גלגולה של משמעת קואליציונית
המשמעת הסיעתית והקואליציונית בישראל נוטה להיות גבוהה. חברי כנסת אינם נוטים להפר משמעת סיעתית או קואליציונית
ח"כ ד"ר יפעת שָׁאשָׁא-ביטון | Flash 90
משמעת סיעתית הינה כלי הקיים בדמוקרטיות בעולם, אבל דומיננטית מאוד בפוליטיקה הישראלית, מכיוון שבישראל שיטת בחירות היא מפלגתית בלבד וככזו היא מגבירה את המחויבות של חברי הכנסת לקו הסיעתי. גם מבחינה נורמטיבית, העובדה שהסיעה היא שנבחרה לכנסת ולא חברי כנסת בודדים, יכולה להצדיק הטלת משמעת סיעתית.
המשמעת הקואליציונית מחייבת את סיעות הקואליציה להפעיל את המשמעת הסיעתית בהתאם להחלטות הקואליציה כפי שנקבעו בהסכמים הקואליציוניים. בין מנגנוני המשמעת המצויים בידי הסיעות בכנסת ניתן למנות את: החלפת חברי ועדות, מניעת נאומים במליאה, מניעת הגשת הצעות לסדר היום (מלבד הצעות דחופות), מניעת העלאה לדיון של הצעות חוק פרטיות מסוימות (בהתאם למכסה הסיעתית) ובמקרים קיצוניים- הדחה מהסיעה.
המשמעת הסיעתית והקואליציונית בישראל נוטה להיות גבוהה. חברי כנסת אינם נוטים להפר משמעת סיעתית או קואליציונית, אלא מסיבות חריגות. המניעים הבולטים להפרת משמעת זו כוללים: ניסיון למנף את מעמדם הציבורי והפעלת לחץ על הקואליציה או סתירה בין עמדת הקואליציה ובין מצפונם.
בעוד הסיעות יכולות לבחור את זהות נציגיהן בוועדות ולהעניש את נציגיה שמסרבים לפעול בהתאם לקו המפלגתי באמצעות שלילת זכותו לייצג את הסיעה בוועדות, הדבר הינו מורכב יותר כאשר מדובר ביו"ר וועדה. זאת מכיוון שמהלך זה דורש אישור של ועדת הכנסת, בנוסף להחלטת הסיעה.
בעקבות סערת ניסיון ההדחה של ח"כ יפעת שאשא-ביטון מהליכוד, חשוב להדגיש כי ההחלטה בעניין זה במנדט של ועדת הכנסת ולא של הסיעה. יתרה מכך- יהיה זה צעד נדיר שלא קרה במשך 13 השנים האחרונות בכנסת. כזכור, שאשא-ביטון יו"ר ועדת הקורונה הצביעה בדיוני הוועדה בניגוד להחלטת הממשלה בנוגע לפתיחת חדרי הכושר ומיד לאחר מכן נעשה ניסיון להדיחה ע"י יו"ר הקואליציה, ח"כ מיקי זוהר.
המקרה חריג עוד יותר מכיוון שהחקיקה לשעת חירום בנושא הקורונה גרמה לכך שבניגוד למצב הרגיל, לוועדה בראשותה של שאשא-ביטון לא הייתה למעשה אפשרות לבקר את הצעת הממשלה ולנסות לשנות אותה, אלא רק לאשר או לדחות אותה. במצב זה, הדרישה מחברי הכנסת מהקואליציה לתמוך ללא סייג בעמדת הממשלה הופכת אותם ואת הוועדה כולה ל'חותמת גומי' בלבד.
להלן מספר דוגמאות להפרות המשמעת הסיעתית והקואליציונית בשנים האחרונות והשלכותיהן:
- ב-2009 הצביעו מספר חברי קואליציה (אורי מקלב ומשה גפני מיהדות התורה, ועמיר פרץ, איתן כבל, שלי יחימוביץ' ואופיר פינס- פז מטעם סיעת העבודה) נגד חוק משאל עם. חברי העבודה שהפרו את המשמעת נענשו: הצעות חוק פרטיות שלהם לא הועלו לדיון ונמנע מהם לנאום מטעם הסיעה למשך תקופה שבין שבועיים לחודש (בהתאם להיקף הפרת המשמעת בהליך החקיקה של חוק זה).
- ב-2009 חברת הכנסת מירי רגב מטעם הליכוד איימה להצביע בוועדת הכספים נגד הטלת מע"מ על הפירות והירקות, בניגוד להחלטת סיעתה. כמו כן, סיעות העבודה וש"ס הצהירו כי חבריה יצביעו בניגוד לעמדה הממשלתית בנושא, על אף המחויבות למשמעת קואליציונית בהסכמים הקואליציוניים. לחצים אלו השפיעו על ראש הממשלה נתניהו שהוריד את הנושא מסדר היום.
- ב-2010 נדרש חבר הכנסת דניאל בן סימון, טרם כניסתו לתפקיד יו"ר ועדת העלייה וקליטה בכנסת, להתחייב בכתב להצביע בהתאם לעמדת הממשלה בכל נושא. בן סימון סירב ולכן מינויו לתפקיד לא אושר על ידי הקואליציה בוועדת הכנסת.
- ב-2011 דוד רותם, חבר כנסת מטעם ישראל ביתנו, הצביע בעד הצעת חוק לפיה מדינת ישראל לא תחתום על הסכמים עם מדינות טוטליטריות, בניגוד לעמדת הקואליציה. להפרה זו לא היו השלכות משמעתיות.
