קורונה ודעה קדומה

דבריו של פרופ' רוני גמזו, הפרויקטור החדש למאבק בנגיף הקורונה, כלפי החברה הערבית טומנים בחובם דעה קדומה שפוטנציאל הנזק שלה על הלגיטימציה הציבורית בו, בעיקר בקרב הציבור הערבי, עצום

Flash 90

שלושה שבועות בלבד חלפו מאז מונה הפרויקטור החדש לניהול משבר הקורונה, וכבר הספיק פרופ' רוני גמזו להיתפס באמירה מכוערת, שלא נאמר גזענית. גמזו אמנם הספיק להתנצל על דבריו, לפיהם "החברה הערבית עשתה לנו בשבועיים האחרונים כמעט-פיגוע של מאות חולים" ועדיין, קשה לעבור על כך לסדר היום.

גמזו אמנם לא התכוון לייחס כוונות חבלניות לאזרחים הערבים בישראל, אך דבריו נשענים על שנים בהן האוכלוסייה הערבית נתפסה כאויב מבפנים וגיס חמישי. לסטיגמה המושרשת הזו, שהופרכה כבר בשנותיה הראשונות של המדינה, היו ועודן השלכות פרקטיות על חיי היומיום של האוכלוסייה הערבית בישראל. לצערנו, לא חסרות דוגמאות: אזרחים יהודים יימנעו מלפקוד יישובים ערביים מחשש שיבולע להם, השתתפות צעירים ערבים בהפגנות בבלפור הופכת לכלי לקעקוע המחאה – כפי שמיהר להתבטא ראש הממשלה נתניהו (והמסית הראשי) על ביקורו של יו"ר הרשימה המשותפת, וכמובן, מפלגות המרכז-שמאל יעדיפו לוותר על הזכות להקים ממשלה, ובלבד שהמפלגה המייצגת את הציבור הערבי לא תהיה חלק מהקואליציה.

הפרויקטור מגיע משנים ארוכות של עבודה עם ובמערכת הבריאות, אחד ממרחבי העבודה המרכזיים והמשמעותיים ביותר המשותפים ליהודים ולערבים, ואולי, מעוז החיים המשותפים היחיד בישראל המתבלט גם נוכח המשבר הנוכחי. אולם התבטאותו של פרופ' גמזו משקפת סכנה שהצביע עליה במחקרו פרופ' אסף דר לאחרונה, לפיה אירוע דרמטי ואלים מחוץ למקום העבודה, כמו אירוע בטחוני, עלול להצית את הרוחות ולגרור תגובות פוגעניות כלפי הצוות הרפואי המשתייך לחברה הערבית מצד עמיתיהם לעבודה, פציינטים או מנהלים כלפי עובדיהם. זאת, בשל תיוגם כמפגעים, או למצער, כשייכים לקולקטיב לאומי עוין התומך בפעולות איבה. מה שמעיב בתורו על תחושתם של העובדים הערבים, וגורמת להם עוגמת נפש רבה. ניתן היה לצפות מפרופ' גמזו שניסיונו במערכת ינפץ את הסטיגמות וימנע ממנו לפגוע באופן זה באוכלוסייה הערבית, במיוחד לאור כובד המשקל של תפקידו.

מנתוני מדד הקול הישראלי של מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה שפורסם החודש, רק 18% מהאזרחים הערבים מביעים אמון גבוה בראש הממשלה בנימין נתניהו על טיפולו במשבר הקורונה, לעומת 27% מהיהודים. על הפרופסור להבין שבתמונת מצב זו, משהאמון בממשלה נגוז, רבבות מהערבים אזרחי מדינת ישראל תולים בו תקוות רבות ורואים בו כדמות המובילה והאחראית בניהול המשבר. עליו לזכור כי אמון זה הכרחי למילוי תפקידו ולמאבק בנגיף. אחרת, אם יאבד את הלגיטימציה הציבורית מצד הציבור הערבי - יהיה לו קשה מאוד ליישם את המדיניות שלו ביישובים הערביים, והציות להנחיות יפחת בצורה משמעותית.

חלק מהפעולות הנחושות והחשובות שנקט עד כה פרופ' גמזו בכדי להיאבק בהתפשטות הקורונה ביישובים הערבים, מוכיחות שיש סיבות טובות להאמין שיצליח במשימה. עם זאת, אסור שיישנו התבטאויות פומביות (ובחדרי חדרים) כאלה. ניתן לקוות שהסערה שעוררה התבטאותו תביא את פרופ' גמזו לנקוט פעולות להשבת האמון שהתערער. ויפה שעה אחת קודם.