כל מה שרציתם לדעת על החלת ריבונות
איזה שטח ישראל מתכננת לספח וכמה תושבים צפויים להיכלל במדינת ישראל לאחר הסיפוח; מה צפוי לקרות ליישובים שאינם כלולים בגושי ההתיישבות? וכיצד יתקבל המהלך בקהילה הבינלאומית. כל התשובות לכל השאלות
Flash 90
התוכנית האמריקאית Peace to Prosperity (או בכינויה: עסקת המאה – Deal of the Century) פורסמה על ידי הנשיא טראמפ בינואר 2020. על פיה, ארצות הברית הביעה תמיכה בהחלת הריבונות הישראלית על כ-30% משטחי יהודה ושומרון. במקביל, נדרשה ישראל להסכים להקמת מדינה פלסטינית בעלת סמכויות מוגבלות אם יקיימו הפלסטינים שורה של תנאים כמו התמודדות פלסטינית עם הטרור, ויתור על זכות השיבה, הפסקת הפעילות נגד ישראל בפורומים בינלאומיים, הכרה בישראל כמדינה יהודית ועוד. התוכנית משקפת תמיכה אמריקאית בסיפוח מיידי של השטח, ואינה מותנה בהסכמה פלסטינית לפעולה זו.
בפועל, אין הבדל רב בין המונחים. המשמעות של שניהם היא שהשטח המסופח, או שעליו מוחלת הריבונות, הופך לשטח ישראלי לכל דבר ועניין.
נציגיה הרשמיים של ישראל, כמו גם תומכי המהלך, מעדיפים להשתמש במונח החלת ריבונות, כיוון שפעולת הסיפוח (annexation) היא פעולה אסורה על פי המשפט הבינלאומי, ומתייחסת בדרך כלל להחלת הריבונות של מדינה על שטח שהיה שייך למדינה זרה. טענתה הרשמית של ישראל הינה כי שטחי יהודה ושומרון מעולם לא היו "שייכים" לאף מדינה אחרת, ולכן אינם מסופחים. לעומתם, מתנגדי המהלך מעדיפים להדגיש באמצעות השימוש בביטוי ״סיפוח״ את אי חוקיותו לפי המשפט הבינלאומי.
השטח המופיע בתוכנית המאה כולל כ- 30% משטחי יהודה ושומרון, לרבות שטחי בקעת הירדן, שטחי ההתנחלויות הקיימות וחלק מהשטחים הפתוחים בגדה. המפה שצורפה לתוכנית בלשון מנסחי המסמך היא "מפה קונספטואלית", ולפיכך לא לגמרי ברור מה יהיה התוואי המדויק של החלק שיצורף לישראל. כוונת תוכנית המאה הייתה לכלול בשטח זה את כל ההתנחלויות הישראליות ביהודה ושומרון, בהם גרים היום כ- 450,000 ישראלים. לפי הערכת שונות, בשטח שישראל אמורה להחיל עליו את ריבונותה על פי תוכנית טראמפ חיים כ- 100,000 פלסטינים.
בפועל, כלל לא ברור מה בדיוק ייכלל בהחלת הריבונות באופן מיידי. ראשית, לא ברור כלל שישראל אכן תחיל את ריבונותה של מלוא השטח המוזכר בתוכנית המאה. סביר יותר להניח שאם תוחל ריבונות, הרי שהפעולה תעשה לגבי שטח מצומצם בהרבה (השטח הבנוי של ההתנחלויות עצמן הוא פחות מ – 2% משטחי יהודה ושומרון).
שנית, קיימת אפשרות כי ישראל לא תחיל את הריבונות על ריכוזי אוכלוסייה פלסטינים, בעיקר על מנת להתחמק מהצורך להעניק מעמד אזרחי לתושבים הפלסטינים של השטח. כך ייווצרו מעין "מובלעות" פלסטיניות שאינן כלולות בשטח ישראל, המוקפות בשטחים בריבונות ישראל. מצב זה ייצור, כמובן, שורה של בעיות, לרבות פגיעה אפשרית בזכויות קנייניות, בחופש התנועה ופגיעה בשוויון.
יש המתנגדים להקמת מדינה פלסטינית, או אפילו להבעת הסכמה עקרונית להקמת מדינה פלסטינית בעתיד.
יש שמתנגדים למתווה הקונקרטי שהוצג במפת תוכנית המאה. על פי תוכנית המאה אומנם תוחל הריבונות על כל היישובים הישראלים (ועל עורקי התנועה המרכזיים) אבל חלקים ניכרים משטח C מיועדים למדינה הפלסטינית העתידית.
יישובים ישראלים מבודדים שאינם חלק מגושי ההתיישבות המרכזיים ביהודה ושומרון יהיו מעין "מובלעות" ישראליות מוקפות כמעט לחלוטין בשטח פלסטיני, או לפחות בשטח שאינו מסופח לישראל. החיים במובלעות כאלו יהיו בעייתיים מבחינה ביטחונית. בתוך כך התבטאויות אמריקאיות לגבי הקפאת הבניה (שגריר ארצות הברית הציע כי יבנו בהן לגובה). יצרו חשש אמיתי "לייבוש" ההתנחלויות המבודדות. .
