בחירות 2015 בבריטניה: לקראת מבוי סתום?
אזרחי בריטניה הלכו ביום חמישי לבחירות שהיו צפויות להפיק, בפעם השנייה ברציפות, תוצאות לא החלטיות. אולם בניגוד לתחזיות, הצליחו השמרנים וראש הממשלה דיוויד קמרון להפתיע ולזכות ברוב מוחלט.
התמונה באדיבות shutterstock
ב-7 במאי, התקיימו בבריטניה בחירות כלליות לבחירת 650 חברי הבית התחתון. אחרי חמש שנים בהן שלטה קואליציה של השמרנים והליברל-דמוקרטים, הלכו האזרחים להכריע את הכיוון הפוליטי אליו תצעד המדינה בחמש השנים הקרובות. אלא שקיימת סבירות גבוהה מאוד שתוצאות הבחירות לא ישלחו מסר ברור באשר לאותו כיוון. האם ראש הממשלה דיוויד קמרון יצליח לשרוד בתפקידו? האם תקום שוב קואליציה? או שמא ילכו הבריטים לבחירות נוספות בתוך זמן קצר?
במשך שנים ארוכות הייתה בריטניה מודל כמעט טהור של דמוקרטיה פרלמנטרית בעלת שיטת בחירות רובית היוצרת מערכת דו-מפלגתית. במערכת מסוג זה פועלות שתי מפלגות גדולות המהוות חלופות שלטוניות ברורות והן אוחזות בכמעט כל מושבי הפרלמנט. מכאן, שאחת מהמפלגות הללו זוכה ברוב מוחלט של המושבים בפרלמנט ויכולה להקים ממשלה יציבה ללא צורך בשותפות קואליציוניות. ואמנם, בשנות השישים גרפו שתי המפלגות הגדולות, הלייבור והשמרנים, כ-90% מהקולות בבחירות. שיטת הבחירות הרובית, אשר מעניקה יתרון משמעותי למפלגות קטנות ומקשה על מפלגות אחרות לזכות בייצוג, הביאה לכך ששתי המפלגות אחזו בכמעט כל המושבים בפרלמנט. גם כאשר התמיכה בשתי המפלגות הגדולות החלה מעט להיחלש החל מאמצע שנות השבעים, שיטת הבחירות עדיין שימרה את הדומיננטיות שלהן מבחינת מספר המושבים (ראו תרשים 1).פעם אחת בלבד, לאחר הבחירות של ראשית 1974, נוצר מצב בו לאף אחת מהמפלגות לא היה רוב מושבים. הדבר הביא לקיומן של בחירות חוזרות בהמשך אותה שנה.
הדומיננטיות הכמעט-מוחלטת הזו בפרלמנט זו החלה להישחק החל משנות השמונים, לאחר שמפלגה שלישית - הליברל-דמוקרטים – הצליחה לתרגם את התמיכה הגוברת בה לזכייה במספר מושבים לא מבוטל. אך גם התפתחות זו זה לא הביאה לשינוי גדול: הבחירות המשיכו להיות מוכרעות בצורה ברורה כאשר אחת משתי המפלגות הגדולות מצליחה לזכות ברוב של מושבים ולכונן ממשלה יציבה. רק לאחר תהליך ממושך שבו המשיכו שתי המפלגות הגדולות לאבד מהתמיכה בהן נראה היה שהמערכת הדו-מפלגתית שאפיינה את בריטניה במשך שנים כה ארוכות נמצאת בסכנה. אם ב-1992 הן עדיין קיבלו תמיכה משותפת של כ-76%, בבחירות האחרונות שנערכו ב-2010 רק כ-65% מהבוחרים הצביעו עבורן.
תרשים 1
היחלשות כוחם של הלייבור ושל השמרנים, 2010-1964
השפל בהצבעה עבור שתי המפלגות הגדולות בבחירות 2010 הביא לכך שלראשונה מאז 1974 לא הצליחה אף מפלגה לזכות ברוב של המושבים. כתוצאה, הוקמה באופן כמעט תקדימי ממשלה קואליציונית של השמרנים והליברל-דמוקרטים. הפעם האחרונה שבבריטניה שלטה קואליציה הייתה בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר מצב החירום הביא לכינונה של ממשלת אחדות של הלייבור והשמרנים. בניגוד לתחזיות, הקואליציה שהוקמה לאחר בחירות 2010, הצליחה לשרוד חמש שנים מלאות ולהשלים את כהונתה.
