על הקשר בין תורנות מטבח לרמזורים אדומים

בצירוף מקרים מעניין, החשיפה על קליפ החיילות הגנוז מגיעה ימים ספורים אחרי הפרסום על קבינט הקורונה נטול הנשים. לכאורה, שני אירועים שונים, אולם מבט מעמיק יותר חושף את הקשר המובנה בין השניים

Flash 90

הצצה זריזה בקליפ הגנוז של להקת חיל חינוך מגלה כי עורכיו לא התעדכנו בלוח השנה וגם לא בשורת התפקידים שממלאות נשים היום בצה"ל. אחרת, קשה להסביר מדוע בשנת 2020 מוצגות חיילות בחדר ורוד, מתעסקות בצמות וציפורניים, שרות למברשות בתפקיד מיקרופונים משל היו ילדות בנות 14, ובין לבין מקרצפות סירים במטבח. לפי הדיווח, בהוראת יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר, צה"ל גנז את הקליפ לשיר "תמיד עולה המנגינה" מחשש להנצחת סטריאוטיפים מגדריים.

בצירוף מקרים מעניין, הפרסום המביך מגיע ימים ספורים אחרי שלמדנו שנשים לא נכללות בפורומים ביטחוניים כי "לא הכל הגיוני וצריך לקבל החלטות מהירות"  (ראו ערך רמזור אדום באמצע הלילה), ולאחר שהסקנו שמאותו הטעם כנראה לא הספיקו למצוא ולו שם נשי אחד לרשימת המועמדים לתפקיד הפרויקטור הנחשק.

לכאורה, מדובר באירועים שונים. האחד עוסק ב"פרפראות פנים צבאיות", בעוד האחר נוגע להדרה זועקת של נשים מצמתי קבלת החלטות באחד המשברים הגדולים שפקדו את המדינה. ובכלל, "מקורבים" למיניהם ללהקה, הביעו תסכול לפי הדיווח משעות העבודה הרבות שירדו לטמיון בגלל "פוליטיקלי קורקט מטומטם".

ואולם מי שלא רואה את הקשר בין הפקה המקבעת תודעה של חיילות בתפקידי שעשוע, לרשימה נטולת נשים החוסה בצל הטיעון השחוק שכשזה מגיע לענייני ביטחון - דווקא חיפשנו נשים אבל בדיוק יורים עלינו - לא מבין את יחסי החברה והצבא בישראל, ואין לו מושג אפליית נשים מהי.

במדינה שבה מחפשים רמטכ"ל למאבק בקורונה, ומתווכחים האם אנחנו בעיצומה של מלחמת ההתשה או מלחמת יום כיפור, כשאיש אינו מזכיר שמדובר בווירוס ולא במחבלי חיזבאללה - המאבק לשוויון מגדרי בצבא הוא מאבק לשוויון הזדמנויות גם מחוצה לו. לא מדובר בטיעון פילוסופי מורכב, אלא בהבנה פשוטה של המציאות. הסיכוי להתברג בתפקידים בכירים – בוודאי בזירה הציבורית – גדל ככל שהדרגה והתפקיד שנשאת בצבא בכירים יותר. ככה זה כשהעם מאוהב בצבא. ככה זה שביטחוניזציה של משבר אזרחי מתקבלת בטבעיות, וככה זה כשמתקיים חוזה לא כתוב, בין העם לחברה, לפיו החברה תתגייס למען הצבא, וביום הדין – הצבא יתייצב לסייע למדינה בכל שיידרש, גם במשימות שאינן צבאיות ביסודן.

וכך, בשעה שלא מפסיקים להזכיר לנו שתפקידו של צה"ל הוא לנצח במלחמות ולא לקדם "אג'נדות רדיקליות" כמו שוויון, באופן כמעט מדהים, לאף אחד לא בוער לדייק את ייעודו של הצבא, כשאותו צה"ל בדיוק עוסק בעניינים כמו חלוקת מזון למבודדים, ניהול בתי אבות או הקמת שמרטפיות. כשלא מדובר במחיר שמושת על נשים, אפשר להעלות מהבוידעם את העניין הזה של צבא העם, המתגייס למשימה. כשהפגיעה לא רואה מגדר, מותר לצבא להפנות משאבים לקטיעת שרשראות הדבקה ולהשאיל את מוחותיו לפיתוח כלים למאבק בנגיף.

אז בפעם הבאה שאתם שואלים למה כל כך דחוף לנו שוויון דווקא בצבא, ולמה אנחנו הורסות את כל הכיף ולא מגלות חוש הומור ביחס לסדינים ורודים וחיילות במטבח, תזכרו את קבינט הקורונה המצומצם שלא כלל אף אישה, תזכרו את העובדה ששום אישה לא הצליחה להיות חלק מתכנית "פרויקטור נולד", ותזכרו את תשובת ראש הממשלה על ענייני ביטחון ומה לנשים ולהם.

כשנשים נאבקות על זכותן לכבוד ושוויון בצבא, הן נאבקות גם על הזכות לאייש תפקידי הנהגה בכירים, או על הזכות ששמן בכלל יישקל כמועמד רלוונטי לתפקיד. אם לשפוט לפי ניהול משבר הקורונה במדינות המונהגות בידי נשים, יש סיכוי טוב במיוחד שתצלח דרכן, וייצא שכרן בשכרנו כולנו. אחרת נמשיך כולנו לעמוד ברמזורים אדומים ולא לשים לב שהשמש כבר זרחה, ואנחנו עדיין תקועים בכביש.