- ב-2011 חבר הכנסת מסיעת הליכוד דאז, ראובן ריבלין, הצביע יחד עם האופוזיציה בעד הצעת חוק יסוד: זכויות חברתיות, על אף המשמעת הקואליציונית. לא הופעלו עליו סנקציות סיעתיות עקב כך.
- ב-2012 שלושה חברי כנסת מטעם מפלגת קדימה, רוברט טייביב, יואל חסון ונינו אבסדזה, הפרו את המשמעת הקואליציונית ותמכו בהצעת חוק שהוגשה מטעם סיעת העבודה אשר אוסרת על הדרת נשים מהמרחב הציבורי, בניגוד להחלטת הקואליציה. בהתאם לכך יו"ר סיעת קדימה, שאול מופז העניש את השלושה ומנע העלאת הצעות חוק פרטיות למשך חודש. עם זאת, אישרה סיעת העבודה לטייביב להעלות הצעת חוק פרטית על חשבון מכסת החוקים שלה.
- ב-2013 חברת הכנסת מיש עתיד, עדי קול, נמנעה בהצבעה על חלק מחוק המשילות הכולל, בין היתר, הגבלת מספר חברי הממשלה ל-19 והעלאת אחוז החסימה, וזאת בניגוד לעמדת סיעתה והקואליציה. כתוצאה מכך הושעתה קול מתפקידה בוועדות הכנסת והצעות חוק שלה לא עלו לדיון. לקראת בחירות 2015 קול לא נכללה ברשימת המועמדים מטעם מפלגת יש עתיד.
- ב-2016 נמנעה חברת הכנסת מטעם הליכוד, נאוה בוקר, בהצבעה טרומית על חוק השוואת קצבת הנכות לשכר מינימום, אליו התנגדה הקואליציה. בעוד בוקר טענה כי נענשה על ידי יו"ר הקואליציה והצעות חוק שלה לא עלו לדיון למשך חודש, יו"ר הקואליציה דוד ביטן הבהיר כי מעולם לא הפעיל שום סנקציה על חברת הכנסת בגין הפרת המשמעת הקואליציונית.
- ב-2016 חברות הכנסת רחל עזריה (כולנו) ושולי מועלם רפאל (הבית היהודי) החליטו להתנגד להצעת החוק לביטול חזקת הגיל הרך בניגוד לעמדת הקואליציה. על אף שההצעה לא עלתה לדיון והתנגדותן לא באה לידי מימוש, השתיים נענשו ולא התאפשר להן להעלות הצעות חוק לדיון למשך חודש.
- ב-2016 התנגד חבר הכנסת מטעם הליכוד, בני בגין, לחוק ההסדרה ובכך הפר את המשמעת הקואליציונית. יו"ר הקואליציה בתגובה העניש את חבר הכנסת מסיעתו באמצעות השעייתו של בגין מחברותו בוועדת חוקה חוק ומשפט מטעם סיעת הליכוד למשך שלושה שבועות.
- ב-2017 שלושה חברי כנסת מהליכוד (יואב קיש, יהודה גליק ושרן השכל) ביקשו להביע מחאה על כך שהצעות חוק מטעמם לא קודמו על ידי הממשלה, ולכן נעדרו ממספר הצבעות בוועדות בהן פעלו, ובפועל הפרו את המשמעת הסיעתית. כתוצאה מכך יו"ר הקואליציה דאז, דוד ביטן, הדיח את חברי הכנסת מחברותם בוועדות הכנסת השונות בהן פעלו. יהודה גליק ושרן השכל אכן הפסיקו לייצג את מפלגת הליכוד בוועדות בהן היו חברים והצעות חוק שהגישו לא עלו לדיון לתקופה מוגבלת. אך יואב קיש סירב לקבל את העונש ויצא כנגד החלטתו של ביטן. קיש כיהן כיו"ר ועדת הכנסת ולכן סירב להעלות את הדחתו להצבעה בוועדה שברשותו. לבסוף ביטן וקיש הגיעו להבנות בניהם והוחלט כי הוא ימשיך לכהן כיו"ר ועדת הכנסת ולא יושעו הצעות החוק מטעמו. בתמורה חברותו של קיש בוועדת ביקורת המדינה הופסקה והוא נדרש להכריז על עונשם של גליק והשכל במליאה הכנסת.
- ב-2018 שרן השכל, חברת כנסת מטעם הליכוד, סירבה לתמוך בחוק המרכולים שקבע כי אישור פתיחת עסקים בשבת יעשה בהחלטתו של שר הפנים. שרן השכל נעדרה מההצבעה על החוק וכתוצאה מכך יו"ר הקואליציה דאז עתר לבית הדין של הליכוד בדרישה להדיח אותה מתפקידה כחברת כנסת מטעם הסיעה. בית הדין דחה את העתירה.
- ב-2018 הצביעה חברת הכנסת מסיעת כולנו, רחל עזריה, בעד הצעת חוק המאפשרת החלת תחבורה ציבורית בשבת, בניגוד לעמדת הקואליציה. יו"ר סיעת כולנו בחר לא להפעיל עליה סנקציות משמעתיות.
- ב-2018 עבר חוק הלאום. חבר הכנסת מטעם הליכוד, בני בגין, שהתנגד בתוקף להצעת החוק, נמנע בהצבעה על החוק, בניגוד לעמדה הקואליציונית. על אף הימנעותו בהצבעה, לא הוטלו עליו סנקציות משמעתיות.