מי אחראי לעימותים בין המשטרה למפגינים?

אחד מכל עשרה ישראלים לקחו חלק בפעולות המחאה נגד מדיניות הממשלה בחודשים האחרונים, מתוכם 46.5% ממחנה השמאל, 27.5% מהמרכז וכרבע מהם (26%) מגוש הימין. בתוך כך, הציבור הישראלי חלוק בדעותיו לגבי האשמים בעימותים בין המשטרה למפגינים - 33% סבורים שהמפגינים אחראים יותר לעימותים, 31% מצביעים דווקא על המשטרה

ממצאים עיקריים

• בנושא עתיד הדמוקרטיה בישראל ועתיד הביטחון הלאומי לא חל החודש שינוי בהשוואה לחודש הקודם. ההפגנות במישור הפנימי וההתקרבות לאיחוד האמירויות במישור החיצוני לא העלו ולא הורידו את מידת האופטימיות/פסימיות לגבי שני הנושאים הללו. כבעבר – מיעוט אופטימיים בהקשר לעתיד השלטון הדמוקרטי ורוב הם אופטימיים לגבי הביטחון הלאומי.
• האופטימיות הנמוכה לגבי עתיד השלטון הדמוקרטי ניזונה מן הסתם לפחות במידה מסוימת מהתחושה שימיה של הממשלה הנוכחית קצרים. למעלה משני שלישים צופים בחירות רביעיות לאחר תום התקופה הנקובה בפשרה שהושגה לאחרונה בין הליכוד לבין כחול-לבן.
• רק מעטים מעריכים כי שני הצדדים עשו ויתורים דומים כדי להגיע לפשרה זו. במרכז ובשמאל ההערכה היא שבני גנץ עשה יותר ויתורים ואילו בימין – שנתניהו ויתר יותר.
• כעשירית מהמדגם ענו כי בחודשים האחרונים הם השתתפו בפעילות מחאה אחת או יותר נגד מדיניות הממשלה ונגד ראש הממשלה נתניהו. שיעור זה דומה בקרב המרואיינים היהודים והערבים.
• שיעור המשתתפים היהודים במחאה הוא הגבוה ביותר בין מי שזיהו עצמם כשמאל והנמוך ביותר בקרב מי שזיהו עצמם כימין, כשהמרכז מצוי בתווך. מבחינה גילית, לפי המדגם זוהי מחאה הנישאת על כתפי קבוצות הגיל הצעירות והמבוגרות ביותר, כאשר הנוכחות של גילי הביניים נמוכה בהרבה.
• מי אחראי לעימותים בהפגנות? במדגם היהודי הנטייה היא להטיל יותר אחריות על כתפי המפגינים אבל במדגם הערבי השיעור הגבוה ביותר מטיל את רוב האחריות על המשטרה. פילוח לפי מחנה פוליטי מראה כי השמאל מטיל יותר אחריות על המשטרה והימין יותר על המפגינים, כאשר המרכז יותר משני המחנות האחרים נוטה להטיל את האחריות על שני הצדדים במידה שווה.
• רוב המרואיינים סבורים כי ההתקרבות לאיחוד האמירויות תביא תועלת לישראל בתחום הכלכלי, בתחום המדיני-דיפלומטי, בתחום התיירות והנופש וגם בתחום הביטחוני-צבאי, ואולם שיעור הצופים תועלת בתחום האחרון הוא הנמוך מבין הארבעה.
• רוב קטן בכלל הציבור סבורים כי ההתקרבות לאיחוד האמירויות תתרום לקידום המשא ומתן עם הפלסטינים.
• תחושת הרוב היא שמצב הרוח הלאומי לקראת השנה הבאה הוא פסימי. ואולם, שיעור החרדים הרואים אופטימיות ציבורית הוא גבוה פי שלושה משיעורם בקרב החילונים!
• מי שהם אופטימיים בעצמם לקראת השנה החדשה נוטים להעריך גם את מצב הרוח הציבורי ככזה ולהיפך – רוב מי שמדווחים על מצב רוח אישי פסימי לגבי העתיד לבוא, מעריכים כך גם את מצב הרוח הציבורי, כלומר מדובר בתמונת מראה תפיסתית של האישי והציבורי.
• שיעור הסבורים שהשנה הבאה תהיה טובה פחות מקודמתה גבוה בהרבה מבעבר, וגבוה משיעור הסבורים השנה הבאה תהיה טובה מזו המסתיימת בימים אלו או טובה באותה מידה.

