רק בישראל: שיא של הגבלות על הפגנות אזרחים

המגבלות שאוסרות יציאה של יותר מקילומטר מהבית, אותן החילה ממשלת ישראל גם על הפגנות, הן חריגות בחומרתן בעולם. מהשוואה בינלאומית עולה כי ישראל היא המדינה היחידה שהגבילה את טווח ההפגנות של אזרחיה ביחס למקום מגוריהם

Flash 90

במהלך משבר הקורונה, במסגרת חוקי החירום, מדינות רבות הפעילו איסור על התקהלויות. בחלק מהמדינות הוכנס חריג לטובת הפגנות (כגון בריטניה, צ'כיה, דנמרק) ולעתים היה צורך בהתערבות של בית המשפט, כגון במקרה של גרמניה וצרפת, כדי להבהיר שזהו המצב החוקתי. בחלק מהמדינות ההגבלה הגורפת חלה גם על הפגנות – אך אין בכך כדי למנוע ממספרים קטנים של אנשים להפגין בכל מקום (כמו בישראל, בה הוגבלה ההפגנה למרחק 1000 מטרים מהבית) – כך בשבדיה ואוסטרליה.

מדינה מערבית אחת אותה איתרנו, בה במהלך שיא המשבר היה גם איסור על הפגנות (שכן הסגר היה מוחלט) היא איטליה. עם זאת, יש לזכור שאיטליה הייתה הראשונה לחוות את המשבר במרץ 2020, כאשר טרם נצבר מידע על אופן ההדבקה ועל הסיכוי הנמוך, יחסית, להדבק במקומות פתוחים. מדינות שעוברות ממילא תהליכים של דה-ליברליזציה ופגיעה קשה בזכויות האזרח כגון פולין והונגריה, ניצלו את המשבר גם לטובת פגיעה בחופש המחאה.

לסיכום, ישראל איננה המדינה היחידה שפגעה בחופש המחאה, אך לא נמצאה (למעט איטליה ובמידה מסוימת ספרד) מדינה מערבית בה נפגעה הזכות בצורה שמונעת מאדם למחות, גם בקבוצה קטנה, מול בניינים שלטוניים, בהתאם למרחק מביתו. לעומת זאת מגבלות על מספר המפגינים, מרחק ביניהם וכו' – בהחלט הופעלו במספר מדינות.

מדינות בהן יש חריג ברור במגבלות, לטובת הפגנות

גרמניה	בגרמניה, בשיא המשבר, היה איסור על התקהלויות של מעל שני בני אדם. מספר נסיונות מקומיים להגביל את זכות המחאה וההפגנה. בתי המשפט קבעו שההגבלה אינה חוקתית (לאחרונה בסוף אוגוסט). בברלין מתקיימות הפגנות ומחאות כנגד הגבלות הקורונה.
בריטניה	חופש המחאה מוגן כחריג ברור לאיסור על התקהלויות (שהיה ביוני, התקהלות של מעל 6 בני אדם). ישנן הגדרות רחבות מתי מדובר בהפגנה מאורגנת, וישנה חובה לנקוט באמצעים סבירים בכדי להבטיח את בריאות המשתתפים.
דנמרק	הפגנות הוחרגו מאיסור ההתקהלויות של יותר מ-50 אנשים.
צ'כיה	איסור ההתקהלויות ההמוניות (מעל 10 אנשים) קבע במפורש שהאיסורים לא חלים על התקהלויות לפי החוק בדבר הזכות להפגין.

מדינות בהן הוגבלה הזכות

איטליה	בזמן הסגר המוחלט על כל ההתקהלויות שהיה בתקופת ההתפרצות באביב, לא היה חריג  הנוגע להפגנות.
שבדיה	ישנה הגבלה על כל התקהלות מעל 50 בני אדם.
צרפת	בשיא ההתפרצות היו הגבלות, כולל על הפגנות, מעל 10 בני אדם. ביוני ההגבלות בוטלו על ידי בית המשפט.
אוסטרליה	ישנה הגבלה על התקהלות מעל 20 אנשים. אין חריג לטובת ההפגנות.
פולין, הונגריה	במסגרת ה"דמוקרטיה הלא ליברלית" במדינות אלה, הוגבל חופש המחאה בזמן הפעלת חקיקת שעת החירום, וללא חריג. בשיא המשבר היה איסור על התקהלות של מעל 2 אנשים בפולין. בהונגריה, שנפגעה יחסית באופן קל, ההגבלה על התקהלות היא עד  500 אנשים.
בלגיה	לא היה חריג מבחינת המגבלה על הפגנות (במסגרת האיסור המוחלט על התקהלויות שלא לצרכים שפורטו בהוראת הממשלה), אך רשויות מקומיות התירו הפגנות ענק, כגון הפגנה של 100 אלף אנשים בבריסל בעניין black lives matter .
ספרד	על אף איסור התקהלויות גורף, שבית המשפט החוקתי אישר את הגבלתו על זכות ההפגנה על אף עמדה נוגדת של פרקליטות המדינה, מתקיימות הפגנות ומחאות באופן תדיר, לעתים באישור רשויות מקומיות, כנגד חובת חבישת המסיכה.
פורטוגל	במצב החירום הראשון לא היה חריג בפורטוגל מבחינת הפגנות, והן נאסרו, אף שהתקיימו מספר הפגנות עם אישור מיוחד. בהמשך, מצב החירום הקל יותר לא הוחל על הפגנות.

איסור על אזרחים לצאת מן הארץ

מרבית המדינות שנסקרו כאן לא אסרו באופן מוחלט על אזרחיהם לצאת מן הארץ, גם כאשר הן סגרו את גבולותיהן. כך היה לדוגמה בגרמניה, בבריטניה, ועוד. ישנן מדינות שאסרו על יציאת אזרחיהן, בין אם עשו זאת על ידי סגירת גבולות בלא חריגים (כגון בדרום אפריקה), או אסרו על אזרחיהן לצאת מהמדינה, כגון במלזיה, בבלגיה (מלבד נסיעות חיוניות) ובאוסטרליה (בכפוף לחריגים).