לו"ז חסינות לראש הממשלה
מהם השיקולים להקמת ועדת הכנסת לעניין החסינות; האם אפשר להתקדם עם דיוני החסינות ללא הקמת ועדת הכנסת וכיצד צפוי להתנהל הדיון מבחינת עדים וראיות?
לפי הכרעת היועץ המשפטי לכנסת, ללא הקמת ועדת הכנסת לא ניתן לדון בבקשת החסינות (הוועדה המסדרת לא מוסמכת לכך). עם זאת, אין מניעה חוקית להקים ועדת כנסת גם כיום, לאחר פיזור הכנסת, ככל שיהיה רוב לכך בוועדה המסדרת. יש לציין שהחוק מחייב את הכנסת לדון בבקשת החסינות בהקדם האפשרי. כמו כן, בבג"ץ תלויה ועומדת עתירה שמבקשת לחייב את הקמת הוועדה באופן מיידי.
בדרך כלל, לאחר פיזור הכנסת ישנו נוהג לפיו לא נעשים מהלכים כמו הקמת ועדות וכינוסן ללא אישור ב-"ועדת ההסכמות", בראשה עומדים ראשי הסיעות הגדולות. לאחר פיזור הכנסת הנוכחית, התקבלה החלטה בוועדה המסדרת, (15.12.19), בהתאם להמלצת היועמ"ש לכנסת לפיה הוועדה המסדרת, וועדת הכנסת (ככל שתוקם) "רשאיות לקיים ישיבות בעניינים שבסמכותן, באישור יו"ר הכנסת, לאחר שקיבל חוות דעת מהיועץ המשפטי לכנסת". מכאן שאין צורך באישור ועדת ההסכמות להקמת ועדת הכנסת, אך נדרש אישור יושב ראש הכנסת. ניתן לפרש את נוסח ההחלטה ככזה שלפיו על יו"ר הכנסת, ככלל, לקבל את חוות דעתו של יועמ"ש הכנסת, ואם לא יעשה זאת, ייתכן שניתן יהיה לעתור לבג"ץ כנגד סבירות החלטתו לסרב לכך.
רוב עבודת הוועדות בכנסת מופסקת כמעט לחלוטין בזמן פגרת הבחירות, כדי למנוע "מחטפים" שנועדו לקבע עובדות בשטח לקראת בחירות. לכן חקיקה ודיונים אחרים בתקופה זו נעשים רק בנושאים שיש עליהם הסכמה בין האופוזיציה והקואליציה.
היות והחוק מחייב את הכנסת לדון בבקשת החסינות בהקדם האפשרי, חובה ליצור את התנאים לקיום הדיון. במידה ולא תוקם הוועדה, התוצאה תהיה שהתהליך יידחה עד לאחרי הבחירות ולהקמת ממשלה- חצי שנה לפחות. בכך תהיה פגיעה בשלטון החוק, משום שהחסינות הדיונית היא חריג לכלל שכל אדם כפוף לחוק וכי יש לאכוף את החוק בהקדם האפשרי.
מנגד, ניתן לטעון כי יש טעם לפגם בעריכת דיון כזה בתקופת בחירות, משום שהוא עלול להיות הרבה פחות ענייני ולהפוך לזירה של תעמולת בחירות. כמו כן, יש שאלה של נפקות הדיון, שכן במידה ותינתן חסינות, היא תפקע מיד עם השבעת הכנסת החדשה בעוד שלושה חודשים, וייאלץ ממילא לדון בה מחדש בכנסת הבאה. עם זאת, יש לציין שבמידה ותתכנס וועדת הכנסת ויוחלט שלא תינתן חסינות, תהיה זו החלטה סופית.
בסופו של דבר, אנו חייבים לזכור שזהו מצב מיוחד ומורכב. אנו עומדים בפני מערכת בחירות שלישית רצופה, ומי יידע אם זוהי האחרונה בסדרה. תוצאה שאינה מאפשרת קיום דיון בחסינות, בוודאי ערב בחירות שלישיות, עלולה להביא אותנו למצב שחברי הכנסת (בינתיים מדובר בשני חברי כנסת, אך ייתכנו עוד נוספים) יבקשו בקשות חסינות וימנעו במקביל את הקמת ועדת הכנסת ובכך ישתמשו בכנסת כבעיר מקלט – וזאת מבלי שניתן לעשות דבר בכדי לדון בבקשת חסינותם. אנו סבורים שיש בכך סיכול של כוונת המחוקק, שביקש מפורשות להביא למצב שבו אין חסינות אוטומטית שיש להסירה אלא ההפך.
סדרי הדין בדיון בוועדת הכנסת באשר לקביעת החסינות נקבעו בסעיף 116 לתקנון הכנסת. לפיהם, חבר הכנסת רשאי להיות מיוצג על ידי עורך דין או חבר כנסת אחר. יש לציין כי בניגוד להצבעות רגילות בוועדות הכנסת, רק חבר כנסת שהשתתף בכל ישיבות הוועדה רשאי להצביע בהן. כמו כן, משום שחברי הכנסת אמורים להפעיל את שיקול דעתם באופן אישי, שכן מדובר בהליך מעין שיפוטי, נקבע מפורשות בתקנון שלא תהיה התייעצות סיעתית בישיבות אלה.
לא נקבע בסעיף כי חבר הכנסת יכול להביא עדים מטעמו. מעיון במקרה האחרון בו ביקש ח"כ חסינות (ח"כ סעיד נאפע) עולה כי לא היה הליך של הבאת ראיות. יש בכך הגיון, משום שהכנסת אינה מומחית בהערכת מהימנות של עדים, ואין אפשרות אמיתית לערוך חקירה ראשית וחקירה נגדית במהלך דיון בכנסת. סביר יהיה לאפשר לחבר הכנסת להביא ראיות בצורת מסמכים או תצהירים, אך נראה שהפיכת הכנסת לבית משפט של ממש, בו יעידו שורה של עדים, סותרת את כוונת המחוקק בקשר לדיון החסינות. כן יתאפשר לעורכי הדין של מבקש החסינות להציג את טענותיהם, ליועמ"ש להשיב לטענות אלה, וכן יתאפשר לחברי הכנסת לשאול שאלות את הצדדים.
באשר ללוחות הזמנים ומספר הישיבות, כמו בכל הנוגע לדיוני ועדות הכנסת אין מספר קבוע של דיונים שהוקצו לכך. מצד אחד, מובן שיש לקיימם ביעילות ובמהירות, אך סביר יהיה לאפשר, למען ההליך הוגן, זמן ארוך מספיק, לאורך מספר ישיבות, בכדי לאפשר לחבר הכנסת המבקש חסינות לשטוח את טענותיו ביסודיות, וכן ליועץ המשפטי להשיב להם בצורה מלאה.