מצב הרוח הלאומי

למרות ריבוי ההפגנות נגד הממשלה ונגד נתניהו ברמה הפנים-לאומית, ולמרות ההתקרבות עם איחוד האמירויות ברמת יחסי החוץ של ישראל, בחודש האחרון לא היו כמעט שינויים ברמת האופטימיות של הציבור בישראל בהשוואה לחודש הקודם. ההפגנות לא שינוי את התפלגות הדעות לגבי המצב מבית – מיעוט הם אופטימיים לגבי עתיד השלטון הדמוקרטי וההתקרבות עם איחוד האמירויות לא שינתה את הערכת הציבור את מצב הביטחון – רוב קטן הם אופטימיים בנדון.

אופטימיים לגבי עתיד הדמוקרטיה הישראלית ולגבי עתיד הביטחון הלאומי, אפריל 2019-אוגוסט 2020 (%, כלל המדגם)

המערכת הפוליטית

בחירות בפתח?

את חוסר האופטימיות בנוגע לעתיד הדמוקרטיה אפשר לייחס לפחות חלקית לתחושה שהממשלה הנוכחית תהיה קצרת ימים. שאלנו: "מהם לדעתך הסיכויים שבתום ארבעת החודשים שבהסכם הפשרה בין הליכוד לכחול-לבן תלך מדינת ישראל לבחירות?". למעלה משני שלישים מהמרואיינים ענו כי הסיכויים לכך גבוהים.

הסיכויים שבתום ארבעת החודשים שבהסכם הפשרה בין הליכוד לכחול-לבן תלך מדינת ישראל לבחירות (%, כלל המדגם)

חלוקה לפי מחנה פוליטי (יהודים) מעלה כי בשמאל השיעור של מי שצופים בחירות בתום תקופת הפשרה הוא הגבוה ביותר (88%) ואילו בימין הוא הנמוך ביותר, אם כי עדיין מדובר ברוב (68%). המרכז נמצא בתווך (79%).

מי ויתר יותר?

בכלל המדגם שיעור המעריכים כי בני גנץ עשה ויתורים גדולים יותר כדי להגיע לפשרה – אשר כפי שהראינו קודם נתפסת כלא אפקטיבית למניעת בחירות בקרוב – הוא כפול משיעור מי שחושבים שנתניהו עשה יותר ויתורים (42% לעומת 22%). פילוח התשובות לפי הצבעה בבחירות האחרונות לכנסת הוא מעניין ביותר: מצביעי כל המפלגות סבורים כי מנהיג הצד "שלהם" עשה יותר ויתורים, בין אם הדבר מתפרש בעיניהם כחיובי או כשלילי, מה שאיננו יכולים לדעת מהתשובות לשאלה ששאלנו. מצביעי ימינה הם חריגים, שכן אצלם השיעור הגבוה ביותר הצביעו על כך ששני הצדדים עשו אותה מידה של ויתורים.

מי לדעתך עשה ויתורים גדולים יותר במסגרת הפשרה בין הליכוד לכחול-לבן שמנעה כרגע הליכה לבחירות? (%, כלל המדגם, לפי הצבעה בבחירות)

המחאה

כעשירית מהמרואיינים אמרו כי הם השתתפו בחודשים האחרונים באחת או יותר מפעולות המחאה נגד מדיניות הממשלה ו/או ראש הממשלה נתניהו שהיו בחודשים האחרונים. שיעור המשיבים כך דומה במדגם היהודי ובמדגם הערבים. פילוח של המשיבים לפי מחנה פוליטי מעלה הבדלים ניכרים, אבל צפויים.

השתתפו באחת או יותר מפעולות המחאה נגד מדיניות הממשלה ו/או ראש הממשלה נתניהו שהיו בחודשים האחרונים (%, יהודים, לפי מחנה פוליטי)

ניתוח התשובות לפי גיל מעלה תמונה יותר מעניינת, אם כי אופיינית לסוג כזה של מחאה – מתברר שגל המחאה הנוכחי הוא של צעירים מאוד ובעיקר של מבוגרים מאוד, ואילו גילי הביניים נוכחים פחות:

השתתפו באחת או יותר מפעולות המחאה נגד מדיניות הממשלה ו/או ראש הממשלה נתניהו שהיו בחודשים האחרונים (%, כלל המדגם, לפי גיל)

מי אחראי יותר לעימותים המתפתחים בין המפגינים למשטרה?

הציבור בישראל חלוק בדעותיו מי אחראי לעימותים בין המפגינים למשטרה. כשליש סבורים שהמפגינים אחראים יותר לעימותים אלה, שיעור דומה (31%) סבורים שהמשטרה אחראית וכרבע ציינו כי שני הצדדים אחראיים באותה המידה.

