בעת הזו: נבצרות זמנית

ראש הממשלה מנהל מכסאו קמפיין נגד רשויות אכיפת החוק, ונגד העדים המעידים נגדו. לכן, השאלה המשפטית הבוערת איננה אם ראש הממשלה חייב להתפטר, אלא האם עליו לצאת לנבצרות זמנית באופן מיידי

Flash 90

הדיון הציבורי והמשפטי סביב השאלה אם על ראש הממשלה להתפטר עקב הגשת כתב אישום חמור נגדו, מתמקד בסעיף 18 לחוק יסוד הממשלה, הקובע כי כהונתו של ראש הממשלה שהורשע בעבירה שיש עמה קלון תופסק בהחלטה של רוב חברי הכנסת, או בעקבות פסק דין סופי לאחר שמוצו הליכי הערעור.

יש הסבורים כי הסדר משפטי זה ממצה את הסוגיה, וכי בלא הרשעה אין מקום לחייב את ראש הממשלה להתפטר. אחרים סבורים כי יש להחיל על ראש הממשלה את ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון לגבי שרים וסגני שרים, לפיה ההסדר המחייב הפסקת כהונה במקרה של הרשעה בעבירה שיש עמה קלון מתייחס רק לכשירות לכהן בתפקיד מיניסטריאלי. לפי דעה זו, במקרים מסוימים בהם הוגש כנגד חבר ממשלה כתב אישום חמור והמשך כהונתו פוגע פגיעה קשה באמון הציבור, ההחלטה לאפשר לחבר הממשלה להמשיך ולכהן תהיה בלתי סבירה באופן קיצוני. ויש אחרים שטוענים כי גם אם החוק מאפשר לראש הממשלה להמשיך ולכהן, הרי ששיקולים מתחום המוסר או התבונה הפוליטית מחייבים אותו להתפטר.

אבל האם נכון למקד את הדיון בסעיף 18 לחוק יסוד הממשלה? סעיף 16 לחוק היסוד קובע הסדר רלוונטי אחר: אם נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו, ימלא את מקומו ממלא מקומו או שר אחר. כזכור, במוסד הנבצרות הזמנית נעשה שימוש כאשר ראש הממשלה שרון עבר אירוע מוחי ; אך אין כל סיבה לצמצם את מונח הנבצרות למקרים של נבצרות רפואית .אכן, בית המשפט העליון קבע ב-2008 בעתירה שהגיש העיתונאי יואב יצחק נגד אהוד אולמרט, כי היועץ המשפטי לממשלה רשאי להורות לראש הממשלה לצאת לנבצרות במקרה קיצוני בו המשך הכהונה פוגע באפשרות לקיים באופן ראוי חקירה פלילית. בית המשפט קבע אז כי התנאים לא התקיימו, וקביעתו משבוע שעבר של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כי ״אין מקום בעת הזו לקביעה מטעם היועץ המשפטי לממשלה כי נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו״, מסתמכת על ההחלטה שהתקבלה בעניין אולמרט.

בחינה השוואתית של שני המקרים מצדיקה הטלת ספק בנכונות מסקנתו של היועץ המשפטי לממשלה בדבר היעדר בסיס משפטי לדרישה ליציאה לנבצרות ״בעת הזו״. בניגוד למצבו המשפטי של אולמרט בעת הדיון בבג״ץ, נתניהו אינו בגדר חשוד, אלא כבר נאשם. יתר על כן, העבירות המיוחסות לנתניהו בוצעו, בניגוד לאולמרט, במהלך כהונתו כראש ממשלה ובקשר לכהונה זו, והמשך כהונתו משאיר אותו פיסית באותה הזירה בה בוצעו העבירות המיוחסות לו. אך מעבר לשיקולים אלו, המתייחסים בעיקר לפגיעה באמון הציבור, יש שיקול מרכזי נוסף: העובדה שראש הממשלה מנהל מכיסא ראש הממשלה, במישרין ובאמצעות מקורביו, קמפיין נגד רשויות אכיפת החוק, ונגד העדים המעידים נגדו. עובדה זו לבדה צריכה להוביל למסקנה כי הישארותו בתפקיד פוגעת וצפויה להמשיך ולפגוע באפשרות לקיים באופן ראוי את ההליך המשפטי נגדו. בסופו של יום, ראש הממשלה כפוף לכללי המשפט הציבורי, ולאיסור נגד ניגוד עניינים בפעולתו, ו״בעת הזו״ ניגוד העניינים בין נתניהו הנאשם לבין נתניהו כראש הרשות המבצעת וכממונה על רשויות אכיפות החוק, הוא ניגוד עניינים חריף, יוצא דופן בעוצמתו. מצב דברים זה מונע מראש הממשלה למלא את תפקידו על פי חוק, ומחייב את יציאתו לנבצרות זמנית. בהמשך הדרך, במקביל להתקדמות ההליכים המשפטיים, הנבצרות הזמנית עשויה להפוך לנבצרות של קבע.

מכאן, השאלה המשפטית הבוערת אינה דווקא אם ראש הממשלה חייב להתפטר. השאלה הבוערת היא האם ראש הממשלה חייב לצאת מיד לנבצרות זמנית, ולכן על היועץ המשפטי לממשלה לשקול מחדש את עמדתו בנושא. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לאור האופי הדינאמי של ניגוד העניינים ההולך ומתעצם מיום ליום כתוצאה מהאופן בו בוחר להתמודד ראש הממשלה עם האישומים נגדו, לרבות קריאתו ״לחקור את החוקרים״ ותמיכתו האקטיבית בהפגנה נגד ״ההפיכה השלטונית״ מצד רשויות אכיפת החוק. בלי לגרוע מחשיבותם של הטיעונים המוסריים והמעשיים סביב המשך כהונתו של ראש הממשלה, הפרשנות הסבירה של סעיף 16 לחוק היסוד מחייבת את הקביעה כי ראש הממשלה מצוי במצב משפטי של נבצרות.