שירות נשים בצה"ל- אתגר משותף
החברה הישראלית עברה שינויים רבים בעשור האחרון, כשאחד העיקריים בהם הוא נושא השוויון המגדרי, שמשתקף גם במאמציו של הצבא לשילוב נשים ביחידות השונות. אולם לצד ההישגים, ידע עשור זה גם אתגרים מורכבים הנוגעים לשירות הנשים בצה"ל
Flash 90
אף שפסיקת בג"ץ ההיסטורית בעניין אליס מילר התקבלה כבר באמצע שנות התשעים, במובנים רבים מתאפיין דווקא העשור האחרון בשינויים ותמורות משמעותיות במיוחד, בכל הנוגע לשירות נשים בצה"ל ולתפיסת השוויון המגדרי המתעצבת לצדו.
עם פתיחתו של העשור, בשנת 2010 אימץ צה"ל את תכנית "ממגזר למגדר" כחלק מאסטרטגיה לקידום שוויון הזדמנויות, שנקראה "הטמעת הראיה המגדרית". אסטרטגיה זו גובשה לאחר שעבודת מטה שנערכה ביחידת היוהל"ן במהלך 2009 הצביעה על צורך בתוכנית מערכתית כוללת להתמודדות עם פערים מגדריים, המביאה בחשבון היבטים מבניים ותרבותיים, והיא שמה במרכזה עקרונות כמו "שירות לפי עניין ולא על פי מגדר", ו"הטמעת ערך השוויון המגדרי כחלק מכבוד האדם ברוח צה"ל". אחד הביטויים המעניינים של אסטרטגיה זו, היה שינוי שם יחידת יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן) ליועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר (יוהל"ם) בפברואר 2016. הרציונל שעמד בבסיס שינוי זה, שלמעשה החל כבר עם פירוקו של חיל הנשים ב-2001, הוא שבצבא אין מקום לטיפול מגדרי מיוחד לנשים כקבוצה מובחנת, אלא שבכל דבר ועניין הן כפופות למפקדיהן, כמו חיילים גברים בדיוק. מהלך זה נתפס בצה״ל כאבן דרך משמעותית בעיצוב התפיסה בדבר שילוב הנשים בצבא והמחויבות לשוויון מהותי.
בד בבד עם שינוי תפיסתי זה, הלכו ונפתחו בעשור האחרון עוד ועוד יחידות לשירות בפני נשים, ותפקידים מרכזיים אוישו לראשונה על ידי מפקדות. כך למשל בשנת 2014 מתמנה מ״פ ראשונה בקורס קציני חי״ר, בשנת 2018 מונתה מפקדת טייסת טיסה ראשונה, וב-2019 מתמנת קצינת מודיעין פיקודית ראשונה. גם מינויה התקדימי (והיחידי מאז) של האלופה הראשונה בתולדות צה"ל - אורנה ברביאי, לתפקיד ראש אכ"א, מתרחש בעשור זה, בשנת 2011.
ואולם, לצד שורת ההישגים הלא מבוטלת, ידע עשור זה גם אתגרים מורכבים הנוגעים לשירות הנשים בצה"ל, ובפרט למתח שנוצר כתוצאה מהעלייה בשירות הנשים ושילובן בתפקידי פיקוד לצד מגזר החיילים הדתיים המשרתים. אתגר זה קיבל את הכינוי "אתגר השירות המשותף" והוא הגיע לנקודת רתיחה עם עדכון פקודת השירות המשותף, שהחליפה את פקודת השילוב הראוי משנת 2002. לאחר גלגולים שונים, ותוך שהיא מעוררת סערה ציבורית נדירה בממדיה, עודכנה הפקודה באופן סופי בדצמבר 2017.
הפקודה נועדה להסדיר שירות נשים לצד גברים דתיים ביחידות הצה"ליות השונות, ולהבהיר את זכויות החיילים הדתיים בהקשר לשירות לצד נשים. אך פרט להסדרים המעוגנים בה, חשיבות מרכזית לא פחות לפקודה היא בהעלותה לסדר היום הציבורי והצה"לי את המחיר שנדרשות חיילות לשלם לא פעם, לטובת מה שמכונה באופן לא רשמי "התחשבות בחיילים הדתיים וברגשותיהם". מחיר זה נתבע מהן לעתים באופן ישיר, אשר אינו עולה בקנה אחד עם רוח הפקודה - כפי שדווח למשל בקיץ 2018 על מקרה שבו חיילות הגדוד המעורב "ברדלס" הוצאו מבריכת השחייה בה שהו במסגרת פעילות נופש, כדי שלא לפגוע ברגשותיהם של חיילים דתיים ששהו גם הם במקום באותה עת - אך פעמים רבות נפגעות חיילות כתוצאה מאפליה אפורה שבה על מנת להימנע ממורכבויות עתידיות, הן מודרות מראש מתפקידים שהיו יכולים להיות פתוחים בפניהן. כך, למשל, נמנעים מפקדים מלשבץ נשים לתפקידי הדרכה שעשויים לעורר קשיים עבור חיילים דתיים, או מעדיפים להפנות חיילות ליחידות בהן לא משרתים חיילים דתיים, בניגוד לבקשת השיבוץ המקורית שלהן.
פקודת השירות המשותף אמורה הייתה למנוע את הישנותם של מקרים מסוג זה, אך העובדה שהיא נעדרת אמירה פוזיטיבית ברורה בדבר החובה להימנע מהם, משאירה מקום נרחב לפרשנות מצד מפקדים, המושפעים לעתים מעמדותיהם האישיות הכוללות ציפייה מנשים להיות מוכנות לוותר על חלק מזכויותיהן כחלק מהתחשבות בחיילים הדתיים, ולמען "טובת המערכת".
ועדיין, בעשור האחרון צה"ל נקט צעדים משמעותיים לקידום נשים ולהטמעת תפיסת השוויון. נראה שהפיקוד הבכיר מבין כי על אף הקשיים והאתגרים שצעדים אלה מציבים, מדובר בנושא קריטי המתכתב עם שינוי המציאות שהחברה הישראלית עוברת. כצבא העם, צה"ל מחויב להמשך צעדים אלה. חתירה לשוויון מהותי מלא איננה פריבילגיה – היא מעמודי התווך של חברה דמוקרטית ושל צבאה בתוכה.
פורסם לראשונה במעריב.