אם בעבר היה די לדבר על שתי מפלגות מרכזיות ועוד אחת בינונית, בבחירות הקרובות מספר השחקניות המשמעותיות גבוה יותר. כאמור, 650 מושבים עומדים לבחירה. שטח המדינה מחולק ל-650 מחוזות בחירה, ובכל אחד מהם ייבחר המועמד שזכה במספר הקולות הרב ביותר, אפילו אם לא מדובר ברוב מוחלט של הקולות. 533 מהמחוזות נמצאים באנגליה, 59 בסקוטלנד, 40 בוויילס ו-18 בצפון אירלנד.
השמרנים
המפלגה הוותיקה, שהוציאה מתוכה ראשי ממשלה כמו ווינסטון צ'רצ'יל ומרגרט ת'אצ'ר, חזרה בשנת 2010 לשלטון אחרי 13 שנים באופוזיציה. המנהיג הנוכחי שלה, ראש הממשלה דיוויד קמרון בן ה-48, זכה לשיעורי אהדה גבוהים בראשית כהונתו אך אלו נחלשו במהלך הזמן. השמרנים צפויים לאבד מצביעים רבים המסתייגים מהאיחוד האירופי וביקורתיים כלפי מדיניות ההגירה של הממשלה, לטובת מפלגת העצמאות (ראה להלן).
הלייבור
המפלגה בעלת האוריינטציה הסוציאל-דמוקרטית רופפה במהלך הזמן את קשריה ההדוקים עם ארגוני העובדים והמציאה עצמה מחדש, תחת הנהגתו של טוני בלייר, כמפלגת מרכז-שמאל הקורצת גם למעמד הביניים. לאחר ההפסד בבחירות הקודמות בחרה המפלגה את אד מיליבנד בן ה-44, בן להורים ממוצא יהודי-פולני, למנהיג החדש שלה. הלייבור צפוייה אמנם להחזיר לשורותיה מצביעים שהצביעו לליברל דמוקרטים, אך רווח זה יתקזז מהמפלה שהיא עומדת לספוג במחוזות הבחירה של סקוטלנד. עד לאחרונה, סקוטלנד הייתה מעוז של הלייבור (היא זכתה בבחירות 2010 ב-41 מתוך 59 המחוזות הסקוטיים) אולם הפעם היא תזכה במושבים ספורים בלבד.
ליברל דמוקרטים
המפלגה נוסדה בשנת 1988 כמיזוג של המפלגה הליברלית הוותיקה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. הליברל דמוקרטים נחשבים למפלגת מרכז אשר יכולה למצוא מכנה משותף עם כל אחת משתי המפלגות הגדולות. מיקומה במרכז המפה מקנה לה עמדה אסטרטגית של "ממליכת מלכים" במציאות שבה לאף אחת מהמפלגות הגדולות אין רוב מושבים. בשתי הבחירות האחרונות זכו הליברל-דמוקרטים לתמיכה של 23%-22% מקולות הבוחרים ולייצוג שנע סביב 60 מושבים בפרלמנט. הליברל דמוקרטים שותפים מאז 2010 בקואליציה, שותפות שדווקא הביאה לפגיעה משמעותית בשיעור התמיכה בה, שיצנח על-פי הסקרים לרמה של כ-10% בלבד.
המפלגה הסקוטית הלאומית (SNP)
המפלגה הבדלנית הוותיקה (נוסדה ב-1934) עומדת לזכות בהישג חסר תקדים ולהפוך ככל הנראה למפלגה השלישית בגודלה. ה-SNP הייתה במשך עשורים מפלגה זניחה שלא הותירה חותם על הפרלמנט הבריטי. תפנית בגורלהּ חלה עם ייסודו של הפרלמנט הסקוטי ב-1999, גוף ייצוגי בעל סמכויות אוטונומיות בתחומי פנים. מאז 2007 ה-SNP מהווה את מפלגת השלטון בפרלמנט הסקוטי. על אף שהיא "הפסידה" במשאל העם של 2014 סביב שאלת העצמאות, היא מיצבה עצמה ככוח הפוליטי המוביל בסוקטלנד ועומדת על פי התחזיות לזכות בלפחות ב-50 מכלל 59 מחוזות הבחירה הפרושים בה.
