מלחמה בשלוש חזיתות

כדי להביס את הקיצוניים ואת תופעות האלימות במשטר הדמוקרטי שלנו, יש לפתוח בחזית תלת ראשית בזירה המשפטית, הביטחונית ובחינוך הדור הצעיר.

המאמר פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות"

קו דמים ישיר מחבר בין דמעות העצב שהזלנו כולנו על שירה בנקי, להלם מהרצח הנתעב של הפעוט עלי דוואבשה בדומא. הטרור מבית, השנאה לאחר, הגזענות וההסתה חותרים תחת קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. בכדי להביס את הקיצוניים ואת תופעות האלימות במשטר הדמוקרטי שלנו, יש לפתוח בחזית תלת ראשית כנגד הטרור המאיים עלינו:

ראשית, יש לחזק את הכלים המשפטיים שנועדו להתמודד עם פשעי שנאה והסתה ולהכיר בכך שגם דמוקרטיה המקדמת את חופש הביטוי, אינה יכולה לקבל את חופש ההסתה. לכן, על שרת המשפטים ומשרד המשפטים לבצע התאמות חקיקה שייצרו כלים להתמודדות עם הגזענות וההסתה גם ברשתות החברתיות. במקביל, יש לבחון את מדיניות ההעמדה לדין בפועל בעבירות מסוג זה, ולא לאפשר העלמת עין וסלחנות, הנפוצות בחלק ניכר מהמקרים. הימנעות ממיצוי הדין עם גזענים ומסיתים, כמו הרבנים שיזמו את המכתב האוסר על השכרת בתים לערבים, הכשירה את הקרקע להתרת דמם גם של אנשי הקהילה הגאה. השנאה לאחר אינה מבחינה בין "אחרים" מסוגים שונים, והיא תוקעת סכין בכל מי ששונה ובכולנו בסופו של יום.

שנית, יש לתת גיבוי לכוחות הביטחון, ליועץ המשפטי, לפרקליטות ולמערכת המשפט ליישם מדיניות אכיפה נוקשה, אך לא שרירותית. על השר לביטחון הפנים, שר הביטחון ושרת המשפטים לשלב כוחות בכדי לקדם תאום וממשקי עבודה אפקטיביים ובלתי מתפשרים. בנוסף, על השרים הממונים להורות על תעדוף והפניית משאבים למאבק גם בטרור היהודי. רק כך, כלל הדרגים יפעלו כאילו מדובר באיום קיומי ממשי, ולא בתופעה שולית שאפילו אינה מוזכרת במסגרת הסטטיסטיקה של אירועי הטרור באתר השב"כ. בהקשר הזה, יש לגלות אפס סובלנות גם כלפי נבחרי ציבור שחלקם נותנים במה להתבטאויות שטנה, שנאה וגוררים את הציבור כולו להתלהמות קולקטיבית. התבטאות כמו זו של ח"כ מוטי יוגב ההופכת את בית המשפט העליון למוסד שצריך להיהרס על ידי דחפורים, מקעקעת את יסודות שלטון החוק ועלולה לשמש השראה לקיצוניים שמחפשים את יעד ההתקפה הבא.

לבסוף, עלינו להתמקד בעיקר בטווח הארוך, לטפל בשורשים שמהן צומחת שנאת האחר ולהירתם להתמודדות עם האתגר החינוכי. על שר החינוך ומערכת החינוך כולה, להטמיע במסגרת תכניות הלימודים תכנים וערכים הקשורים לכבודו של האחר וזכויותיו. לא ניתן להסתפק באמירות נבובות, אלא ליישם פעילויות עומק שישפיעו על תפיסת עולמם של התלמידים, בדגש על מערכת החינוך הדתית. סקרי מדד הדמוקרטיה השנתיים של המכון הישראלי לדמוקרטיה, מלמדים שוב ושוב כי בחברה הישראלית קיים קשר הפוך בין מידת הדתיות ומידת הסובלנות: ככל שאדם דתי יותר הוא מפגין פחות סובלנות כלפי האחר. לכן, יש לבנות מערכי שיעורים ופעילויות שיתכתבו עם המציאות ויותאמו לזרמים השונים במערכת החינוך. פתרונות כאלו קיימים, אך כמו בנושא האכיפה, יש להעמיד אותם בראש סדר העדיפויות של המערכת כולה מרמת השר ועד לרמת המורה בכיתה.

הזעזוע העמוק מאירועי השבוע האחרון, אין בו די כדי למנוע הישנות של אירועים כאלה. יש לנקוט בצעדים מעשיים. אולם בניגוד למשטרים אחרים המאבדים את עשתונותיהם לנוכח איומים, מדינת ישראל הדמוקרטית צריכה לנקוט צעדים שיגוננו עליה וימגרו את חורשי רעתה, אך עליה לעשות זאת באופן מידתי ומותאם כדי שלא לכלות את עצמה. בעת כזו אין טעם לירות לכל עבר, אלא יש לשקול בכובד ראש כיצד להשתמש בכלים העומדים לרשות הדמוקרטיה. רק מאמץ מתמשך ושיטתי בכל החזיתות יצמיח את הדמוקרטיה הישראלית גם מתוך הכאב.