יש לעגן בחוק את ייצוג האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים

ההסכם הקואליציוני מבטא בעיקר החלשה שיטתית של האופוזציה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הפרת הנוהג שהשתרש בשנות ה-90, לפיו בוועדה לבחירת שופטים יהיה נציג מהקואליציה ואחד מהאופוזציה. אם חברי הקואליציה אינם מסוגלים לכבד את האופוזיציה מכוח מנהג, יש לקבע את המנהג הזה בחוק

Flash 90

אחד המהלכים המפוקפקים ביותר בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן היה ההסכמה ביחס לנציגות חברי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים. בהסכם נקבע, שהקואליציה תציע שני חברי כנסת כנציגי הכנסת בוועדה: חברת כנסת אחת מטעם גוש הליכוד (אסנת הילה־מארק), וחבר כנסת אחד מטעם גוש כחול לבן (צבי האוזר). העסקה הזאת מנסה להביא לכך ששוב לא יהיה לאופוזיציה נציג בוועדה לבחירת שופטים.

מדובר בהתנהלות שחורגת מנוהג ארוך שנים בכנסת. כבר בעת שנדונה הקמת הוועדה, בראשית שנות ה–50, עלה הרעיון שלפחות אחד משני חברי הכנסת בה יהיה מהאופוזיציה. דחיית הרעיון הזה בראשית ימי המדינה נבעה משיקולים פרקטיים (נטען אז שייתכן תיאורטית שלא תהיה כלל אופוזיציה). במקום זאת אומץ ההסדר הקבוע עד היום בחוק, שלפיו הח"כים בוועדה לבחירת שופטים נבחרים בבחירות חשאיות. הרעיון שעמד מאחורי ההסדר הזה היה זהה לרעיון נציגות האופוזיציה: למתן את כוחן של הקואליציה והממשלה בוועדה, ולמנוע פוליטיזציה של תהליך מינוי השופטים. בראשית שנות ה–90 החלה הכנסת למנות לוועדה לפחות חבר כנסת אחד מהאופוזיציה הפרלמנטרית, מהלך שהיה לנוהג קבוע. הנוהג הזה חשוב לא רק כדי למנוע פוליטיזציה של תהליך מינוי השופטים, אלא גם משום שהוא מבטיח את השותפות של המיעוט בכנסת בו.

כל זה התערער בשנים האחרונות, בשל ההתנהלות הדורסנית של הקואליציה היוצאת. ב–2015 נבחר כנציג "האופוזיציה" בוועדה לבחירת שופטים לא אחר מאשר נציג ישראל ביתנו, ח"כ רוברט אילטוב. אף שבעת בחירתו היה פורמלית חבר האופוזיציה, ברור שאילטוב היה מבחינה מהותית שותף לתפישת עולמה של הממשלה. חמור מכך, אילטוב נותר חבר הוועדה גם לאחר שסיעתו עברה לקואליציה, ב–2016. כך נותרה האופוזיציה בלא ייצוג. עתירה שהוגשה לבג"ץ נגד המשך חברותו בוועדה נדחתה בשל שיהוי, אך בית המשפט העליון הדגיש את חשיבותה הרבה של חברות נציג האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים, בין היתר מכוח זכות המיעוט להשתתף בתהליכי קבלת החלטות בכלל, ובוועדה זו בפרט.

לאור פסק הדין האמור של בית המשפט העליון, ספק אם מניעת חברות נציג האופוזיציה בוועדה כעת תהיה חוקית. באותו עניין רמז השופט ניל הנדל: "היה ותחליט הכנסת בבחירות הבאות לוועדה לבחירת שופטים שלא למנות מטעמה... נציג מסיעות האופוזיציה — תעמוד בפניה משוכה משפטית רצינית". אבל בלי קשר לכך, מדובר בהתנהלות כוחנית ובלתי אחראית, לנוכח הליקויים שהתגלו בדרכי עבודתה של הוועדה לבחירת שופטים בשנים האחרונות. העובדה שבשנים אלה היה לממשלה ולקואליציה יותר כוח מבעבר בוועדה, תרמה רבות להיווצרותם של אותם ליקויים; לדעתי, אין ספק שחלק מהם יכול היה להימנע אם היתה בה נציגות לאופוזיציה. במשך עשורים הרכב הוועדה איזן היטב בין שני עקרונות: אי־תלות השופטים, ואחריותם הדמוקרטית. רמיסת האופוזיציה נותנת כוח רב מדי לקואליציה, ומגדילה את החשש מפוליטיזציה ואף השחתה של הליך מינוי השופטים.

ההסכם המפוקפק בין הליכוד לכחול לבן מוביל למסקנה בלתי נמנעת: אם חברי הקואליציה אינם מסוגלים לכבד את האופוזיציה מכוח מנהג, יש לקבע את המנהג הזה בחוק. יש לתקן את החוק ולהבהיר בו באופן חד־משמעי, שחובה לבחור לפחות אחד משני חברי הכנסת בוועדה מקרב האופוזיציה — ועל ידי האופוזיציה.

פורסם לראשונה בהארץ.