על משילות ושומרי סף

תפקידם החיוני של שומרי הסף הוא לייצג את האינטרס הכללי, ולא את רצונה של קבוצה אחת בלבד. מינוי אישי או פוליטי מעניק כוח לא פרופורציונלי לפוליטיקאים ופוגע בעיקרון המשילות, שזקוק לשומרי סף ממלכתיים, מקצועיים ועצמאיים, כאלה שאינם תלויים בגחמות של גוף פוליטי כזה או אחר

Flash 90

חסידי המשילות מבית המדרש של הימין החדש, האנטי ליברלי, טוענים כי שומרי סף מקצועיים ועצמאיים פוגעים במשילות. במקומם, הם מבקשים למנות מי שהכישור המרכזי, אולי היחיד, שלהם, הוא נאמנות אישית למי שמינה אותם. לתזה זו יש אחיזה רק אם משילות מתפרשת כיכולת של נבחרי הציבור לעשות "מה שבא להם". כלומר, לפעול באופן שרירותי, בלתי חוקי או נוגד מנהל תקין, בלתי ענייני ובלתי שוויוני.

ראו התנהלותו של סגן השר ליצמן במשרד הבריאות אם יתאמתו החשדות נגדו, כפי שתוארו על ידי המשטרה בסיכום חקירתה. זהו פירוש מופרך למשילות, שכן אין כול עניין לציבור ב"משילות גחמתית"; ולהפך, "משילות" כזו פוגעת בציבור.

משילות שנועדה לשרת את הציבור זקוקה לשומרי סף ממלכתיים, מקצועיים ועצמאיים. במדינת חוק, השלטון כפוף לחוק ויונק את סמכויותיו ממנו. מכאן הצורך החיוני בייעוץ משפטי מקצועי ועצמאי שתפקידו לסייע לנבחרי הציבור לממש את מדיניותם במסגרת החוק ולהתריע בפניהם על מדיניות שהיא בלתי חוקית או מפוקפקת מבחינת חוקיותה. מי שחותר תחת עצמאותם, מקצועיותם וסמכותם של שומרי הסף חותר תחת המשילות הממלכתית, זו שהיא לטובת הציבור, כדי להחליפה במשילות גחמתית. אין מדובר רק בשומרי הסף המשפטיים. שומרי הסף לסוגיהם השונים, וניתן לראות את כלל עובדי המדינה ככאלה, אמורים להתמנות לתפקידיהם לפי שיקולים ענייניים, בראש ובראשונה- הצטיינות מקצועית, גישה ממלכתית ונאמנות לציבור בכללו (לא לנבחר ציבור או לגוף שלטוני ולא לקבוצה ספציפית בתוך הציבור הכללי). הם מביאים, לכן, אל שולחן הדיונים מה שעשוי להיות חסר לנבחר הציבור- מומחיות מקצועית, ניסיון וזיכרון ארגוני, שבלעדיהם לא ניתן להגיע להחלטה עניינית- במיוחד כאשר השרים מתחלפים בקצב מהיר. הכושר להיבחר אינו מעיד על כושר למשול; והכושר למשול אינו תנאי כשירות לנבחרי הציבור. לכן, חייבים נבחרי הציבור להיעזר בממונים כדי להבטיח שקביעת יעדי המדיניות נעשית בשום שכל וכי עיצוב המדיניות המכוונת להשגת היעד יהיה מיטבי. טובת הציבור תלויה בכך, כמו גם הצלחתו האמתית של השר.

הדרגים הממונים משמשים בייעוץ שלהם בלם חיוני להטיות של הפוליטיקה. הטיה אחת היא לטובת פוליטיקה פופוליסטית, שעיקרה עשיית רושם על הציבור על ידי מחוות ריקות, למעשה גנבת דעת, במקום מדיניות המתמודדת באופן ממשי עם בעיות ואתגרים. הטיה עיקרית היא נטייתם של נבחרי ציבור לחשוב ולפעול מתוך פרספקטיבה קצרת טווח, המתאימה לצורכיהם הפוליטיים.

