אין לשנות את שיטת מינוי ראשי מערכת אכיפת החוק

המדינה במשבר כלכלי עמוק וחסר תקדים, ובמקום לטפל בו- ראש הממשלה עסוק בדרישה לשנות את שיטת המינוי לתפקידים בכירים בשירות הציבורי, בדגש על ראשי מערכת אכיפת החוק. הדרישה הזאת צריכה להיענות בסירוב מוחלט

Flash 90

המדינה בשפל כלכלי חסר תקדים. שיעור האבטלה הגיע לשיא. שני שליש מכלל העצמאים במדינה ספגו פגיעה כלשהי בהכנסות שלהם. העולם הכלכלי כולו חווה טלטלה עמוקה ועומד בפני שינוי עצום. במצב כזה, המערכת הפוליטית הייתה אמורה להותיר את כל המחלוקות בצד, ולהתמקד בגיבוש וביישום צעדים נמרצים ונחושים ליציאה מהמשבר. אך, במקום זאת, המשבר הפוליטי רק מסלים. הממשלה בקיפאון כמעט מוחלט, ומסתבר שמה שעומד ביננו ובין מערכת בחירות נוספת איננו קשור כלל למשבר אלא בדרישת ראש הממשלה נתניהו לשנות ללא דיחוי את שיטת המינוי לתפקידים בכירים בשירות הציבורי. ובדגש על אופן המינוי של ראשי מערכת אכיפת החוק- היועמ"ש לממשלה, פרקליט המדינה והמפכ"ל. תמצית הדרישה של נתניהו היא לשנות את השיטה כך שתהיה לפוליטיקאים, ובמקרה הזה לו ולמקורביו, השפעה רבה יותר, אם לא מוחלטת, במינוי ראשי מערכות אכיפת החוק. הדרישה הזאת צריכה להיענות בסירוב מוחלט מהסיבות הבאות.  

הסיבה הראשונה שבגינה אין לגעת כעת בשיטת המינויים היא על מנת לשמר את אמון הציבור במערכות אכיפת החוק. קצת רקע: על שיטת המינוי הנוכחית לתפקיד היועמ"ש לממשלה חתום לא אחר מאשר ראש הממשלה נתניהו. פרשת בר-און-חברון, שהתרחשה בעת כהונתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה בשנת 1997, חשפה ליקויים בשיטת המינויים שהייתה נהוגה עד אז. בעקבות זאת, מינה רה"מ ועדה בראשות נשיא בית המשפט העליון המנוח שמגר, כדי שתציע הליך שיבטיח את אמון הציבור. ואכן, הוחלט על הקמת ועדת איתור עם הרכב שיבטיח את טוהר מידותיו, את עצמאותו ואת מקצועיותו של בעל התפקיד הרגיש הזה. במקביל, נתניהו מינה צוות שרים שהמליץ על הקמת ועדה למינוי בכירים בשירות הציבורי (לתפקידים רמי דרג כמו המפכ"ל והרמטכ"ל). תפקיד הוועדה, שכיום עומד בראשה השופט בדימוס גולדברג הוא בעיקר להבטיח את טוהר המידות בהליך.  גם לגבי בחירת זהותו של פרקליט המדינה נקבעה פרוצדורה שנועדה להבטיח ערכים אלה. בחינת תפקוד הגופים הממנים הללו לאורך למעלה משני עשורים מלמדת כי הם עשו עבודה טובה. לכן, אם משהו איננו שבור, אין צורך לתקנו, ודאי כאשר מדובר בבעלי תפקידים כל כך רגישים בדמוקרטיה.      

הסיבה השנייה מדוע אסור לאפשר לפוליטיקאים לשלוט באופן בלעדי על הליכי המינוי היא כי כבר כיום מתקיימים איזונים, המאפשרים מידה לא מבוטלת של השפעה לדרג הפוליטי. למשל, את הליך מינוי המפכ"ל מוביל באופן כמעט בלעדי השר לביטחון פנים, ובסופו השר מביא את שמו של המועמד לוועדה למינוי בכירים. כיצד ניתן להתנגד לשלב בהליך המינוי שנועד לוודא שבעל תפקיד כמו המפכ"ל – שיש לו סמכויות כה נרחבות להשפיע על חיינו כאזרחים עד כדי הפעלת כוח – יעמוד בסטנדרטים מינימליים של טוהר מידות? ובכן,

לאחרונה התפרסם כי השר לביטחון פנים מנסה להתנער מהוועדה, ולהכריע ללא בחינה חיצונית את זהות המפכ"ל הבא. לפנינו שימוש מטעה ומניפולטיבי בשיח "המשילות", במטרה להכשיר מהלכים שעלולים לאפשר הישנות מקרי שחיתות.

הסיבה השלישית לכך ששינוי שיטת המינויים היא קו אדום בוהק נוגעת לנסיבות האישיות של רה"מ. כידוע, נתניהו עומד למשפט בימים אלה ומואשם בעבירות פליליות חמורות, ולכן עצם העובדה שהוא מנהל מו"מ פוליטי שכולל  תביעה להשפעה מוגברת על מינוי הפרקליט (ובהמשך היועמ"ש) שיעמדו מולו בבית הדין ממחישה את עוצמת ניגוד העניינים שהוא מצוי בה. ולמעשה, זהו דיון שבלתי לגיטימי לקיים אותו בנסיבות הנוכחיות.

זוהי קריאת השכמה לכל הנבחרים במערכת הפוליטית, שאינם מתבטאים ואינם פועלים באופן נחרץ, לדחות על הסף את הדרישות שנועדו לרמוס את שלטון החוק.

פורסם לראשונה ב-N12.