דת ומדינה - עשור של הדתה?

בהיעדר הכרעה של המערכת הפוליטית בשאלות דת ומדינה – בית המשפט, ארגוני חברה אזרחית ורשויות מקומיות לקחו בעשור האחרון את המושכות לידיים. התוצאה - שינויים משמעותיים בסוגיות הבוערות של דת ומדינה, והיד עוד נטויה

Flash 90

העשור האחרון ביחסי דת ומדינה היה דרמטי. נכון שרשמית הסטטוס-קוו הישן וה(לא) טוב לא השתנה וההסכמים הקואליציוניים של הממשלות השונות המשיכו לשמר אותו, אבל במציאות חלו שינויים כמעט בכל הסוגיות המשמעותיות, והסטטוס-קוו הזה נראה לא רלוונטי מאי פעם.

בעשור הזה, עימותים סביב סוגיות דת ומדינה הסעירו את המדינה שוב ושוב, והובילו למשברים קואליציוניים שאיימו על שלמותן של ממשלות, ויותר מפעם אחת – אף הפילו אותן. בפתחו של עשור חדש ולקראת בחירות נוספות (שלישיות ברצף), יש לקוות שיימצאו הסכמות, ושהעשור הבא יהיה תואם למציאות ולשטח, ופחות נאמן למסמך ולתפיסות נוקשות לא מעודכנות.

הסוגיות המרכזיות המרכיבות את יחסי דת ומדינה הן שאלות השבת, הגיור, הנישואין והגירושין, שירותי הדת ושוק הכשרות, ולאחרונה גם הסדרת התפילה ברחבת הכותל. ברוב הסוגיות הללו היו בעשור האחרון עימותים משמעותיים, והמציאות בהם השתנתה באופן משמעותי. אל מול חדלונם של הפוליטיקאים וחוסר היכולת של המערכת הפוליטית הארצית להגיע להסכמות והכרעות בשאלות דת ומדינה, שלושה גורמים השפיעו על עיצוב מחדש של ההסדרים הללו: פסיקות של בית המשפט העליון, כוחות השוק וארגוני חברה אזרחית ויוזמות של רשויות מקומיות.

הטלטלה המשמעותית ביותר, שאחד השיאים שלה היה בשבועות האחרונים, הייתה בנושא השבת. במהלך העשור החולף הלכה הפעילות המסחרית בשבת והתרחבה. בנוסף למרכזי קניות מחוץ לערים, נפתחו מרכולים, חנויות ואפילו קניונים בלב הערים, למרות איסור מפורש בחוקי העזר העירוניים. ברשויות רבות פשוט לא אכפו את החוק. בתל אביב, שם הביקוש וההיצע לפעילות מסחרית בשבת רחב, תיקנה העירייה את החוק העירוני ולראשונה אפשרה פתיחה של עסקים בשבת על פי חוק. התופעה הזו התגלגלה, כרגיל במחוזותינו, לבג"ץ - שבסופו של דבר הכיר בסמכותה של רשות מקומית לקבוע חוק כזה, מה שהביא את ש"ס לקדם את "חוק המרכולים", בניסיון להחזיר את הגלגל לאחור. אקורד הסיום של העשור בהקשר הזה היה הפעלת תחבורה ציבורית בשבת על ידי כמה ערים בגוש דן, שניצלו את הכאוס הפוליטי כדי לשנות את אחד מאבני היסוד של הסטטוס קוו - האיסור על תחבורה ציבורית בשבת. כך, למרות שהחוק הארצי ורוב מוחלט של חוקי העזר המקומיים אוסרים פעילות מסחרית בשבת, כמו גם הפעלת תחבורה ציבורית, בשטח הדברים נראים לגמרי אחרת.

סוגיה נוספת שהתחולל בה שינוי משמעותי היא שוק הכשרות. ההסדר החוקי קובע כי לרבנות הראשית יש מונופול על הכשרות בישראל. החל מאמצע העשור, אתגרו את המונופול הזה ארגוני כשרות פרטיים, שהציעו לבעלי עסקים שירותי כשרות בסטנדרט הלכתי גבוה, תוך התעלמות מהחוק. גם כאן, פריצת הדרך הושגה בבג"ץ, שלאחר שקיים שני סבבי דיונים בסוגיה, אישרר למעשה את קיומם של שירותי כשרות פרטיים.

גם בתחום המורכב ביותר מבין הסוגיות, הגיור, התחולל שינוי משמעותי. לאחר שנים של ביקורת חריפה על מדיניות הגיור המחמירה של הרבנות הראשית, והכשלת הרפורמה שנועדה לאפשר גם לרבני ערים לגייר, הקימו רבנים אורתודוכסים מערך גיור אלטרנטיבי, שמציע גיור הלכתי אך נוקשה פחות. גם במקרה הזה, נתנה פסיקה של בג"ץ, שהכירה בגיורים אורתודוכסים פרטיים, רוח גבית למהלך, והגיורים הללו זוכים להכרה על ידי משרד הפנים, גם אם לא על ידי הרבנות הראשית.

דווקא בתחום שנוגע לרוב האזרחים בישראל, נישואין וגירושין, השינוי המיוחל עוד לא הגיע. גם בפתחו של העשור השלישי של המאה ה-21, אם תרצה להינשא בישראל זה יהיה בטקס דתי, אפילו אם אתה אתאיסט מוחלט, וכשתרצה להתגרש - כנראה שתצטרך לעמוד בפני דיינים שפועלים על פי דין דתי לא שוויוני בעליל. נכון שהביקוש לנישואין דרך הרבנות פוחת בשנים האחרונות, ורבים מוצאים אלטרנטיבות לנישואין הדתיים, אבל חופש בחירה בנישואין עדיין אין.

בעשור החולף קרה דבר מוזר נוסף, שיש לו השפעה משמעותית על הסדרי דת ומדינה - החברה הישראלית הפכה מסורתית יותר, והיהדות הפכה להיות טרנדית ופופולרית. דווקא בגלל התהליך הזה, לישראלים רבים יש יותר מודעות למשמעות של טקסים דתיים ורצון להשפיע גם על חייהם הדתיים. המסורתיות הזו, למרות הזיקה האורתודוכסית, לא אומרת דתיות. לכן אותם ישראלים רוצים אולי יותר יהדות בחייהם, אבל פחות כפייה דתית ויותר אפשרויות בחירה באשר לדרך בה הם חיים את חייהם.

האם העשור הבא יביא סוף סוף להסדרה של היחסים הסבוכים הללו בין יהדות לדמוקרטיה ובין הדת והמדינה? הלוואי. החברה הישראלית היא חברה צעירה ודינמית מאוד, ומשתנה לנגד עיננו ללא הרף. כך גם ערכיה ותפיסות העולם של הקבוצות השונות. השאיפה להסדיר אחת ולתמיד את יחסי הדת והמדינה ראויה, ויכולה בקונסטלציה מסוימת גם להתגשם.

פורסם לראשונה בהארץ.