רחוקים מלמידה אפקטיבית מרחוק

לו הייתה מיושמת בישראל חשיבה לטווח ארוך, אולי היינו מבינים שהנכס הכי גדול שיש בידינו בימים אלה הוא המורים ומערכת הלמידה מרחוק. במקום זאת, הוחלט במשרד האוצר להפסיק את הלימודים מרחוק יחד עם מורים, ולהפעיל את מערכת השיעורים המשודרת של משרד החינוך, שספק אם תצליח במטרתה

Shutterstock

זו הייתה יכולה להיות שעתה הגדולה של מערכת החינוך. הרגע לו הכינו שלל תרגולי למידה מרחוק לשעת חירום לאורך השנים. ואכן, בשלושת הימים שחלפו מאז נכפה על כולנו להצטנף בביתנו ולא לצאת אלא לקניות מזון ותרופות, היו אלו המורים שהעניקו לילדים עוגן, שגרה מסוימת והפוגה מהלחץ, החרדות והשעמום הנלווה לסגר ממושך בבית.

לצד החריקות שבהפעלת מערכת בקנה מידה כזה לראשונה, והטרוניות שלנו ההורים על כך שהפכנו לטכנאי מחשבים ולבודקי שיעורי בית, הקשר הרציף עם המורים, בין אם דרך הודעות, סרטונים או שימוש באפליקציות סיפק מסגרת חשובה ותומכת לילדים שנקלעו למצב הזוי, בו אינם מורשים לצאת החוצה והוריהם אומנם בבית, אבל חייבים להמשיך לעבוד כרגיל.

העובדה שיש מערכת מסודרת, שכל מורה הפנתה לביצוע מטלות שונות, ביקשה דיווח על ביצוע המשימה בסרטון, הגיבה לכל ילד באופן אישי וקיימה שיעורים פרונטליים עם כל הכיתה ובקבוצות, תרמה לאין ערוך לשקט הנפשי שלנו, ההורים והילדים כאחד. כיף לי ללמוד דרך המחשב, סיפרה האחת, והשני נהנה מהשיחה האישית עם המחנכת, שהתעניינה מדי יום איך הוא מרגיש והאם הבין את חומר הלימוד.

אבל כעבור שלושה ימים נקטע הכל. לא יתכן שהילדים ישבו בבית והמורים ימשיכו לקבל כסף, הסבירו במשרד האוצר. זאת מבלי לתת את הדעת לחומרת ההחלטה להושיב למעלה משני מיליון תלמידים בחלל סגור וללא שגרה מינימלית לתקופה לא ידועה. הרי יש חלופה אחרת, אמרו באוצר, מערכת השיעורים המשודרת של משרד החינוך לשעת חירום.

אולי לשר האוצר ולפקידיו יש יכולת ריכוז על-אנושית, אבל אני לא מכירה הרבה אנשים ובטח לא תלמידי יסודי, המסוגלים לשבת 6-5 שעות ולבהות מול סרטונים השופכים חומר לימודי, ללא עצירות לשאלות ובטון מונוטוני.

השאיפה בימים האחרונים היא לשטח עקומות: לשטח את עקומת הנדבקים בקורונה ולשמור על עקומת מתים שטוחה ואפסית. אבל במרוץ לשטח את עקומת הוצאות המדינה בעת המשבר הצליחו באוצר לשטח עקומה אחרת. מספר הילדים שישבו ויצפו בשיעורים המשודרים של משרד החינוך יהיה אפסי, וכך גם ערכם של המורים ומערכת החינוך.

בסופו של דבר, ההסכם, שחייב את המורים לשלם על החופשה הכפויה הזו יעלה למדינה הרבה מאד כסף. בסיר הלחץ הזה שנקרא משבר הקורונה, ובהיעדר מנהיגות וכנסת מתפקדת במדינה, ישלמו את המחיר הילדים שלנו. הם עלולים להיכנס לחרדות קשות ופחדים שילכו ויתעצמו ללא סדר יום קבוע.

ואם לא די בכך, ההחלטה מהווה תמריץ שלילי למורים להשקיע, ובמידה רבה הקש האחרון ששבר את גבם. אלו שלצד דאגה לילדיהם הפרטיים בבית שימשו בימים האחרונים משענת ואוזן קשבת לעוד 30 נוספים לפחות. אלו שפתחו כל בוקר בחיוך, גם אם בפנים הם היו חרדים עד אימה. זהו גם תמרור אזהרה נוסף בפני מי ששוקל האם לממש את חלומו להיות עובד הוראה או לפנות למקצוע קל וריווחי יותר.

לו היתה מיושמת בישראל חשיבה לטווח ארוך, עם הספר אולי היה מבין שהנכס הכי גדול שיש בידיו בימים הקשים שנכפו עלינו הוא המורים, לצד כלי העזר של מערכת הלמידה מרחוק שהוכיחה את עצמה בימים האחרונים. "מערכת החינוך בישראל היא עמוד השדרה הערכי והיא זו שמאפשרת לנהל שגרה מסוימת", כך כתב לפי הדיווחים שר החינוך פרץ באיגרת ישירה למורים. כתב, אך נכנע ללחצי משרד האוצר. ובלי עמוד שדרה הגוף לא יכול לשרוד.