במדגם היהודי השיעור הגבוה יותר מטילים את האחריות לעימותים בהפגנות יותר על כתפי המפגינים, ובמדגם הערבי – על המשטרה.

מי לדעתך אחראי יותר לעימותים המתפתחים לאחרונה בין המשטרה למפגינים? (%, יהודים וערבים)

	יהודים	ערבים
המשטרה יותר אחראית	28.5	42
המפגינים יותר אחראים	38	13
שני הצדדים באותה המידה	25	23
לא יודעים	8.5	22
סה"כ	100	100

פילוח לפי מחנה פוליטי (יהודים) מעלה שוב, כצפוי, כי מחנה השמאל מטיל את רוב כובד האחריות לעימותים על המשטרה ומחנה הימין – על המפגינים. המרכז פחות חד משמעי ומחלק את האחריות העיקרית בין המשטרה לשני הצדדים במידה שווה.

מי אחראי יותר לעימותים המתפתחים בין המפגינים למשטרה? (%, יהודים, לפי מחנה פוליטי)

ההתקרבות לאיחוד האמירויות

תועלות צפויות

רצינו לדעת איזו תועלת יכולה – בעיני הציבור – להביא ההתקרבות בין ישראל לאיחוד האמירויות. בכל ארבעת התחומים שבדקנו הרוב חושבים שיש בכך מן התועלת, אבל הממצא המעניין ביותר הוא כי שיעור הסבורים שההתקרבות תביא תועלת ביטחונית צבאית הוא הנמוך היותר! ממצא זה יכול להסביר מדוע לא מצאנו החודש נסיקה באופטימיות לגבי עתיד הביטחון הלאומי של ישראל חרף ההתפתחות הדרמטית הזו ביחסיה של ישראל עם מדינה ערבית מרכזית.

מעריכים כי ההתקרבות לאיחוד האמירויות תביא תועלת לישראל (%, כלל המדגם)

לא מצאנו בשאלה זו הבדלים גדולים בין המחנות הפוליטיים, למעט בתחום הביטחוני צבאי: בעוד בימין ובמרכז יש רוב (59% ו-52%) למי שסבורים שההתקרבות תביא לישראל תועלת, בשמאל סבורים כך מיעוט בלבד (40%).

ההתקרבות והמגעים על הפלסטינים

שאלנו: "האם ההסכם עם איחוד האמירויות יתרום או יפגע בקידום המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית?" במדגם היהודי מצאנו רוב הסבורים כי ההתקרבות לאיחוד האמירויות תתרום לקידום המשא ומתן עם הפלסטינים. בציבור הערבי אין עמדה ברורה בנושא, עם יתרון מה לחושבים שההתקרבות תפגע בקידום המשא ומתן עם הפלסטינים.

ההסכם עם איחוד האמירויות יתרום או יפגע בקידום המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית? (%, יהודים וערבים)

פילוח המדגם היהודי לפי מחנה פוליטי מעלה כי בימין ובמרכז הרוב סבורים כי ההתקרבות לאיחוד האמירויות תתרום לקידום המשא ומתן עם הפלסטינים שעה שהשמאל חצוי בנושא.

ההסכם עם איחוד האמירויות יתרום או יפגע בקידום המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית? (%, יהודים)

	שמאל	מרכז	ימין
חושבים או בטוחים שתתרום	36	57	58.5
חושבים או בטוחים שתפגע	37	20	20
לא יודעים	27	23	21.5

לקראת שנה חדשה

מצב הרוח הלאומי

מעבר לשני הנושאים הספציפיים שבהם דנו בהתחלת הטור, במישור הכולל לקראת השנה החדשה שני שלישים מהמרואיינים מתארים את מצב הרוח הציבורי כעגום ברמות שונות. רק כרבע מתארים אותי כאופטימי. בעבר שיעור המעריכים את מצב הרוח הלאומי כחיובי לקראת שנה חדשה היה גבוה במידה ניכרת. בסוגיה זו לא מצאנו הבדל משמעותי בין יהודים לערבים.

