קול (בן) דודי קורא
בעוד רק שליש מהיהודים סבורים שהערבים מרגישים חלק מהחברה הישראלית, בפועל מעל למחצית מהערבים מדווחים שהם מרגישים שייכות. הפערים נובעים מתפיסות מוטעות של הציבור היהודי כלפי הערבים בישראל, וככל שנכיר בכך, ניתן יהיה לשקול מחדש את העמדות הישנות והסטראוטיפים, ובכך לתת גם רוח גבית לנבחרי הציבור לפעול יחד, גם בזירה הפוליטית
Flash 90
אחד השיעורים החשובים שמלמד אותנו שיר השירים אשר לשלמה הוא ההבנה שישנם רגעים בחייו של אדם שאל לו להתמהמה. כאשר מגיעה לפתח דלתו הזדמנות – תירוצים כגון "פָּשַׁטְתִּי, אֶת-כֻּתָּנְתִּי--אֵיכָכָה, אֶלְבָּשֶׁנָּה" ו"רָחַצְתִּי אֶת-רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם" עלולים לגרום להזדמנות לחמוק כלעומת שבאה. שיעור עדכני יותר, מבית מדרשו של הרב סולובייצ'יק במאמרו "קול דודי דופק", הינו שישנם גם רגעים כאלו בחייה של אומה. רגעים בהם צריך להבין את גודל השעה – לפי האותות של המציאות, ולא לתת לאמתלות כאלו ואחרות לסמא את העיניים ולהכביד את הלב. למרבה הצער, רגע כזה מתרחש לנגד עיננו ביחסי היהודים והערבים בישראל, כאשר הדוד או לעניינו, בן הדוד, הציבור הערבי בישראל מתדפק על דלת המדינה ומחכה לרעהו היהודי, אך ניסיונותיו עולים בתוהו.
אחד הממצאים הממחישים זאת מתוך מדד "שותפות בעירבון מוגבל: יחסי יהודים וערבים בישראל 2019" שפורסם לאחרונה על ידי מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה, הינו העובדה לפיה 76% מהערבים אזרחי ישראל תומכים בהצטרפות המפלגות הערביות לממשלה, ובכלל זה מינוי שרים ערבים, כאשר מן העבר השני – אחד מכל שני יהודים עדיין - למרות שיפור מסוים בשנים האחרונות - מתנגד לתרחיש פוליטי שכזה. הלך רוח זה בא לידי ביטוי במלוא עוצמתו וחריפותו בהתבטאויות האחרונות שסיפקו בכירים במערכת הפוליטית נגד שיתוף פעולה יהודי-ערבי: אביגדור ליברמן, שרוממות הממשלה הליברלית בגרונו, כינה (ולא בפעם הראשונה) את נבחרי הציבור הערבי "גיס חמישי". ראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו, פרסם פוסט בשבוע שעבר בו הוא לועג לבני גנץ על המשא ומתן שהוא מנהל עם איימן עודה ואחמד טיבי, נציגי הרשימה המשותפת.
מאחר והפוליטיקה העכשווית, כפי שטוענים רבים, מתנהלת על פי שבשבת ולא לפי מצפן – ניתן להניח שהתנגדותם של בכירי המערכת הפוליטית לשילוב הערבים בפוליטיקה מושתתת על עמדת הציבור היהודי שהוצגה לעיל. אלא שעמדת הציבור היהודי בנדון נשענת ככל הנראה על יסודות רעועים ברי שינוי ותיקון. נראה כי הציבור היהודי, ובעקבותיו הפוליטיקאים היהודיים, בוחרים להחמיץ את ההזדמנות לשילוב נבחרי הציבור הערבי בחיי המדינה, במידה רבה בגלל הערכת חסר לתחושת השייכות של אזרחי ישראל הערבים למדינה, ונכונות פחותה לרקום חיים משותפים בעקבות כך. בעוד רק שליש מתוך היהודים סבורים שהערבים מרגישים היום חלק מהחברה הישראלית, בפועל מעל למחצית מהערבים מדווחים שהם מרגישים היום חלק מהחברה הישראלית. למעשה, כמעט בכל הפרמטרים שנבחנו במדד, מיאנו היהודים להגביה עוף מעל הסטריאוטיפים בקרבם, והביעו נכונות פחותה ביחס לציבור הערבי להגיע בנפש חפצה למפגשים בין יהודים וערבים שמזמנת לנו המציאות הישראלית הסבוכה. ככל שאנו הציבור היהודי נכיר בכך, ניתן יהיה לשקול מחדש את העמדות הישנות כלפי הציבור הערבי, ובכך לתת גם רוח גבית לנבחרי הציבור לפעול יחד, גם בזירה הפוליטית.
פורסם לראשונה בהארץ.