואחריה ירידה. ואילו בקרב המגזר החרדי חלה בשבועיים הראשונים של הסגר (יום כיפור וסוכות) עלייה בשיעור התשובות החיוביות ורק בשבוע האחרון החלה ירידה בשיעור זה.
שיעורי התמותה לאלף במגזר החרדי נמוכים בכחצי מן האוכלוסיה היהודית הלא-חרדית ומן האוכלוסיה הכללית. אולם לאור העובדה ששיעור בני 65+ במגזר החרדי הינו 3% לעומת 15% במגזר היהודי הכללי, שיעור התמותה בפועל במגזר החרדי גבוה בפועל פי שניים וחצי מן הציבור היהודי שאינו חרדי.
העדר הציות הנרחב להנחיות ולחוק נובע בעיקרו: מהעדר אמון ברשויות השונות; רמת אכיפה נמוכה של החוק על ידי המשטרה; סדרי עדיפויות שמעמידים בראש את המסורת הדתית וחיי הקהילה על פני השמירה הבריאותית; ותנאי המגורים והמחיה של הציבור החרדי. להלן נפרט:
אי אמון
היחס למשרד הבריאות ולתקנות הקורונה
חלקים נכבדים בציבור החרדי ובהנהגתו הגיעו למסקנה שהסכנה הטמונה בקורונה איננה גדולה כפי שטוענים המומחים וגורמי המקצוע. זאת בשל אמון נמוך ברשויות אבל גם בשל העדר הערכה לידע מדעי-רפואי ולמומחיות. העובדה שהציבור החרדי הינו מהצעירים ביותר בעולם אף הגבירה את התחושה, בייחוד בקרב צעירים חרדים, ש"לי זה לא יקרה" ולפיכך הם נמנעו מלהישמע לכללים.
היחס למשטרת ישראל
הציבור הכללי משוכנע שהאכיפה במגזר החרדי פחותה במידה רבה מזו שרווחת במגזר הכללי. אולם בציבור החרדי התחושה הינה הפוכה. כלי התקשורת החרדיים, הכתובים והאלקטרוניים הדגישו לאורך כל התקופה שהאכיפה נגד המגזר החרדי הינה אכיפה בררנית. כך למשל בתקשורת החרדית הדגישו מקרים בהם המשטרה נהגה באלימות כלפי חרדים ואת העובדה שבחופי הים כמו גם ב"בלפור" אין שמירה על ההנחיות והמשטרה נמנעת מלהתערב. עם זאת, נתוני מספר הדוחות מתחילת הסגר הנוכחי מלמדים כי בפועל שיעור הדוחות שנתנה המשטרה על תפילות, באזור ירושלים, בניגוד להנחיות נמוך משמעותית בהשוואה להפרות אחרות של הסגר.
היחס להחלטות הממשלה והכנסת
הציבור החרדי בדומה לכלל הציבור בישראל נחשף במהלך החודשים האחרונים למרכיבים הפוליטיים של ניהול משבר הקורונה. קבוצות לחץ, ביניהן ההנהגה החרדית, הצליחו להשפיע על קבלת החלטות בתחומים רבים. כתוצאה מכך כאשר התקבלו החלטות שנגדו את הסנטימנט החרדי ציבור חרדי איבד את האימון שמטרתם נועדה לצורך שמירה מהידבקות בקורונה אלא ככאלו שהם בעלי אינטרס פוליטי כזה או אחר.
העדר אכיפת החוק על ידי המשטרה
לנוכח העדר הציות הבוטה לסגר ולהנחיות הקורונה של קהילות שלמות במגזר החרדי, בלט לרעה העדר האכיפה הכמעט מוחלט של ההנחיות על ידי המשטרה. בעוד שבמגזרים אחרים, כמו גם לנוכח הפגנות שחרגו מההנחיות הפעילה המשטרה מדיניות אכיפה נוקשה, האכיפה במגזר החרדי הייתה דלה מאוד והתמקדה ברחוב ולא באירועים המוניים במקומות סגורים, המסוכנים יותר להדבקה בנגיף. למרות המידע הגלוי על תפילות של אלפי אנשים בבית כנסת אחד ואירועים המוניים אחרים, המשטרה לא עשתה כל מאמץ כדי למנוע אותם או להפסיקם. על פי כמה פרסומים המשטרה אפילו אישרה בשתיקה מראש את קיום האירועים תוך התניה שלא יצולמו כדי לא להביכה בפומבי.
נכונות להקריב חיי אדם למען קיום שגרת החיים הדתית
רבנים רבים ואדמו"רים, הגם שהבינו את הסכנה הבריאותית הטמונה במגפת הקורונה, העדיפו להמשיך את שגרת החיים הקהילתית-דתית בחגים, גם במחיר פגיעה בנפש. זאת שכן הסולם הערכי על-פיו הם מובילים את קהילותיהם מציב בראש את הדבקות בשגרת אורח החיים החרדי, בוודאי בחגים על התפילות והטישים. כך גם באשר ללימוד התורה בבתי מדרש וישיבות.