מפלגת העצמאות (UKIP)
מפלגת העצמאות, הידועה יותר בראשי התיבות שלה UKIP, עומדת כפי הנראה לקבל תמיכת שיא בבחירות הקרובות. המפלגה, שנוסדה בשנת 1993, מציגה עמדות ימניות פופוליסטיות המשלבות התנגדות נחרצת לאיחוד האירופי (וקריאה לבריטניה לפרוש ממנו) עם הטלת מגבלות מחמירות על הגירה לבריטניה. עד כה לא הצליחה UKIP לזכות במושב בפרלמנט בבחירות, אך היא זכתה להישגים מרשימים בבחירות המקומיות (2013) ובבחירות לפרלמנט האירופי (2014). אפילו אם לא תזכה גם הפעם במושב בפרלמנט, לתמיכה הגבוהה בה (מעל 10% לפי כל הסקרים) יש השפעה ישירה על תוצאות הבחירות, שכן היא מפצלת את קולות הימין ומחלישה מאוד את השמרנים.
הירוקים
בניגוד למפלגות ירוקות מצליחות במספר מדינות באירופה (גרמניה, שוודיה, דנמרק), לא הצליחו הירוקים להטביע חותם על הפוליטיקה הבריטית. הם קיבלו שיעורי תמיכה שנעו סביב ה-2% ורק בבחירות 2010 זכו לראשונה במושב יחיד. הפעם, עם זאת, הם צפויים לזכות בתמיכה של 5%-4% מהקולות, קולות שמפצלים את הצבעת השמאל ופוגעים בלייבור.
היוניוניסטים (DUP)
המפלגה היוניוניסטית היא מפלגה צפון-אירית הדוגלת בהישארותה של צפון אירלנד כחלק מבריטניה. זו מפלגת ימין כלכלי הקרובה בהשקפותיה למפלגה השמרנית. נכון להיום, היא המפלגה הגדולה ביותר בצפון אירלנד.
בהתבסס על סקרי דעת הקהל האחרונים, מעריכים מרבית הפרשנים הפוליטיים שתוצאות הבחירות יטילו את בריטניה לתוך תקופה לא קצרה של אי ודאות. עם כל ההסתייגויות הנדרשות (שיטת הבחירות הרובית מקשה מאוד על סקרי דעת קהל לנבא את חלוקת המושבים בפרלמנט) פרשנים שוללים כמעט לחלוטין את האפשרות שאחת משתי המפלגות הגדולות יזכו ברוב של מושבים. במילים אחרות, בפעם השנייה ברציפות ובאופן חסר תקדים הבחירות יביאו למה שהבריטים מכנים "hung parliament" – פרלמנט ללא מפלגה מנצחת ברורה.
בהיעדר רוב מוחלט, מהם התרחישים האפשריים?
1. קואליציה של השמרנים והליברל דמוקרטים.
במקרה שבו השמרנים יקבלו את מספר המושבים הרב ביותר, קיימת סבירות גבוהה לכך ששיתוף הפעולה עם הליברל דמוקרטים יימשך והקואליציה השלטת תישאר בשלטון. הבעייה היא שבשתי המפלגות נשמעים קולות רמים המתנגדים להמשך הברית הזאת. במפלגה השמרנית כבר עלתה יוזמה להביא את שאלת חידוש הקואליציה, אם תהיה על הפרק, לאישור חברי המפלגה. אצל הליברל דמוקרטים יש כאלה אשר תולים בשיתוף הפעולה עם השמרנים את הצניחה הגדולה בתמיכה במפלגה, וקוראים לא לחדש אותו.
2. קואליציה של הלייבור והליברל דמוקרטים.
מנהיג הליברל דמוקרטים הצהיר שמפלגתו תפתח בשיחות קואליציוניות עם המפלגה שתזכה במספר המושבים הרב ביותר. אם תצליח הלייבור להקדים את השמרנים, ייתכן ותקום קואליציית מרכז-שמאל בראשות מנהיג הלייבור אד מיליבנד.
3. ממשלת מיעוט בראשות הלייבור עם תמיכה מבחוץ של ה-SNP
במקרה שהלייבור יקדימו את השמרנים עומדת בפניה גם האפשרות להגיע להסכמות עם ה-SNP על שיתוף פעולה חלקי. לפי דגם זה, המכונה "confidence and supply arrangement" (הסדר דומה למה שמוכר בישראל כ"תמיכה מבחוץ") לא תקום קואליציה אך ה-SNP, שבנושאים כלכליים-חברתיים קרובה להשקפות הלייבור, תספק לה תמיכה חיצונית תוך התחייבות לא להצביע נגדה בהצבעות אי אמון.
4. קואליציית מיעוט של לייבור וליברל דמוקרטים עם תמיכה מבחוץ של ה-SNP
קיימת האפשרות שכוחם המשותף של הלייבור והליברל דמוקרטים עדיין לא יעניק להם רוב מוחלט של המושבים. במקרה כזה תיתכן קואליציה של השתיים אשר ה-SNP (ואולי גם המפלגה הוולשית הקטנטונת) תספק לה תמיכה חיצונית.
