פוליטיקה בימי קורונה

ממשלה צרה לא יכולה להתמודד עם הסוגיות הדרמטיות העומדות לפתחה של מדינת ישראל, בייחוד לאור העובדה שעצם הלגיטימיות הציבורית של ראש הממשלה נתונה בערעור קשה מצד מחצית מהציבור. על חברי גוש הימין לדרוש מנתניהו הקמת ממשלת אחדות, שלא תחלץ אותו מצרותיו האישיות, אבל יכולה לתרום הרבה לחילוצה של המדינה מבעיותיה

Flash 90

לא רק שיטת הממשל היא שתוקעת את מדינת ישראל כבר למעלה משנה בלי ממשלה. יש מה לשנות בשיטת הממשל הישראלית, אבל הלימבו הנוכחי נגרם בלעדית בגלל מצבו המשפטי האישי של ראש הממשלה. לפיכך, נאלצת ישראל להתמודד עם בעיות ביטחוניות קשות מצפון ומדרום, עם גרעון הולך וגדל, ולאחרונה גם עם נגיף הקורונה, כשבראשה עומדת ממשלת מעבר מתמשכת, וללא תקציב שמתייחס לאתגרים הנוכחיים.

אבל אם כבר נקלענו למצב הזה, כדאי לנצל אותו כדי ללמוד כמה בעייתיות היו שתי ססמאות שהפיץ הימין בשנים האחרונות.

האחת, נוגעת לעוינות ל'שלטון הפקידים'. הדרג הנבחר הוצג כמי שבזכות התמיכה הישירה שקיבל מהציבור זכאי וראוי לקבל כל החלטה העולה על רוחו, ואילו 'הפקידים' הוצגו כמי שכל עניינם לחבל בחופש הפעולה הזה, לטובת האג'נדה הפרטית שלהם. ייאמר מיד: ההיררכיה שבה הדרג הנבחר ממונה על דרג הפקידים וקובע את המדיניות שאותה יצטרכו לבצע, היא ביסודו של כל משטר דמוקרטי. אבל האופן שבו 'הפקידים', בראשות מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, מנהלים את המשבר הקשה של הקורונה, ראוי שיפחית לפחות את נימת הבוז הנלווית לביטוי 'שלטון הפקידים'. כשם שמדינת ישראל לא יכולה לחיות בלי דרג פוליטי נבחר שיתווה את המדיניות הלאומית, כך היא לא יכולה להתקיים בלי דרג מקצועי מחויב שיממש אותה, על פי מיטב שיקוליו הענייניים; וכשם שאין להתעלם מהחשש שלדרג מקצועי תהיה אג'נדה אידאולוגית משלו, שצריכה להיבלם על ידי הדרג הנבחר, כך אין להתעלם מהחשש הגדול הרבה יותר שהדרג הפוליטי יבקש להכתיב עמדות הפוגעות באינטרס הציבורי הכללי, וצריך שיהיו גם מי שיעמדו מולו במצבים כאלה.

הססמה הימנית השנייה היא ההתנגדות לבג"ץ, ובעיקר לסמכות שנטל לעצמו לפסול חוקים של הכנסת. בשבועות האחרונים יכלו אנשי הימין לראות כיצד האפשרות הלא תיאמן מבחינתם של רוב למרכז-שמאל הופכת לריאלית, וכיצד אותו רוב קטן מתכנן לחוקק חוקים שיש בהם אופי פרסונלי, ואולי גם רטרואקטיבי. במקרה כזה, רק בג"ץ היה יכול להציל את הימין, ואילו כבר הייתה קיימת בספר החוקים שלנו 'פיסקת התגברות', גם בג"ץ כבר לא יכול היה להועיל.

השאלה הפוליטית הקשה ביותר שעלתה בשבועות האחרונים היא כמובן שאלת ההסתמכות על הרשימה המשותפת להרכבת ממשלה. השאלה הזו אכן מורכבת. לברית בין המשותפת וכחול לבן יש שני צדדים: אפשר לראות אותה לא רק כהתרפסות של 3 רמטכ"לים לרשימה אנטי-ציונית, אלא גם כהיפתחות ראשונה מסוגה של מפלגה אנטי-ציונית לשיתוף פעולה עם מפלגה שבראשה עומדים 3 רמטכ"לים, וביניהם גם רמטכ"ל צוק איתן. בהוויה הישראלית, זה כמעט חזון אחרית הימים, במובנו החיובי.

אבל כשם ששיתופה של כל מפלגה בקואליציה תלוי בעמדותיה ובנכונות שלה לקבל את הקונצנזוס המתגבש בין מפלגות הקואליציה, כך הדבר גם לגבי הרשימה המשותפת. למרבה הצער, לא רק עמדות והתבטאויות ישנות, שלא הובעה עליהן כל חרטה, עומדות בין חברי המשותפת ובין המינימום שאמור לאפיין גם את השמאל הציוני, אלא גם עמדות עכשוויות. אם ח"כ עאידה סולימאן אומרת, תוך כדי המו"מ עם כחול לבן, שאחת מדרישותיה הראשונות תהיה ביטול חוק השבות, ואם ח"כ אחמד טיבי מבהיר שמפלגתו תבקש למנוע מקואליציית מרכז-שמאל כל מבצע בעזה, לא משנה מה יהיו נסיבותיו, הרי שטרם בשלו התנאים לשיתוף פעולה.

לפיכך, הדילמה העיקרית שנותרה כרגע, כמו בשתי המערכות הקודמות, היא בין ממשלת ימין צרה לממשלת אחדות. ההכרעה החד משמעית צריכה להיות בזכות האחדות. ישראל לא יכולה להתמודד עם הסוגיות הדרמטיות העומדות לפתחה במצב של ממשלה צרה, כשעצם הלגיטימיות הציבורית של ראש הממשלה נתונה בערעור קשה מצד מחצית מהציבור. ראוי לומר כאן מילה לאנשי בלוק הימין: תבעתם בימים האחרונים מיועז הנדל וצבי האוזר שלא להיכנע לשום לחץ, ולהיות מוכנים לשלם מחיר אישי למען ערכיהם. טלו קורה מבין עיניכם: גם אתם נתבעים לאומץ, קטן בהרבה, של עמידה מול ראש הממשלה, במסר כפול: גם אם תשיג בדרכים עקלקלות רוב של 61, לא ניתן לך תמיכה בחוקים או צעדים כלשהם שפירושם קביעת תקדים של התחמקות איש ציבור ממשפטו. ברוח דומה, אנחנו תובעים ממך הקמת ממשלת אחדות, שלא תחלץ אותך מצרותיך האישיות, אבל יכולה לתרום הרבה לחילוצה של המדינה מבעיותיה.

פורסם לראשונה במקור ראשון.