דוגמה אפשרית לכך היא כוונתו של ראש הממשלה- לפי הפרסומים בתקשורת- לצאת למבצע צבאי בעזה ימים אחדים לפני הבחירות, שבהם שיקולים אלקטורליים הופכים להיות דומיננטיים, שנבלמה על ידי שומרי הסף (בשל אי החוקיות של מהלך כזה ללא החלטה של הקבינט הביטחוני) . נקודת הראות הצרה הזו של הנבחרים צריכה להתאזן על ידי שיקולים ענייניים, ובמיוחד של טווח הזמן הבינוני והארוך, שצריכים לספק שומרי הסף. שנית, פוליטיקאים נוטים להעדיף את צורכי ורצונות המצביעים עבורם על פני אינטרסים אחרים. תופעה זו מוחרפת מאד בישראל הבולטת לרעה בפוליטיקה הסקטוריאלית שלה. חמור מכך- לצד אינטרסים פוליטיים פרטיקולריים, רב גם הפיתוי להשתמש בכוח השלטוני למטרות אישיות ממש, כלומר לצרכים מושחתים. גידול הכוח בצד של ההון הגדול במציאות של כלכלה גלובלית מגדיל את הפיתוי הזה. ברור שבלימה כזו לא תתקיים, אם הופכים את המינויים בשירות הציבורי בכלל, ובתפקידים מובהקים של שמירת סף במיוחד, לפוליטיים ואת המתמנים לאומרי הן, חסרי חוליות.

שלמה פילבר, מי שהיה מנכ"ל משרד התקשורת ושירת, לכאורה, את האינטרסים האישיים של נתניהו ואלוביץ' על חשבון הציבור, הוא עובד הציבור הבכיר שחסידי המשילות הגחמתית רואים לנגד עיניהם כמשרת אידאלי של אדונו.

מבקר המדינה החדש הוא שומר סף אידאלי מבחינתם. שכן מדובר במבקר שחותר נגד טוהר המידות עליו הוא מופקד כמבקר. כחברים בגוף (ועדת החריגים) שצריך להיות מופת לממלכתיות בלתי פוליטית ולענייניות מקצועית, הוא מינה מי שאינם כשירים מבחינות אלה. במקום לבקר את השלטון, הוא חותר להעניק לו שירותים בלתי לגיטימיים. מבחינת הציבור, הוא הזאב המתחפש לסבתא. 

זו בדיוק הסיבה מדוע יש להתנגד, בכול תוקף, ל"משילות" הפוגעת בציבור שהם מבקשים להשליט. אין זה מפליא ששיח המשילות מובל ברמה על ידי מפלגות סקטוריאליות המבקשות להגדיל את הכוח בלתי פרופורציונלי שהשיטה הפרלמנטרית שלנו נותנת בידיהם כדי להגשים אג'נדות מוכתבות משמיים ומעבר לרציונליות אנושית. על ידן ועל ידי מפלגת שלטון שמאמינה כי תשלוט לעולם, וגם פועלת לשם כך. תפקידם החיוני של שומרי הסף הוא לייצג את האינטרס הכללי, של כלל תושבי המדינה, שהשר חייב להם חובת נאמנות. אם מאמצים את שיטת המשילות הגחמתית, הפועל היוצא הוא מדיניות ציבורית בלתי רציונלית, הנוגדת את טובת הציבור. חמור מזה, מזמינים בכך הפקרות, בכך שמשחררים את נבחרי הציבור מכול אחריות להתנהלותם. כאמור, הם אינם צריכים להיות אנשים מקצועיים בתחום אחריותם. אם משחררים אותם גם מהחובה להיעזר באנשי מקצוע, משחררים אותם כליל מאחריות. זהו יתרון גדול מבחינתם של נבחרי ציבור מסוג מסוים, אולם אסון לציבור.