5. ממשלת מיעוט בראשות השמרנים עם תמיכה מבחוץ של היוניוניסטים (ואולי UKIP)
במקרה שהשמרנים יקדימו את הלייבור אך כוחות במפלגה ימנעו את חידוש שיתוף הפעולה עם הליברל דמוקרטים ייתכן שנראה ממשלת מיעוט שמרנית המתבססת על שיתוף פעולה חלקי עם היוניוניסטים ואולי אפילו עם ה-UKIP. הסדר כזה של שלוש המפלגות ייצור ממשלה ימנית מובהקת.
6. בחירות חוזרות?
במקרה ותוצאות הבחירות יהיו כל כך לא החלטיות ואם אף אחד מהתרחישים לעיל לא יתממש קיימת האפשרות לבחירות חוזרות. כבר היו דברים מעולם: בבחירות של פברואר 1974 לא קיבלה אף מפלגה רוב מושבים. הלייבור הקימה ממשלת מיעוט זמנית אך זמן קצר לאחר מכן הוכרז על קיומן של בחירות נוספות. אלו נערכו באוקטובר של אותה שנה והביאו ללייבור רוב של מושבים. פרשנים לא פוסלים את האפשרות שגם הפעם, בייחוד אם תיגרר המערכת הפוליטית לתוך שבועות של שיתוק וחוסר ודאות, המוצא יהיה עריכתן של בחירות נוספות.
אחרית דבר: גם בבריטניה סקרים טועים...
תוצאות הבחירות הפריכו את כל ההשערות המלומדות מבוססות הסקרים. בהפתעה גמורה, ובניגוד לתחזיות שבמשך כל הקמפיין הצביעו על קרב צמוד וחזו שאף מפלגה לא תזכה ברוב, התוצאות הביאו לניצחון סוחף של השמרנים. מפלגת השלטון הצליחה לזכות ב-330 מושבים, רוב מוחלט. דיוויד קמרון ימשיך לכהן כראש ממשלה, והפעם עם מנדט מוגדל: הוא לא יזדקק לשותפות. ביום האמת ספגה הלייבור מפלגה כואבת ונחלשה ביחס לבחירות הקודמות (ראה טבלה).
האכזבה בלייבור, שקיוותה לחילופי שלטון לאחר חמש שנים, גדולה מאוד אולם המפסידים הגדולים ביותר של הבחירות הם ללא ספק הליברל דמוקרטים, שכוחם הפרלמנטרי הצטמק למספר חד-ספרתי של מושבים. שני המנהיגים – אד מילבנד מהלייבור וניק קלג מהליברל דמוקרטים – יפנו את מקומם כראשי המפלגות למנהיגים חדשים. המנצחת הגדולה, מלבד השמרנים, היא ה-SNP, שהצליחה לגרוף 56 מתוך 59 המושבים של סקוטלנד. שיטת הבחירות הרובית יצרה מספר עיוותים בולטים: UKIP זכתה בכמעט 13% מהקולות אך במושב יחיד, לעומת ה-SNP שעם 5% בלבד מהקולות זכתה ה-56 מושבים, וה-DUP שעם פחות מאחוז מהקולות קיבלה 8 מושבים.
תוצאות הבחירות
| מפלגה | 7.5.2015 | 6.5.2010 | ||
| קולות (באחוזים) | מספר המושבים | קולות (באחוזים) | מספר המושבים | |
|
שמרנים |
36.9% | 331 | 36.1% | 306 |
|
לייבור |
30.4% | 232 | 29.0% | 258 |
|
המפלגה הסקוטית הלאומית (SNP) |
4.7% | 56 | 1.7% | 6 |
|
ליברל דמוקרטים |
7.9% | 8 | 23.0% | 57 |
|
יוניוניסטים (DUP) |
0.6% | 8 | 0.6% | 8 |
|
מפלגת העצמאות (UKIP) |
12.6% | 1 | 3.1% | 0 |
|
הירוקים |
3.8% | 1 | 0.9% | 1 |
|
אחרים |
13 | 14 | ||
|
סך הכל |
650 | 650 | ||
Armstrong, James and Matthew Holehouse. "General Election 2015 - What are the Possible Outcomes?", The Telegraph, 27.4.2015.
Boffey, Daniel, Toby Helm and Ashley Cowburn. "Britain Set to Face Weeks of Political Paralysis after Election Poll", The Guardian, 2.5.2015.