רק שינוי השיטה יביא להכרעה

הדרך ליציאה מהסבך הפוליטי שנקלענו אליו ולהימנע מבחירות רביעיות, מתחילה בשינוי שיטת הבחירות. אם ראש הרשימה הגדולה יהיה אוטומטית גם ראש הממשלה, המערכת הפוליטית תצליח להגיע להכרעה

Flash 90

האיחוד בשמאל הציוני ובימין הציוני-דתי לקראת בחירות 2020, לא מבטא בהכרח אחדות אידיאולוגית, אלא הוא תוצאה של העלאת אחוז החסימה, ומבטא את החשש של המפלגות להישאר מחוץ למפה הפוליטית.

מאז הבחירות לכנסת הראשונה ועד הבחירות לכנסת ה-12 (1988) אחוז החסימה עמד על 1%, בין בחירות 1992 ל-2003 הוא עמד על 1.5%, בין 2006-2013 הוא עמד על 2%, ובבחירות 2015 עלה לראשונה אחוז החסימה ל-3.25%.

זהו אחוז חסימה נמוך עד בינוני בהשוואה למדינות אחרות. בגרמניה אחוז החסימה גבוה יותר, ובספרד וביוון דומה לזה שנהוג בישראל. המשמעות המספרית של אחוז החסימה היא שבבחירות אפריל 2019 נדרשו 140,052 קולות כדי לעבור את אחוז החסימה, ובבחירות ספטמבר 2019 נדרשו לשם כך 144,197 קולות.

במבט לאחור על מערכות הבחירות שנערכו מאז הועלה אחוז החסימה ל-3.25%, אפשר לומר שיש הפנמה הדרגתית של השלכות העלאת אחוז החסימה. מצד המפלגות, העלאת אחוז החסימה עודדה איחודי כוחות במערכת הפוליטית, והובילה לירידה במספר הרשימות הנבחרות לכנסת (אך לא בהכרח במספר המפלגות). יותר ויותר מפלגות מתאחדות על מנת להבטיח מעבר של אחוז החסימה: בגוש המרכז-שמאל ב-2013 היו 9 מפלגות, ולקראת הבחירות לכנסת ה-23 עומדות שלוש רשימות לבחירה, שבהן משולבים נציגים של 10 מפלגות: 3 בכחול לבן, 3 בעבודה-גשר-מרצ ו-4 ברשימה המשותפת.

מצד הציבור, העלאת אחוז החסימה לא הובילה בהכרח לעלייה במספר הקולות המבוזבזים. בבחירות אפריל 2019, 366,016 קולות ירדו לטמיון – הודות לפיצול בימין, ואילו בבחירות ספטמבר 2019 כבר נלמד הלקח ויותר מפלגות רצו ברשימות משותפות, ולו רק כביטוי לברית אלקטורלית שהתפרקה מיד לאחר הבחירות (כמו ימינה שהתפצלה למרכיביה), ומספר הקולות המבוזבזים ירד ל-126,704 (רק 2.9% מהקולות).

באופן פרדוקסלי, כשהועלה אחוז החסימה, נטען כי העלאתו עלולה לפגוע בייצוג של הציבור הערבי. אבל התגובה של המפלגות הערביות למהלך הזה - הקמת הרשימה המשותפת - הוכיחה כי כשמדובר ב"הנדסה פוליטית"- קשה לנבא את ההשפעה. בבחירות 2015 זכתה הרשימה המשותפת ב-13 מנדטים והייתה למפלגה השלישית בגודלה בכנסת. בבחירות אפריל 2019 רצו שתי רשימות בנפרד וכוחן נחלש (10 מנדטים בסך הכל), ואילו בספטמבר 2019 אוחדה מחדש הרשימה וזכתה ב-13 מנדטים. לקראת הבחירות לכנסת ה-23 צופים הסקרים שהרשימה המשותפת תשמור על כוחה. כך, החשש מפני אחוז החסימה הוביל, מבלי שיוזמי ההעלאה התכוונו לכך, להגדלת הייצוג הערבי בכנסת. כעת החשש מפני מעבר אחוז החסימה הוא עכשיו לא רק של המפלגות הערביות, אלא נחלתן של מפלגות בשני קצוות המפה הפוליטית, ולכן אנו רואים את האיחוד מימין ומשמאל.     

אחוז החסימה הוא רק דוגמה אחת לשינוי קטן שיכול לחולל שינוי גדול. גם הרעיון לפיו ראש הרשימה הגדולה ימונה אוטומטית לראש ממשלה הוא לכאורה שינוי טכני, אבל הוא עשוי להביא לשינוי שיבטיח הכרעה, ודאות ומשילות במערכת הפוליטית, אך אולי גם יאפשר את הקמתה של ממשלת מיעוט וקואליציות אד-הוק.

בעיצומה של מערכת בחירות שלישית, ברור שצריך להחזיר את כושר ההכרעה למערכת הפוליטית. שינוי שיטת הרכבת הממשלה הכרחי בעת הזו כדי למנוע סבב רביעי ולצאת מהסבך הפוליטי. אין מדובר במהפכה, אלא בתיקון מבני, הדומה במובן מסוים להעלאת אחוז החסימה, שלימד אותנו שלפעמים תיקון אחד קטן בשיטה הקיימת, מעודד שינויים בכיוון הרצוי.

פורסם לראשונה בדה מרקר.