העדר תחושת אחריות רחבה
הגם שמנהיגי הקהילה החרדית הבינו ברובם כי המאבק בנגיף הוא מאמץ כלל מדינתי, הם שמו לנגד עיניהם בראש ובראשונה את האחריות שלהם לאורח החיים הדתי של בני קהילותיהם. זאת תוך נכונות לוותר על הערבות כלפי שאר הישראלים ובעקיפים גם נכונות לשלם את המחיר הבריאותי הרחב הנובע מכך.
תנאי המחיה של המגזר החרדי
הציבור החרדי חי בצפיפות גדולה ביותר. כך, מספר הנפשות הממוצע בחדר למשפחה חרדית הינו כמעט פי שניים מאשר משפחה שאיננה חרדית (1.41 נפשות לעומת 0.78 נפשות בהתאמה). מעבר לכך המגזר החרדי הוא בין העניים ביותר בישראל כך מגורים ומחיה בבתים בעקבות הקרונה והסגר הינו נטל כבד מאד למשפחות רבות. יש להוסיף לכך את העובדה שרמת החדירה של טכנולוגיה במגזר החרדי הינה נמוכה ביחס לציבור הלא-חרדי. הקושי בשמירה על תקנות הקורונה במשפחה שאין לה מחשב או חיבור לאינטרנט גדולה ביותר. גם במקומות שישנה חשיפה לרשת לא ניתן בדרך כלל להגיע למצב של "מכשיר לכל ילד" ולפיכך הקושי בהיעדרה של מערכת חינוך הינו גדול ביותר.
בכדי לאפשר יציאה בטוחה מן הסגר והיעדר עלייה מחודשת של התחלואה במגזר החרדי יש לגבש אסטרטגיית יציאה ברורה עבור המגזר החרדי. על אסטרטגיה זו להסתמך על שלושה עקרונות עיקריים: (א) הכרת אורח החיים והצרכים החברתיים והדתיים של המגזר החרדי (ב) נתינת דגש אכיפתי על מפגשים ואירועים שרמת הסיכון הבריאותית הכרוכה בהם גבוהה (ג) שיתוף פעולה בגיבוש המדיניות ובשיווקה עם גורמים מהמגזר החרדי בדגש על המנהיגות והשלטון המקומיים.
נקיטה במדיניות זו עשויה להשיב את האמון במערכות השלטון בישראל מצד אחד ולהביא לשמירה על המגבלות הנדרשות לצורך הפחתה ניכרת של היקף התחלואה במגזר החרדי מצד שני. הכלים המוצעים להלן אמורים לסייע לקובעי המדיניות ולציבור החרדי לקיים חיי קהילה שיגרתיים, ככל הניתן, לצד ההתמודדות עם הפחתת התחלואה מקורונה בריכוזי האוכלוסייה החרדיים. להלן נפרט את הצעדים הנדרשים.
הגברת האמון
- הקמת 'קבינט קורונה' חרדי שיפעל בשיתוף פעולה עם קבינט הקורונה הממשלתי/הפרויקטור/משרד הבריאות. הקבינט יורכב מראשי הרשויות החרדיות וגורמים המומחים לצרכים שונים של המגזר החרדי (דתי, בריאותי, כלכלי, רווחתי). מתווה פתיחה והפעלה מוסכם שיתייחס לצורכי החברה החרדית אך גם יהיה שוויוני כלפי כלל אזרחי ישראל יכול לסייע הן במניעת התפשטות מחודשת של המחלה והן בחיזוק הסולידריות של כלל הקבוצות בישראל.
- העברת האחריות על הפחתת התחלואה במגזר החרדי לרשויות החרדיות: ראשי ערים וראשי קהילות חרדיות נמצאים קרוב מאוד "לשטח" ויכולים לתווך ולתרגם באופן הדדי מסרים מצד גורמי הממשל וגופים בריאותיים מקצועיים, ומנגד לאתר ולתת מענה מהיר ומיידי לצרכים החיוניים של קהילות ואזורים חרדיים ברמת דיפרנציאציה ורזולוציה גבוהה שלא ניתנת לביצוע באמצעות השלטון המרכזי. כיוון שהמוקד של אסטרטגיית היציאה הינו סגר חלקי שיישאר ביחס לערים האדומות יש להגדיר את התמיכה הכלכלית והרווחתית שתינתן להן ובתוך כך את המענה לכלל הצרכים הדתיים והחברתיים לתקופת הסגר החלקי. לצד זאת יש להמשיך ולנטר את פעילותן ולוודא שהאחריות יכולה להיות ממומשת בכליהן של המועצות המקומיות ואכן ממומשת בפועל.
