הקמת הממשלה בישראל ואירלנד: מצאו את ההבדלים

שתי מערכות בחירות הספיקו להיערך בסמוך להתפרצות מגפת הקורונה לחיינו, אי אז בתחילת 2020- באירלנד ובישראל. בשתיהן הסתיימו הבחירות ללא הכרעה ברורה, ובשתיהן הוקמו בסופו של דבר ממשלות אחדות המבוססות על רוטציה. אלא שבעוד שבמדינה אחת נחתם הסכם קואליציוני ששֹם את טובת תושביה בראש סדר העדיפויות, באחרת עוגנו הסדרים פוליטיים עקומים ומנופחים שמקדמים בראש ובראשונה את נבחרי הציבור

Flash 90

שתי מערכות בחירות עוד הספיקו להיערך כסדרן בסמוך להתפרצות מגפת הקורונה לחיינו, אי אז בתחילת 2020: באירלנד ובישראל. בשתיהן הסתיימו הבחירות ללא הכרעה ברורה, ובשתיהן הוקמו בסופו של דבר ממשלות אחדות המבוססות על רוטציה. אלא שבעוד שבמדינה אחת נחתם הסכם קואליציוני ששֹם את טובת תושביה בראש סדר העדיפויות, באחרת עוגנו הסדרים פוליטיים עקומים ומנופחים שמקדמים בראש ובראשונה את נבחרי הציבור.

נתחיל דווקא עם קווי הדמיון. בשתי המדינות הבחירות הפיקו תוצאות לא מכריעות שהקשו על היכולת להקים ממשלה. בישראל לא היה לאף אחד מהגושים רוב פרלמנטרי מובהק, ובאירלנד – הצלחתה המפתיעה של מפלגת שין פיין הרדיקלית הביאה אף היא למבוי סתום. בשני המקרים נראה היה כי המוצא היחידי היה הקמת ממשלת אחדות בין שתי המפלגות המרכזיות, ובשניהם נתפס שיתוף פעולה כזה כדמיוני. בעוד פה אצלנו היה צריך להתגבר על תהומות של איבה הדדית בין הליכוד לכחול לבן, באירלנד היה צריך לייסד שוּתפוּת חסרת תקדים בין שתי מפלגות ששורשי היריבוּת שלהן הולכת אחורה עד מלחמת האזרחים האירית – לפני כמעט מאה שנים.

ובכל זאת, קרה הבלתי-יאמן וממשלות אחדות יצאו לדרך. אין ספק שלמגפת הקורונה ולמשבר הכלכלי והבריאותי שהתלווה לה, היה תפקיד חשוב בהפעלת לחץ על נבחרי הציבור להתגמש, להתגבר על פערים ולהקים ממשלה שתטפל במצב החרום. וכאמור, בשני המקרים מדובר בממשלות רוטציה, כאלה בהן תפקיד ראש הממשלה עתיד להתחלף במהלך כהונת הפרלמנט.

אולם, לצד המכנה המשותף, ישנם גם כמה הבדלים מהותיים, החושפים את ערוותה של ממשלת החילופים של נתניהו וגנץ. נתחיל עם ההסכמים הקואליציוניים. ההסכם בין שתי המפלגות באירלנד הוא מסמך בן למעלה מ-120 עמודים, ובהם פירוט תוכניות הממשלה במגוון נושאים - החל משיקום הכלכלה, דרך ביטוח בריאות אוניברסלי וכלה ב"ניו דיל" סביבתי ירוק. רק בסופו של המסמך מוקדשים שלושה עמודים תמציתיים לעבודת הקואליציה והרכב הממשלה, לרבות הסדרת הרוטציה. ואילו בישראל הוקדשו כמעט כל עמודי ההסכם לעניינים פרסונליים וערבויות הדדיות שונות ומשונות בין הצדדים. פסקאות בודדות הוקדשו למהות, ואפילו המסמך המפרט את קווי היסוד (קצת מעל עמוד!) נראה חובבני וככזה שנכתב כדי לצאת ידי חובה.

זאת ועוד, ההסכם ההיסטורי באירלנד הושג מבלי לשנות ולו סעיף אחד בחוקה, שעה שבארץ, הקמת הממשלה הייתה כרוכה בקעקוע ושידוד חוקי היסוד שלנו, תוך רמיסת נורמות שלטוניות, בהליך נמהר ורדוד ומבלי לקיים דיון הולם בהשלכות המשטריות של שינויים אלה. ולקינוח – אנא נוליך את בושתנו לגבי גודל הממשלה? חוסר המודעוּת העצמית של הפוליטיקאים שלנו שבר שיאים עם הקמתה של ממשלה בת 34 שרים, לעומת זאת, באירלנד, הממשלה החדשה מונה 15 שרים בלבד, המספר המקסימלי המצוין בחוקת המדינה. נזכיר שגם לנו הייתה מגבלה דומה של 19 שרים לכל היותר, אלא שבניגוד לחוקה האירית הקשה לתיקון, אצלנו מעמדם של חוקי היסוד רעוע ושביר. כתוצאה, המגבלה על מספר השרים בוטלה בגסות ובמחי-יד יחד עם שאר ה"תיקונים" של חוקי היסוד.

אז כן, אפשר להביט בקנאה במדינה שנהנית מחוקה נוקשה, מכללי משחק יציבים ומתרבות פוליטית בה נבחרי הציבור מתווכחים יותר על ערכים ותכנים מהותיים, ופחות על משרדים וכיבודים. וזה עוד בלי להתעכב על כך שאצלנו מכהן ראש ממשלה תחת עננה של שלושה כתבי אישום חמורים, ואילו באירלנד ראש ממשלה שעלו נגדו חשדות ראשוניים על קבלת תרומות לא חוקיות, פינה ב-2008 את מקומו כדי לא לתת לענייניו האישיים לחבל בטובת המדינה.