משבר הקורונה - מופע של איש אחד

בזמן שמדינת ישראל מתמודדת עם אחד האתגרים הקשים מיום הקמתה, ראש הממשלה מקבל החלטות חסרות תקדים לבדו, מבלי לכנס את שרי הקבינט או ועדת חירום פרלמנטרית, בניגוד להסדר החוקתי בישראל

Flash 90

מדינת ישראל מצויה בשבועות האחרונים במאבק מול אויב חדש, נגיף הקורונה. ביממה האחרונה נודע לנו על שני אמצעים נוספים בהם נוקטת הממשלה לצורך המאבק בנגיף – סגירה מוחלטת כמעט של מערכת המשפט, והוראה של ראש הממשלה לשימוש באמצעים דיגיטליים מיוחדים, אמצעים שכפי הנראה מאפשרים למדינה לבצע מעקב על כל אזרח ואזרח, שפותחו לצרכי מאבק בטרור, ואשר עד היום לא נעשה בהם שימוש.

כל אחד מהאמצעים הללו מופעל על ידי חוקים מיוחדים שנועדו להתמודדות עם מצבי חירום, ואשר הסמכות הניתנת בהם לשרים ולפקידי הממשלה היא עצומה, כמעט בלתי מוגבלת.

האמצעים הללו מהווים פגיעה משמעותית ביותר בזכויות אזרחי מדינת ישראל. ההגבלה על חופש התנועה, על חופש העיסוק, על זכות הגישה לערכאות, ובעיקר על פרטיותם של עשרות אלפי אזרחים היא חסרת תקדים בתולדות מדינת ישראל. כל אחד מהאמצעים הללו בנפרד היה מרעיד את אמות הסיפים בתקופה שאיננה תקופת חירום. השימוש בכל האמצעים ביחד הופך את המצב לחסר תקדים בתולדות מדינת ישראל. מגבלות התנועה והתעסוקה, יחד עם הגבלת פעילות בתי המשפט ובצירוף היכולות הטכנולוגיות של המדינה, הולכות ומקרבות את החיים בישראל לתרחיש שעד כה ראינו רק בסרטי מדע בדיוני הוליוודיים לגבי עולם דיסטופי.

אל מול שלילה מסיבית זו של זכויות, הציבורי הישראלי מגלה שקט והבנה יחסיים. מלבד כמה ציוצים ופוסטים ברשתות חברתיות, ומחאות מנומסות של ארגוני זכויות האדם לגבי שימוש בסמכות כזו או אחרת, מגלה הציבור משמעת והבנה למצב. אכן, אם המגפה היא סכנה משמעותית, יש לאחוז בכל האמצעים על מנת להתמודד עמה, ולהגן על חיי אדם המצויים בסכנה ברורה ומיידית. זה איננו הזמן לצקצוקי לשון של משפטנים. אלו אינם זמנים רגילים.

אכן, אלו אינם זמנים רגילים. אבל לא רק בגלל הנגיף: הנגיף תקף את מדינת ישראל כאשר זו מצויה במשבר חוקתי שלא היה כמותו מאז קום המדינה. מזה למעלה משנה מכהנת בישראל ממשלת מעבר, שלא זכתה לאמון הכנסת. בשלוש מערכות בחירות רצופות לא הצליח ראש הממשלה לזכות ברוב. שר המשפטים, למשל, אשר התקין תקנות שהרחיבו את סמכותו לסגור את בתי המשפט במקרה של מגפה, ואף עשה בהם שימוש וסגר את בתי המשפט, מעולם לא זכה לאישור הכנסת.

כפי שברור מהתבוננות בכלי התקשורת, ומעדות של כל מי שמעורב בנושא, למעשה מתקבלות ההחלטות החשובות על ידי אדם אחד: ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. בעת המשבר הנוכחי מחזיק בידיו נתניהו למעשה סמכויות חסרות תקדים במשטרים דמוקרטיים בכלל, ובהיסטוריה של ישראל בפרט. הוא בעצמו יכול להחליט על סגירה או פתיחה מוחלטת של המשק, ועל חייהם של מאות אלפי אזרחים.  

מתן סמכויות אלו בידיו של אדם אחד מנוגדת לחלוטין להסדר החוקתי הישראלי. המשטר בישראל אינו משטר נשיאותי. בישראל ההחלטות החשובות צריכות להתקבל על ידי הממשלה, שהיא העומדת בראש הראשות המבצעת, או לכל הפחות הקבינט. אלא שהממשלה בישראל היא ממשלת מעבר, ולמעשה כבר חודשים ארוכים ראש הממשלה מנהל את העניינים בעצמו, גם בהקשר הבטחוני, וגם בהקשר הנוכחי. המשטר בישראל גם מניח פיקוח של הכנסת על החלטות הממשלה, אך בשל השיתוק הפוליטי הכנסת אינה מתפקדת.  

הבעיה עוד מחמירה יותר כיוון שראש הממשלה מצוי בניגוד עניינים מובהק. משפטו הפלילי של ראש הממשלה מעלה לפחות את החשש שחלק מהחלטותיו מושפע משיקולים אישיים. דחיית המשפט, הקריאה לממשלת חירום בראשותו, לוחות הזמנים של ההחלטות – על כולם מעיבה השאלה האם ראש הממשלה נקי לחלוטין מכל שיקול אנושי של טובת עצמו?

דווקא בשל ניגוד עניינים זה היה ראוי שראש הממשלה ינקוט בדרך הפוכה בהחלטות הדרמטיות שהוא מקבל. ההחלטות היו צריכות להתקבל על ידי הממשלה או הקבינט. היה צריך ליצור מנגנון דיווח קבוע לאחת מוועדות הכנסת המתפקדות, או ליצור ועדת חירום כזו המורכבת מנציגי כל סיעות הבית. אסור בשום פנים לסגור לחלוטין את דלתות בית המשפט, אשר אין שום בעיה שתתפקד במגבלות המתבקשות מהמצב.

דווקא במצב החירום שבו אנו נמצאים, חשוב עוד יותר שלכל אזרחי המדינה יהיה ברור שההחלטות מתקבלות בתום לב, ולא משיקולים של אינטרסים פוליטיים. רק כך נצליח לשמור על הסולידריות המחויבת מהמצב ולעבור אותו בהצלחה.

פורסם לראשונה בגלובס.