מדעי החברה
אמנם שיעור הסטודנטים הערבים עלה בשנים האחרונות, אולם עצם הלימודים בקמפוס אקדמי אינו מביא לשינוי של ממש ביחסים החברתיים או בעמדות הסטודנטים היהודים והערבים אלה כלפי אלה. דווקא התוכניות הפעילויות המתקיימות במסגרת הלימודים מוכחות כיותר אפקטיביות
Flash 90
בשבוע הבא תיפתח שנת הלימודים האקדמאית, הזירה המרכזית למפגש בין צעירים יהודים וערבים בישראל בראשית חייהם הבוגרים. במקרים רבים, זהו המפגש הראשון כשווים בין שתי האוכלוסיות בשל ההפרדה במגורים ובמערכות חינוך. בעתיד הם צפויים להיות חשובים אף יותר, בשל השינוי המתהווה בהרכב הדמוגרפי של אוכלוסיית המדינה, "מחברה המורכבת מרוב ומיעוט ברורים - לחברה המורכבת מארבעה "שבטים" מרכזיים, המתקרבים האחד לשני בגודלם: חילוניים, דתיים-לאומיים, חרדים וערבים", כפי שביטא זאת נשיא המדינה ראובן ריבלין ב"נאום השבטים". להכרות ההדדית חשיבות נוספת, שכן היא מסייעת לשילוב מוצלח בשוק העבודה וכן בהקשרים חברתיים רחבים יותר, במציאות של פערים כלכליים-חברתיים מהגבוהים במערב, בעיקר בין ערבים וחרדים לשאר האוכלוסייה.
במועצה להשכלה גבוהה מודעים לדברים ומקיימים מזה עשור מדיניות משמעותית של הנגשת ההשכלה גבוהה לאוכלוסייה הערבית (והחרדית). ואכן, בעשור החולף זינק מספר הסטודנטים הערבים לתואר ראשון מ-23,000 ל-48,600, שהם מ-9.7% ל-17% קרוב לשיעורם באוכלוסייה. לצד הלימודים מתקיימת זירה המבקשת לחבר באופן עמוק יותר בין הסטודנטים היהודים והערבים באמצעות מפגשים קבועים, סמינרים באוריינטציה של ריבוי תרבויות, וטיולים לידיעת הארץ. בשנתיים האחרונות חקרתי את אפקטיביות הפעילויות הללו בשמונה מוסדות אקדמיים עיקריים (ארבע אוניברסיטאות וארבע ומכללות), במטרה להבין עד כמה הפעילויות הללו משפיעות על הכרות ושינוי עמדות בקרב שני המגזרים.
הניסיונות לקרב ולייצר מערכות יחסים בלתי תלויות בין הסטודנטים, מתקיימים במוסדות להשכלה גבוהה כתולדה של תוכניות 'ההנגשה' של המל"ג ו'תקווה ישראלית באקדמיה', תוכנית ביוזמת בית הנשיא ובשיתוף ות"ת וארגונים פילנטרופיים.
תמונת המצב שעלתה מהמחקר הנה בעייתית בבסיסה. אמנם שיעור הסטודנטים הערבים ומספרם עלו בשנים האחרונות, אולם עצם הלימודים בקמפוס אקדמי, אינו מביא לשינוי של ממש ביחסים חברתיים או בעמדות של סטודנטים יהודים וערבים אלה כלפי אלה. בנוסף, ברוב המוסדות, רק אחוזים בודדים מכלל הסטודנטים נוטלים חלק בפעילויות הללו. עם זאת, נמצא כי מיעוט הסטודנטים שהשתתף בפעילויות ההתערבות אכן הושפע לחיוב מקיומן (במידה מובהקת סטטיסטית). השפעה זו איננה מובנת מאליה במציאות של הסכסוך הלאומי וההפרדה החברתית בין יהודים וערבים בישראל.
עוד נבחן במחקר מיהם הסטודנטים שהשתתפו בפעילויות ההתערבות, בשל הטענה שהם הפלורליסטיים יותר משתי החברות ולפיכך ההשתתפות היא בבחינת "לשכנע את המשוכנעים". מהמחקר עולה כי הסטודנטים היהודים אכן מגיעים עם עמדות יותר פלורליסטיות, בעוד שהערבים דומים למדי לשאר חבריהם מבחינת עמדותיהם. הדבר נובע מכך שחלק ניכר מהיהודים שמצטרפים לפעילויות ההתערבות, עושים זאת מתוך מניעים פלורליסטיים של חיים משותפים, בעוד שהערבים מצטרפים היות שהם רואים בפעילויות הזדמנות להשתלב בחברה הישראלית.
המרחב האקדמי המהווה שער כניסה חשוב לשוק העבודה ולחברה הישראלית, יכול להיות קרקע מצוינת להסרת מסיכות, סטראוטיפים, העמקה בתרבות של האחר ויצירת מומנטום חיובי למערכות יחסים שיכולות לתרום לכל אחד ואחד מאתנו ובוודאי לחברה הישראלית כולה. לאור ממצאי המחקר, אין ספק שיש להגביר ולהעצים את הפעילויות המשותפות, תוך רתימת כלל הסטודנטים, או לפחות שיעורים משמעותיים יותר מקרבם בתמריצים כאלה ואחרים. במקביל על המל"ג מוטל התפקיד הקריטי לתקצב את הנושא הזה כחלק אינטגרלי מתקצוב המוסדות האקדמיים.
פורסם לראשונה בדה מרקר.
מרצה במכללה האקדמית עמק יזרעאל ובאוניברסיטת בן גוריון. המחקר נערך בהשתתפות המכללה האקדמית עמק יזרעאל, המכון הישראלי לדמוקרטיה ומרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום שבאוניברסיטת תל אביב.