משטרה במשבר לגיטימציה

משבר האמון שחווה המשטרה מצד הציבור מעמיק בצל האתגרים שמציב בפניה משבר הקורונה. אולם המשטרה במאמציה מיישמת את הנחיות חברי הממשלה, ואלה, כמו גם הגורמים שאמורים לפקח עליה - כושלים במשימתם

Flash 90

ההפגנות הסוערות בסוף השבוע שוב כללו עימותים בין המשטרה למפגינים, הפעלת זרנוקי מים ומעצרים. בכלל, בתקופה האחרונה נדמה שמפלס הסובלנות שמגלים השוטרים הולך ויורד. אם תוסיפו לקלחת את הזעם מצד חלק מהמפגינים שמגיע לכדי עימותים פיזיים – אם במעון בלפור בירושלים ואם ברחובות בני ברק – הרי שהאלימות המשטרתית הפכה לחלק קבוע מהנוף המקומי: רואים אותה באכיפת מגבלות הקורונה, בפיזור אלים של מפגינים, ובמעצרים ברוטליים ומיותרים. זו אמנם לא תופעה חדשה בישראל, אך עתה – בגלל ההפגנות רחבות ההיקף ואכיפת המגבלות של הקורונה – לא רק אוכלוסיות מוחלשות ומיעוטים סובלים ממנה.

מעבר לפגיעה המיותרת בזכויות האזרחים, ההשפעה ארוכת הטווח של תהליכים אלה עלולה להיות הרסנית גם למשטרה עצמה.

בסופו של יום, הכול סובב סביב לגיטימציה, ולגיטימציה למשטרה במדינה דמוקרטית מבוססת על אמון הציבור בה, ועל הסכמתו לשתף עמה פעולה. תפקידה של המשטרה בהקשר זה מורכב, והחבל עליו היא הולכת דק מאוד. מובן שעליה לשמור על הסדר הציבורי, אולם דיכוי אלים של הפגנות חוקיות יכרסם בלגיטימציה המשטרתית ובאמון הציבור בה.

המאבק בקורונה מזמן אתגר לא פשוט בפני המשטרה. אם השוטרים האוכפים את הכללים לא יזכו למרחב רחב דיו של שיקול דעת מקצועי, יכולתם לאכוף את הכללים במרחב הציבורי, על רקע הנסיבות המשתנות של המאבק במגפה – נדונה לכישלון. והרי אכיפה רופסת מדי של הכללים עלולה להביא לפגיעה בבריאות הציבור. מן העבר השני, גם אכיפה  שרירותית, אלימה או פוגענית עלולה לפגוע באמון הציבור ובלגיטמציה של המשטרה, שבלעדיהם אין לגוף זה יכולת לפעול. זה נכון במיוחד בתקופת החירום הנוכחית, שבה אכיפה נוקשה צריכה להישאר מוצא אחרון, וזאת רק אם שכנוע ושיתוף פעולה אזרחי מרצון נכשלו.

מסיבות אלה, בקרה על המשטרה חיונית. אולם מה נלין על המשטרה, אם גופי הבקרה עליה כושלים במשימתם? בראש המשרד לביטחון פנים עומד שר שמדרבן את המשטרה לאכיפה נוקשה מול מפגינים, במקום לרסנה. ועדות הכנסת מוצאות את עצמן מותקפות על ידי שליחי ראש הממשלה אם הן מגלות רוח עצמאית מדי, כפי שמלמד המקרה של ח"כ יפעת שאשא-ביטון. ואחרון ובעייתי לא פחות הוא מנגנון בדיקת התלונות נגד השוטרים. דווקא בימים אלה, שבהם חיוני שמנגנוני הבקרה על המשטרה יעברו למתכונת חירום ויפעלו ביתר שאת, חוזרים ומתגלים סימני חוסר האפקטיביות בחקירות של מח"ש. סטנדרטים בינלאומיים קובעים שכדי שחקירת תלונות נגד שוטרים תהיה אפקטיבית, עליה להיעשות באופן עצמאי, יסודי, במהירות, בשקיפות, ותוך עירוב המתלוננים. קשה לומר שחקירות מח"ש מגשימות עקרונות אלה. הנה רק לפני מספר ימים קבע נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט דוד רוזן, כי מח"ש סגרה ללא חקירה בסיסית תיק חקירה של תקיפת אזרח על ידי שני שוטרים לאחר הפגנה.

חשוב להדגיש - משבר הלגיטימציה שהמשטרה מביאה על עצמה בימים אלה, מגיע, קודם כל, מלמעלה. הממשלה היא שקובעת (עם מעט מדי בקרה של הכנסת) את הכללים הנאכפים בהתמודדות עם הקורונה. איך נוכל להאמין במשטרה, כאשר ראש המערכת נאשם בפלילים? כיצד נוכל להאמין ששיקוליו ענייניים, ושהניסיון להיחלץ מאימת הדין לא מדריך אותו? את המחיר של משבר הלגיטימציה הזה כולנו משלמים.

פורסם לראשונה בוואלה.