הצבעת אמון בשלטון החוק

ההכרעה האמיתית בשאלת החסינות של ראש הממשלה איננה בעד או נגד נתניהו כמנהיגה הפוליטי של ישראל - זו כבר תיערך ביום הבוחר, בחודש במרץ. ההצבעה על החסינות תהיה הצבעת אמון או אי אמון ברשויות אכיפת החוק בישראל

Flash 90

ראש הממשלה החליט לממש את זכותו לבקש חסינות מפני העמדה לדין. לכאורה, הדיון בבקשה, לכשייערך בוועדת הכנסת ולאחריה במליאת הכנסת, יכריע בעניין נקודתי מוגדר: מתי יתנהל משפטו של נתניהו - מידית, או כשיפסיק לכהן כחבר כנסת. ואולם, למעשה, הדיון בחסינות יעסוק בעניין חשוב לאין שיעור: מעמדו של שלטון החוק בישראל.

הטענות המשפטיות המופיעות ב"בקשה למתן חסינות" שהגיש ראש הממשלה, והרטוריקה של המסמך, אינן מותירות מקום לספק בכך שראש הממשלה טוען לחסינות משום שלדעתו רשויות אכיפת החוק מבצעים נגדו פוטש בלתי חוקי. הדברים מנוסחים בבירור ובחדות: "הגשת כתב האישום חותרת תחת העקרונות הבסיסיים ביותר של הדמוקרטיה"; "כתב האישום הוגש תוך הפליה ברורה בין ראש הממשלה לבין אחרים", "כתב האישום הוגש שלא בתום לב", "יש חשש של ממש שחקירת המשטרה לא התנהלה כדי להגיע לחקר האמת, אלא כדי לנקום בראש הממשלה" ועוד כהנה וכהנה טענות לקונספירציה.

לפיכך, ההכרעה האמיתית בשאלת החסינות איננה בעד או נגד ראש הממשלה כמנהיגה הפוליטי של ישראל או בעד ונגד מדיניות כזו או אחרת – הצבעה כזו תיערך ביום הבוחר, בחודש במרץ. ההצבעה על החסינות תהיה הצבעת אמון או אי-אמון ברשויות אכיפת החוק בישראל.

ראש הממשלה מנסה לטשטש עובדה מכרעת זו כאשר הוא מבליע בבקשתו – במשפטים קצרים – כי על מנת לגבש את עילות ההפליה, האכיפה הבררנית וחוסר תום הלב "לא נדרש לקבוע שכתב האיום הוגש בזדון או מתוך מניעים זרים", אלא די בכך שייקבע שהנסיבות האובייקטיביות מצביעות על חוסר תום לב. אבל, כמובן, זהו תעתוע משפטי; משחק מילים ריק. כך, למשל, כאשר הבקשה מאשימה את משטרת ישראל – עשרות חוקרים מקצועיים ובראשם המפכ"ל – בכוונת נקם(!) בראש הממשלה, ברור שלטענתו מדובר במזימת זדון. דברים אלו מתיישבים היטב עם הנאומים של ראש הממשלה ושל אחרים מטעמו בדבר הפיכה שלטונית מכוונת.

לכן, בעת ההצבעה על החסינות כל אחד מחברות וחברי הכנסת יתבקש להכריע בשאלה - שבעבר הועלתה רק על ידי דמויות קצה אקסצנטריות - האם הוא חושד במשטרת ישראל, בפרקליטות המדינה וביועץ המשפטי לממשלה כי "תפרו תיק" לראש הממשלה. 

חשוב לדייק: אין שום קשר בין הוויכוח הגדול בדבר מקומו של המשפט בחיינו לבין שאלת האמון ברשויות אכיפת החוק בתחום יישום המשפט הפלילי. ניתן לסבור שבג"ץ "השתלט על חיינו", שיש לחוקק פסקת התגברות, לצמצם עמידות, לבטל עילות של סבירות ומידתיות, לשנות את שיטת המינוי של השופטים ושאר מרעין בישין, מבלי לתמוך בטענה האבסורדית שרוני אלשייך ואביחי מנדלבליט, שני אנשים ממלכתיים מאין כמותם – שכל חייהם הבוגרים שרתו בשב"כ ובצבא, שזהותם האידיאולוגית איננה שמאלית לשון המעטה, שבכל שבת הם מברכים, בבית הכנסת, את ראשי המדינה ויועציה – בוגדים בתפקידם מתוך מניע זר להפיל את נתניהו.

לפיכך, כשתעלה סוגיית החסינות לדיון בכנסת, כל אחד מנבחרי הציבור שלנו יעמוד מול רגע אמת בו תחודד עד דק שאלת הנאמנות שלו: לאינטרס של אדם אחד, ראש הממשלה, או לאינטרס הממלכתי. בעת ההצבעה על החסינות, חברי הכנסת - כל אחד אישית - מתפקדים כגורם מעין שיפוטי שאמור לקבוע עמדה ביחס לאמיתות הטענות הקונספירטיביות שמעלה ראש הממשלה. כאמור, זו לא שאלה של ימין מול שמאל ולא שאלה של "פוליטי" מול "משפטי" אלא שאלה חדה וישירה: האם רשויות אכיפת החוק במדינת ישראל בגדו במשימתם לצורך הפיכה שלטונית או לא.

אם יהיה רוב בכנסת שיתמוך בטענות הקונספירציה, יתברר כי הרשות המחוקקת במדינת ישראל איננה נותנת אמון במוסדות השלטון האחראים על אכיפת שלטון החוק. אם כך יכריעו הארזים, נבחרי הציבור, מה יגידו אזובי הקיר, כל אחד מאתנו שיעמוד מול המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט? מתן חסינות לנתניהו, בגין טענותיו להפיכה שלטונית, פותחת דלת רחבה כפתחו של אולם לאנרכיה.

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות.