"שיח שנאה"? המציאות מוכיחה אחרת

מערכת היחסים בין יהודים לערבים בישראל היא מורכבת, רבת פנים ומשתנה עם הזמן. היא טעונה מאוד היסטורית, פוליטית, דתית, כלכלית, וחברתית ומשום כך רוויית רגשות. אבל שנאה, על פי הנתונים שבידינו, אינה הרכיב הדומיננטי בה

Flash 90

לאחרונה חלחל נרטיב חדש לדיון במערכת היחסים בין אזרחי ישראל היהודים והערבים – "שיח השנאה". על סמך אוסף (אקלקטי) של מקרים וסברות כרס (לא תמיד בדוקות), משרטטים יוצריו מערכת יחסים חד-ממדית אלימה, מילולית או פיזית, בין קבוצת הרוב היהודית למיעוט הלאומי הערבי בישראל. את האשמה להתפתחות יחסים ממאירים אלה הם תולים בגורמים שונים, כגון: הפוליטיקאים המסיתים, הדיווח התקשורתי המוטה, והדומיננטיות האשכנזית במרכזי הכוח החוצצת בין ישראל היהודית למזרח התיכון. השורה התחתונה של כל מי שמבליטים את שיח השנאה זהה: היהודים שונאים ערבים.

ואולם, נרטיב "שיח השנאה" הצבוע בשחור-לבן טועה ומטעה. חמור מכך, במקרים רבים הוא נועד לקדם אג'נדות פוליטיות כאלה ואחרות. למעשה, מערכת היחסים בין יהודים לערבים בישראל היא מורכבת, רבת פנים ומשתנה עם הזמן. היא טעונה מאוד היסטורית, פוליטית, דתית, כלכלית, וחברתית ומשום כך רוויית רגשות. אבל שנאה – על פי הנתונים שבידינו - אינה הרכיב הדומיננטי בה.

כמה וכמה מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה ובחנו מקרוב ומזוויות שונות את היחסים בין הציבור הישראלי-יהודי, לציבור הישראלי-ערבי מתארים אופי יחסים שונה בהתאם לרמה שבה מדובר: רמת המדינה, רמת החברה ורמת יחסי היומיום או היחסים הבין-אישיים.

רמת המדינה

ברמה זו אי ההסכמות וניגוד האינטרסים בין קבוצת הרוב היהודית והמיעוט הלאומי הערבי הם החריפים ביותר. סלע המחלוקת הראשון הוא האפשרות לקיים מדינה יהודית שהיא גם דמוקרטית. והשני, יחסה של מדינת ישראל לאורך השנים לאזרחיה הערבים. בסקרים שונים מצאנו כי למעלה משלושה רבעים מהמרואיינים הערבים אינם מסכימים כיום עם ההיגד "לישראל יש הזכות להיות מוגדרת מדינת הלאום של העם היהודי". עלייה של 10% מסקר קודם שנערך ב-2017, שייתכן שנגרמה בעקבות חקיקת חוק הלאום ב -2018. עמדת הנגד של הצד היהודי בעייתית לא פחות: מעט למעלה ממחצית המרואיינים היהודים (54%) הסכימו ב-2019 וב-2017 עם ההיגד "יש לקחת את זכות ההצבעה בבחירות ממי שלא מסכים להצהיר שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי". מעבר לכך, שעה שרוב מהיהודים סבורים שהמשטר בישראל דמוקרטי גם לאזרחים הערבים (בסקר 2019 - 72%) רוב הערבים חושבים שהוא אינו דמוקרטי עבורם (55.5%).

מחלוקת עמוקה בין שני הציבורים קיימת גם בשאלת האפשרות של הערבים אזרחי ישראל להזדהות עם הלאום הפלסטיני ולהיות אזרחים נאמנים למדינת ישראל: רוב בציבור היהודי (59%) סבורים שנאמנות כפולה כזו אינה אפשרית. לעומת זאת, רוב הציבור הערבי (70%) סבורים שאפשר גם אפשר להרגיש חלק מהעם הפלסטיני ובה בעת להיות אזרחים נאמנים למדינה. אי ההסכמה המהותית הזו, וההדגשה של המנהיגות הערבית את הזהות הפלסטינית של הציבור הערבי ישראלי, היא אולי הסיבה לכך שבאופן קבוע רוב היהודים מתנגדים לצירוף מפלגות ערביות לממשלה ולמינוי שרים ערבים, שעה שבכל המדגמים הערביים לאורך השנים מצאו רוב לתומכים בכך.

אבל הנתונים גם מורים על עמדות חיוביות יותר שמעמידות בספק את תקפות "שיח השנאה": כך, רוב בציבור היהודי מתנגדים שיטתית לרעיון שבהיותה מדינת הלאום של העם היהודי בישראל ליהודים צריכות להיות יותר זכויות מאשר לערבים (ב-2019 61%). יתירה מזו, שנה לאחר שנה אנו מוצאים שהרוב גם תומכים במתן תקציבים שווים ליישובים יהודיים וליישובים ערביים.

