מארגני ההפגנות, קחו אחריות על בריאות הציבור

נדרשת זהירות מיוחדת בהגבלת הזכות להפגין, בגלל זהותה של המגבילה, הממשלה, הנמצאת בניגוד עניינים מובנה. בתוך כך, באפשרותם של מארגני ההפגנות והציבור המשתתף בהן להיות חלק מהפתרון ולקחת אחריות גם על בריאות הציבור

Flash 90

ערב הסגר, כיפופי הידיים במאבק בין תפילות להפגנות הולך ומתלהט. דין תפילה כדין הפגנה, אומרים נציגי המפלגות החרדיות ומאיימים במרי אזרחי. ראשי ערים הגדילו לעשות, ועתרו לבג"ץ בדרישה להשוות את מספר המתפללים למשתתפי ההפגנות. גם בקרב ארגוני המחאה נוצרה מחלוקת, ובעוד הדגלים השחורים הצהירו כי לא יפגינו בבלפור, ארגונים אחרים הזהירו מדיכוי המחאה והתחייבו להתייצב במוצ"ש.

כמובן שחשיבות התפילה בציבור, ובמיוחד בימים הנוראים, אינה נוגעת רק לציבור החרדי, אלא גם לדתיים ומסורתיים. מנגד, נשמעת הטענה כי הזכות להפגין היא נשמת אפה של הדמוקרטיה ומשום כך אסור להגבילה בשום נסיבות שהן, בבחינת "ייהרג ובל יעבור". אף שיש אמת בהבחנה בין זכויות פוליטיות, כמו הזכות להפגין, לבין זכויות אזרחיות, כמו חופש הדת והפולחן, אין משמעה שהזכויות הפוליטיות חשובות יותר ואף לא שזכויות פוליטיות אינן ניתנות להגבלה. אלה גם אלה ניתנות להגבלה בחוק, ככל שהדבר הכרחי להגנה על אינטרס ציבורי חשוב, לרבות בריאות הציבור.

ובכל זאת, נדרשת זהירות מיוחדת בהגבלת הזכות להפגין, בגלל זהותה של המגבילה הפוטנציאלית, הממשלה, הנמצאת בניגוד עניינים מובנה. כאשר הממשלה מגבילה התקהלויות לשם תפילה, קשה לטעון כי הדבר נובע מגישה אנטי-דתית או שיקולים זרים. הרי המפלגות החרדיות חברות בממשלה וכידוע, תכנית הרמזור אושרה רק לאחר שהוכנסו בה שינויים לפי דרישתן. לעומת זאת, למפגינים נגד הממשלה אין ייצוג בממשלה, ומתעורר החשש, שמא משבר הקורונה ישמש תירוץ להשתקת ביקורת על תפקודה.

השוואה קרובה יותר לזכות להפגין אינה הזכות להתפלל אלא החרגת משכן הכנסת, הרשות השופטת, מבקר המדינה והנשיא מסמכות הממשלה להטיל הגבלות לפי חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש. התקנות המגבילות פעולת גופים ציבוריים אחרים אינן חלות על מוסדות אלה לא משום שהם חשובים יותר מאחרים או שמבחינה אפידמיולוגית סיכויי ההדבקה בהם נמוכים יותר, אלא בשל הסיכון המיוחד שבמתן אפשרות לממשלה להגביל את פעולתם של המוסדות המפקחים עליה ומבקרים אותה. החוק הוסיף וקבע כי המנכ"ל של כל מוסד  ייתן הנחיות שמטרתן לצמצם את התפשטות נגיף הקורונה. כך נשמרה האוטונומיה של המוסד מבלי לוותר על המאבק בנגיף.

הקושי הוא שהפגנות מטבען שונות ממוסדות בעלי מבנה היררכי. ריבוי הארגונים והמפגינים הבלתי מאורגנים מקשה על אפשרות של רגולציה פנימית. חשוב שמארגני ההפגנות יקראו לציבור המפגין לעטות מסכה ולשמור על דרישות הריחוק הפיזי, אולם ברור שאין להם אפשרות לאכוף זאת על המפגינים. לעומת זאת, אכיפה על ידי המשטרה בהפגנות מעוררת חשש שנועדה להרתיע את הציבור מלהפגין נגד הממשלה, והקלטות שפורסמו של השר לביטחון פנים אמיר אוחנה לוחץ על המשטרה לפעול כנגד ההפגנות - מגבירות חשש זה.

נראה כי הפתרון הרצוי הוא שמארגני ההפגנות והציבור המשתתף בהן ייקחו אחריות גם על בריאות הציבור. ניתן לחשוב על פתרונות יצירתיים כמו, למשל, הפגנות של עשרים משתתפים באלף אתרים, במקום ריכוז של עשרים אלף מפגינים במקום אחד. בעידן הרשתות החברתיות, הפגנה מבוזרת כזו יכולה להדהד לא פחות מהפגנה באתר אחד. ממי שמפגין על מנת להגן על הדמוקרטיה, ניתן לצפות שיבין מדוע עליו למנוע מצב בו לא יהיה מנוס מהגבלה חיצונית של הזכות להפגין.