איזו ממשלת אחדות עדיפה - רחבה או צרה?

ברור שההכרעה הסופית אם לצרף סיעות נוספות לממשלת הליכוד וכחול לבן (אם אכן תוקם) תושפע מגורמים רבים, לרבות אינטרסים פוליטיים ויחסים בין-אישיים. אבל כדאי לזכור שההנחה לפיה תמיד עדיף לצרף כמה שיותר סיעות לקואליציה - מוטעית

Flash 90

בהיסטוריה של מדינת ישראל ידענו כמה ממשלות אחדות מובהקות - בעיקר בשנים 1967, 1969, 1984, 1988 ו-2001. כולן הוקמו בלית ברירה - או בשל משבר כלכלי-ביטחוני, ואף רצון להגביר את הקונצנזוס הפוליטי על רקע מלחמה של ממש, או פשוט בשל חוסר הכרעה פוליטי בבחירות.

הממשלות הללו התאפיינו בכושר מנהיגות גבוה מול משברים לאומיים, אך נעדרו כל יכולת להוביל, לתכנן ולבצע מהלכים בנושאים שמחוץ לקונצנזוס הלאומי. לא ברור אם ישראל ניצבת כיום בפני משבר לאומי בסדר גודל המחייב ממשלת אחדות, כמו ממשלות האחדות שקמו לפני מלחמת ששת הימים, בעת מלחמת ההתשה, וכדי להתמודד עם מלחמת לבנון והמשבר הכלכלי של שנות ה-80 או עם האינתיפאדה השנייה. עם זאת, במצב הנוכחי ברור שממשלת אחדות היא האפשרות הסבירה ביותר, אם לא היחידה, להקמת הממשלה.

אבל אם תקום ממשלת אחדות - האם היא תהיה רחבה או צרה?

הנחת היסוד המקובלת בפוליטיקה הישראלית היא שעדיף להקים קואליציה רחבה ככל האפשר ("קואליציה עודפת") - כזו הכוללת גם מפלגות שאפשר היה, מבחינה מספרית, להרכיב קואליציה בלעדיהן. 16 מתוך 20 הקואליציות שהוקמו עד היום בישראל (לאחר בחירות) היו כאלה, ובכללן כל ממשלות האחדות.

במקרה הנוכחי, קואליציה כזו תכלול את הליכוד, כחול לבן, ובנוסף מפלגות כמו ישראל ביתנו, העבודה-גשר או ימינה (או אולי רק הימין החדש). זאת, לעומת קואליציה שכל מפלגה בה הכרחית לכינון הרוב בכנסת ("קואליציה זוכה מינימלית"). קואליציה כזו בכנסת ה-22 תכלול רק את הליכוד וכחול לבן, שימנו ביחד 65 ח"כים.

מבחינת יציבות ומשילות - קואליציה מצומצמת צפויה בדרך-כלל לתפקד טוב יותר. ראשית, המפלגות החברות בה מודעות לעובדה שפרישה שלהן מהממשלה עלולה להפיל אותה - ולכן בדרך-כלל יהיו מחויבות יותר לממשלה. ושנית, השותפות לקואליציה יהיו קרובות זו לזו מבחינה אידאולוגית - ולכן קיים סיכוי גבוה יותר לקידום מדיניות ברורה ואחידה במגוון רחב של נושאים.

לעומת זאת, בקואליציה רחבה הצירוף ה"מלאכותי" של מפלגות שונות עלול לייצר חיכוכים ואף מבוי סתום כמעט בכל נושא. בנוסף, ממשלה שכוללת הרבה מפלגות גם תמנה יותר שרים, מה שיפגע ביעילות עבודת הממשלה ויצמצם את מספר חברי הכנסת הפנויים לעבודה פרלמנטרית רצינית. במידה וכך יהיה, אין ספק שיהיה צורך בהפעלת חוק נורבגי מלא - כלומר שכל חברי הממשלה יתפטרו מהכנסת - על מנת לאפשר פעילות תקינה של הכנסת.

ברור שההכרעה הסופית אם לצרף סיעות נוספות לממשלת הליכוד וכחול לבן (אם אכן תוקם) תושפע מגורמים רבים, לרבות אינטרסים פוליטיים ויחסים בין-אישיים. אבל כדאי לזכור שההנחה לפיה תמיד עדיף לצרף כמה שיותר סיעות לקואליציה - מוטעית.

גם אם ישראל לא צריכה לחקות מדינות שבהן הממשלה מורכבת לעתים קרובות ממפלגה אחת בלבד, כמו בריטניה, קנדה או אוסטרליה, עדיין ברור שממשלות מצומצמות הן חסכניות ויעילות יותר.

חזרה אלינו - לא בטוח שממשלת אחדות, צרה או רחבה, היא הפתרון האידאלי, אבל אין ספק שבתיקו הפוליטי שנוצר, ממשלת אחדות היא הכרח המציאות, ובוודאי עדיפה על הליכה לבחירות חוזרות.

פורסם לראשונה בגלובס.