- הגברת הממשקים, קשרי עבודה ויחידות הסברה עם קהילות חרדיות באמצעות קצינים ומפקדים ייעודיים (קציני קשרי אוכלוסייה) של פיקוד העורף בריכוזי אוכלוסין חרדיים. בעלי תפקידים אלו צברו בחצי השנה האחרונה ניסיון וידע רב בכל הנוגע לתיווך מידע, הסברה והספקת סיוע לוגיסטי מגוון בישובים חרדים. מומלץ מאוד לנסות להסתייע ביחידות אלו תוך כדי ניסיון להפקת לקחים ולמידה מהצלחות קיימות, ביניהן יישום והקפדה על מתווה הלימודים בישיבות.
- חיזוק מעמדם של נשים בקרב הקהילה והפיכתם למוקד האחראיות המשפחתית לשמירה על הנחיות ושיגרת חיים בטוחה. עקב תפקידם המסורתי שלנשים כמופקדות על בריאות המשפחה. עובדה ישירה מולם תניב תוצאות מעשיות ומהירות.
מיקוד האכיפה
- עם היציאה מן הסגר, ההפרות העיקריות של החוק והתקנות במגזר החרדי הינן ביחס לפתיחת מוסדות הלימוד (של הבנים) ולתפילות בקהל גדול בבתי הכנסת. על משטרת ישראל להתמקד באכיפה של הפרות מאורגנות ודרמטיות של החוק ולא באכיפה ספורדית ואקראית של פרטים שאינם מצייתים להוראות. כך, במקום לקנוס עוברי אורח על אי עטית מסיכה יש להשקיע את עיקר המאמץ בסגירת מוסדות לימוד פתוחים או קיום אירועים המוניים המהווים סכנת הידבקות חמורה לאין ערוך. זאת ככל האפשר באמצעות מניעה מראש של ארועים כאלו כאשר יש מידע על הכוונה לקיימם. מדיניות זו שיש בה גם היגיון רב תזכה אף להבנה ואף לשיתוף פעולה (בלית ברירה) מצד מרבית המגזר החרדי ולא תיתפס כרדיפה מגזרית מיותרת כמו אכיפה פרטנית. בנוסף, כדי שהקנסות יהיו אפקטיביים, יש להעלות משמעתית את הקנסות על אכיפה מוסדית, כמו זו שמתרחשת כעת בחלק ממערכת החינוך החרדית.
- היקף החתונות, בריתות, חגיגות בר-מצווה ועוד במגזר החרדי הינו גבוה מאוד. ככל שהחורף יתקרב אירועים אלו עשויים להתקיים במקומות סגורים ובצפיפות גדולה. מתווה הפתיחה צריך להתייחס להגבלת אירועים אלו ועל הרשויות להקפיד על אכיפה נחושה וחסרת פשרות של החוק והתקנות ועל מתן קנסות במקרים של הפרה.
- צמצום תמיכות כלכליות למוסדות מפרי חוק – בשל המצב הקשה והפרת חוק רבתי במוסדות וקהילות חרדיות שלמות, יש לקבוע תקנות לפיהן המדינה תמנע או תצמצם באופן דרסטי תקציבים ממשלתיים למוסדות חרדיים אשר הפרו באופן חמור את תקנות הבריאות. סנקציות כלכליות אלו צריכות להיות מוטלות על מוסדות חינוך מרכזיים בציבור החרדי – ת"ת, ישיבות קטנות וגדולות, סמינרים לבנות, בתי מדרש ועוד – שהוכח כי הפרו באופן שיטתי ומתמשך את הנחיות הממשלה למניעת המגפה. מצד שני, יוקצה תקציב הנדרש למוסדות כדי לשמור על ההנחיות במידה ויש להם אישור לפתיחה.
פעילות הסברה
- הסברה מאסיבית מותאמת תרבות – לאור התמותה הנמוכה יחסית במגזר החרדי (בשל הגיל הצעיר של חבריה) לחרדים רבים חסר מידע המצביע על הסכנות והבעיות שמעוררת המגפה ברמה האישית והציבורית. זאת בין השאר בשל המשאבים הנמוכים שהושקעו בכך עד כה. על כן יש לבחון היטב מהו סוג ורמת הידע שיש לציבור החרדי, לגווניו וקהילותיו השונות, על חומרת המגיפה וכיצד ניתן להסביר ולתווך ידע חיוני זה. לשם כך יש להשתמש הן "בשליחי ציבור" חרדיים כגון אנשי רפואה וכוחות הצלה חרדיים (כפי שנעשה לאחרונה ע"י קרן קמח) והן במערכי מידע שיכללו מושגים וכללי התנהגות הלקוחים מהעולם הדתי-אמוני.
מכלול אמצעים אלו עשוי להקטין את החיכוך הלא רצוי בימים אלו בין האוכלוסיות בישראל, להגביר את האמון שהשתבש בין החרדים לציבור הכללי בישראל, ומעל לכל להקטין את ההתפשטות החמורה של נגיף הקורונה בישראל ובקהילות החרדיות.