רמת החברה

המורכבות שמצאנו ברמת המדינה מתגלה גם ברמת החברה, כלומר במגעים הבין-קבוצתיים בין יהודים לערבים מחוץ למערכת המדינתית והפוליטית, אבל כאן הרכיבים החיוביים רבים יותר. אמנם המתח היהודי-ערבי נתפס כחזק ביותר בחברה הישראלית הן בעיני הערבים והן בעיני היהודים, אבל הוא נתפס קרוב מאוד בעוצמתו למתח בין ימין ושמאל בציבור היהודי.

שאלנו: "להרגשתך, האם היחסים בין אזרחי ישראל היהודים והערבים כיום הם: טובים מאוד, טובים, ככה-ככה, רעים או רעים מאוד?". התשובה השכיחה בשני המדגמים, היהודי והערבי, הייתה "ככה-ככה". אבל יש אור בקצה המנהרה: כאשר משווים את נתוני 2019 לנתוני מדידות קודמות, רואים כי חלה עלייה מסוימת בשיעור היהודים הרואים את היחסים בחיוב. תופעה דומה ניכרת גם בקרב המרואיינים הערבים. למרות שמדובר בתזוזות קלות, הן ראויות להתייחסות בשל העובדה שהן עקביות, כלומר חלק ממגמה קלה של שיפור.

בדקנו גם את הנכונות לחיים בצוותא. מתברר שהציבור היהודי חצוי בשאלה האם עדיף שערבים ויהודים יחיו בנפרד אלה מאלה או לא (רוב מוחלט של הערבים שוללים הפרדה זו). אבל כשמדובר במפגשים מאורגנים קבוצתיים של בני נוער יהודים וערבים נמצא שיעור גבוה של תמיכה בקרב היהודים (63%). בנוסף, רוב בציבור היהודי (57%) ורוב גדול עוד יותר בציבור הערבי (83%) סבורים שרוב הערבים אזרחי ישראל מעוניינים להשתלב בחברה הישראלית.

רמת חיי היומיום

בשנים האחרונות החשיפה היומיומית ההדדית בין יהודים לערבים נמצאת בעלייה. הדבר מתבטא בין השאר בשיעור הולך וגדל של עובדים במרחבי עבודה משותפים. למעשה, מסקר 2019 עולה כי רוב היהודים (70%) ורוב הערבים (75%) עובדים או עבדו בעבר עם בני הלאום האחר. כמעט כולם מדווחים על יחסים טובים מאוד או טובים במקום העבודה (92.5% מהיהודים ו-98% מהערבים), עלייה בהשוואה לסקר 2017. מרחבי עבודה משותפים אינם ההקשר ביחיד שבו אינטראקציות יומיומיות בין יהודים לערבים נתפסות כבעלות אופי חיובי: הנכונות של הערבים לקבל יהודי כחבר לעבודה, כחבר אישי או כשכן גבוהה מאוד (96%, 85% ו-89%). גם נכונות היהודים לקבלת הערבים גבוהה, אך פחותה מזו של הערבים (81%, 64% ו-58%). בניגוד לטענה שהם "מסתווים" במרחב הציבורי בגלל החשש לאלימות של יהודים כלפיהם, רוב הערבים שריאיינו בסקר השנה דיווחו שהם מרגישים נוח לדבר ערבית בקרבת יהודים במקומות ציבוריים (84%) עלייה ניכרת לעומת ממצאי סקר 2017. וכך גם הצד האחר: רוב היהודים (84%) לא חוששים לשמוע דיבור בערבית במקומות ציבוריים. לרוב היהודים (58%) ולרוב גדול בהרבה מקרב הערבים (85%) לא מפריע לשבת ליד בן העם האחר בתחבורה ציבורית ולכמחצית מן היהודים ולרוב הערבים (85%) כלל לא מפריע לערוך קניות במקום שיש בו רוב לבני העם האחר. ואולם, לא הכל ורוד: הפחד בצד היהודי שריר וקיים: רוב היהודים (58%) אמרו שהם משתדלים להימנע מכניסה ליישובים ערביים (לעומת 8% בלבד מהערבים שנמנעים מכניסה ליישובים יהודיים).

לא קל לסכם בשורת מחץ אחת את התמונה המורכבת שצוירה כאן. בנושאים מסוימים יש נקודות הסכמה וחיבור ברורות בין קבוצת הרוב היהודית לקבוצת המיעוט הערבית, ובנקודות אחרות מפריד ביניהן ים. כך, יהודים וכן ערבים המבטאים חוסר רצון להתפשר ברמת המערכת הפוליטית ובאשר לאופי המדינה, מוכנים לעבוד ולהתחבר עם בני הלאום האחר. יהודים המבקשים להרחיק את המיעוט הערבי מעמדות הכרעה, מוכנים לקבל טיפול מרופאים ערבים ולהיעזר בשירותי בעלי מלאכה ערבים בלי היסוס ומגלים הבנה לקושי של בעלי תפקידים ערבים לשיר את התקווה האירועים רשמיים. היעדר שורה תחתונה חיובית או שלילית לניתוח רב ממדי ושיטתי של היחסים בין יהודים לערבים במדינת ישראל הופכת את נרטיב "שיח שנאה" הרבה יותר קליט וחד-משמעי. ואולם, כאמור נרטיב זה אמנם מצטלם היטב אבל לא רק שהוא חוטא לאמת, הוא גם משחק לידיהם של שוחרי עימות בשני הצדדים וזורע את זרעי ההתפרצות האלימה הבאה.

פורסם לראשונה בדה מרקר.