עם ראשית השנה החדשה, איך היית מגדיר את "מצב הרוח הלאומי" כיום? (%, כלל המדגם)

פילוח לפי דתיות העלה כי אמנם בכל הקבוצות הרוב מעריך כי מצב הרוח הציבורי לקראת השנה החדשה הוא פסימי, אבל שיעור מי שכן רואים כאן אופטימיות הוא הגבוה ביותר בקרב החרדים והנמוך ביותר בקרב החילונים, מה שמשקף מן הסתם את הלוך הרוח בתוך כל אחת מהקבוצות הללו:

	% המעריכים את מצב הרוח הלאומי לקראת השנה החדשה כאופטימי
חרדים	44
דתיים	39
מסורתיים דתיים	28
מסורתיים לא דתיים	29
חילונים	15

מצב הרוח האישי

ואולם, מצב הרוח האישי חיובי בהרבה מהערכת מצב הרוח הציבורי: מעל מחצית המרואיינים (52%) העידו על עצמם כאופטימיים ושיעור נמוך יותר ( 44%) אמרו שהם פסימיים לקראת השנה החדשה. בניגוד לשאלה הקודמת, בשאלה זו נמצא הבדל בין יהודים לערבים: בעוד בקרב היהודים יש רוב לאופטימיים (54%), בקרב הערבים שיעור הפסימיים גבוה משיעור האופטימיים (49% לעומת 38%).

פילוח היהודים לפי מיקום על הרצף החרדי-חילוני מעלה כי ברוב הקבוצות יש רוב לאופטימיים, למעט בקבוצה החילונית שם הרוב פסימיים.

אופטימיים מאוד או די אופטימיים לגבי מצב הרוח האישי (%, יהודים, לפי מחנה פוליטי)

• הצלבה בין שתי השאלות, לגבי הערכת מצב הרוח הלאומי והדיווח על מצב הרוח האישי מעלה קשר חזק ביניהן – לרוב, מי שהם אופטימיים לגבי עצמם, נוטים להעריך את הלוך הרוב הציבורי כאופטימי ולהיפך – מי שמעידים על מצב רוח אישי פסימי, נוטים להעריך כך גם את מצב הרוח הציבורי. כך, מבין מי שמגדירים עצמם אופטימיים מאוד הרוב (70%) מעריכים את מצב הרוח הלאומי ככזה. לעומת זאת, בקרב מי שמגדירים את מצב הרוח האישי שלהם פסימי מאוד רוב מכריע (82%) סבורים כך גם לגבי מצב הרוח הציבורי. הקבוצה החריגה היחידה לעניין זה היא של מי שהגדירו את עצמם כדי אופטימיים אבל סבורים ברובם שהציבור בכללותו הוא פסימי, כלומר רואים את הציבור באור אחר מאשר את עצמם.

אופטימיות/פסימיות לגבי מצב הרוח הציבורי, (%, יהודים, לפי מצב הרוח האישי)

ובמבט לשנה החדשה

המבט הפסימי כלפי העתיד בא לידי ביטוי גם בשאלה ישירה לגבי השנה העומדת בפתח. כנראה בהשפעה משולבת של משבר הקורונה המחמיר שסופו אינן נראה באופק והמשבר הפוליטי המתמשך, רק מיעוט (27%) סבורים שמבחינת המדינה, השנה הקרובה, תשפ"א, תהיה טובה יותר מזו שמסתיימת, ואילו השיעור הגבוה ביותר (40%) צופים שהשנה החדשה תהיה פחות טובה מקודמתה.

איך לדעתך באופן כללי תהיה השנה החדשה מבחינת המדינה? (%, כלל המדגם)

בימין (מדגם יהודים) שיעור הסבורים כי השנה הבאה תהיה טובה מקודמתה (36%) גבוה מהשיעור במרכז ובשמאל (17% ו- 10.5%, בהתאמה).

השנה שיעור הסבורים כי השנה הבאה תהיה טובה פחות מקודמתה (41%) גבוה משמעותית מזה שנמצא במדידות קודמות בעשור האחרון.

השנה הקרובה תהיה פחות טובה מקודמתה (%, כלל הציבור)

מדד הקול הישראלי אוגוסט 2020 נערך על- ידי מרכז גוטמן לחקר דעת קהל והמדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה. בסקר, שנערך באינטרנט ובטלפון (השלמות של קבוצות שאינן מיוצגות כראוי במרשתת) בין התאריכים 31/8-2/9/2020, רואיינו 605 איש ואשה בשפה העברית ו-145 בשפה הערבית, המהווים מדגם ארצי מייצג של כלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל בגילאי 18 ומעלה. טעות הדגימה המרבית לכלל המדגם 3.7%± ברמת ביטחון של 95%. עבודת השדה בוצעה על ידי מכון מדגם. לקובץ הנתונים המלא ראו: https://dataisrael.idi.org.il