בהצהרת אוסלו משנת 1993, ובהסכמי הביניים שנחתמו אחריהם, הסכימו הצדדים לפתור את הסכסוך במשא ומתן. תוכנית המאה, הכוללת סיפוח חד צדדי ללא הסכמה פלסטינית, נתפסת כמנוגדת להסכמה זו.
תר על כן, בעיני הפלסטינים כל החלה של ריבונות ישראל על שטח מעבר לקו הירוק היא בלתי חוקית, בוודאי ללא בהסכמה שלהם. הפלסטינים גם רואים את כל ההתנחלויות כבלתי חוקיות, וקביעת הגבול של הסיפוח לפיהן היא בלתי קבילה. בעבר הפלסטינים היו מוכנים לדון בתיקוני גבול על בסיס קווי 67, אך לפי יחס 1:1 – קרי פיצוי מלא של שטח בתוך גבולות הקו הירוק כנגד שטחי יהודה ושומרון שיסופחו לישראל. תכנית טראמפ כוללת פיצוי חלקי בלבד, ביחס של כ-1:2, של שטחים בתוך ישראל כנגד שטחים עליהם תחיל ישראל את ריבונותה.
הפלסטינים גם אינם סבורים שהכוונה של תוכנית המאה היא אכן להגיע למדינה פלסטינית. השטח המובטח למדינה הפלסטינית מבותר, המעבר בין חלקי המדינה קטוע על ידי שטחים בריבונות ישראלית (ואמור להתבצע באמצעות מנהרות וגשרים), התנאים להקמת המדינה נראים לפלסטינים לא ראליים, וחד צדדים, והמדינה שהובטחה להם מוגבלת מאוד בסמכויותיה.
בקיצור, הפלסטינים רואים בתוכנית המאה "בלוף" שנועד לאפשר לישראל החלת ריבונות על השטחים נרחבים, בלא להכיר בתביעה הפלסטינית להגדרה עצמית במדינה עצמאית משלהם.
המשפט הישראלי מאפשר החלת ריבונות בשני מסלולים: מסלול של החלטת ממשלה ("צו") על פי סעיף 11ב לפקודת סדרי השלטון והמשפט, שפשוט יגדיר מחדש את הגבול המזרחי. באמצעות צו שכזה הוחלה הריבונות הישראלית על מזרח ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים. יתכן וההחלטה להוציא צו כזה תובא להצבעה גם בכנסת.
המסלול השני הוא העברת חוק המחיל את הריבונות הישראלית. זהו המסלול שבו נעשה שימוש לגבי רמת הגולן בשנת 1981. (בלשון החוק "החלת המשפט, השיפוט והמנהל הישראלים").
על פי ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן, ראש הממשלה נתניהו יכול לקדם את החלת הריבונות בכל אחת משתי הדרכים לאחר התייעצות, אך ללא צורך בהסכמה, של כל המפלגות בקואליציה. התנאי היחיד המוזכר בהסכם הקואליציוני הוא הסכמה אמריקאית להחלת הריבונות.
שורה ארוכה של ארגונים בינלאומיים, לרבות מועצת הבטחון של האו"ם, בית הדין הבינלאומי לצדק, ועדות זכויות אדם, וכן כמעט כל מדינות העולם, סבורות ששטחי יהודה ושומרון הם שטח בו העם הפלסטיני זכאי לממש את זכותו להגדרה עצמית, כי מטעם זה הוא מוגדר כשטח כבוש בידי ישראל, ושהחלת ריבונות ישראלית עליו, בלא הסכמה עם הפלסטינים, היא הפרה של הדין הבינלאומי ואין לה כל תוקף בדין הבינלאומי. החלת ריבונות גם תיראה כפעולה מנוגדת להסכמי אוסלו מהם ישראל לא התנערה באופן רשמי עד כה.
הכלי האפקטיבי ביותר הקיים בידי הקהילה הבינלאומית לשמירה על הדין הבינלאומי הן סנקציות המוטלות על ידי מועצת הבטחון של האו"ם. סנקציות כאלו לא יוטלו כל עוד תומך הממשל האמריקאי בישראל שכן לארצות הברית זכות וטו על כל החלטה של מועצת הבטחון.
עם זאת, בהיסטוריה של הקהילה הבינלאומית הוטלו גם סנקציות על ידי ארגונים בינלאומיים אחרים, ועל ידי מדינות. דוגמה מובהקת הן סנקציות שהוטלו על דרום אפריקה בשנות השבעים והשמונים בגין משטר האפארטהייד. דוגמאות מאוחרות יותר הן הסנקציות שהוטלו על רוסיה בגין כיבוש חצי האי קרים, ועל איראן בגין פיתוח נשק גרעיני.
מאז תום מלחמת העולם השנייה, פעולה של סיפוח שטח למדינה בעקבות השתלטות עליו במלחמה היא פעולה אסורה על פי המשפט הבינלאומי. ההפרות של איסור זה אינן רבות, וכולן אינן מוכרות על ידי מרבית מדינות העולם. הדוגמאות הבולטות של ניסיונות שנויים במחלוקת לסיפוח שטחים הנם החלת ריבונות על סהרה המערבית על ידי מרוקו, ועל קרים על ידי רוסיה.