צרת רבים, חצי נחמה?

הסולידריות החברתית בציבור החרדי מסייעת להם לשמור על הלכידות בינם לבין עצמם, אך גם עושה להם שירות דב בכך שהיא מבדלת אותם משאר החברה הישראלית, מגביהה ומשמרת את החומות סביבה

Flash 90

האם ללכידות וסולידריות קהילתית מובחנת ונבדלת יש גם מחירים שליליים? הייתכן שעזרה ותרומה לחלשים והנזקקים בקהילה טומנות בחובן גם תופעות חברתיות לא רצויות? לאחרונה פורסמו נתונים על חוסן הקהילה החרדית, לפיהם כ-70% מהחרדים שבעי רצון ממצבם הכלכלי, על אף מדדי העוני הגבוהים בחברה זו ורמות ההכנסה הנמוכות במרבית המשפחות החרדיות - ראוי לבחון מהו המחיר של תחושת שותפות הגורל המחסנת ומחשלת את השורות מצד אחד, אך מגביהה ומשמרת את המתרסים והחומות הקהילתיות של החברה החרדית.

אין עוררין על כך שהחברה החרדית היא חברה שבה ערכי העזרה לזולת והנורמות המחייבות הדדיות, הנם ערכים נעלים המהווים מצפן מוסרי וחברתי ראשון במעלה. לפי נתוני שנתון החברה החרדית של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2018, כ-35% מהחרדים מתנדבים, לעומת 23% באוכלוסייה הלא-חרדית; רובם הגדול, 90%, גם תורמים לצדקה, לעומת 63% מהאוכלוסייה הלא- חרדית. לכך מתווספים מאפיינים של הסתפקות במועט ותרבות צרכנית זהירה, מדודה וחסכנית המאפשרת, כביכול, למרבית החרדים חיים בכבוד.

מדדים ומאפיינים אלו מעידים על כך שההון החברתי מהסוג הקיים בחברה החרדית כולל קשרים חברתיים חזקים ואפקטיביים בתוך הקהילות עצמן, המסייע לפרטים החיים בתוך קהילות עניות לפתח יחסים חברתיים חזקים ולפתור בעיות הקשורות למצוקות כלכליות. אך זהו הון חברתי שמשרת בעיקר צרכים של קהילות דתיות מסתגרות, כך שהסולידריות הפנימית בתוך הקהילה החרדית באה על חשבון הזהות והשייכות לחברה הישראלית.

יתר על כן, חשוב לדעת שגם החרדים עצמם משלמים מחיר כלכלי הנובע ממאפייני ההתבדלות וההישענות על קשרים חברתיים פנימיים בלבד הבאים לידי ביטוי במאפייני העזרה ההדדית והתרומה לחלשים. כך למשל שכרן הנמוך של נשים חרדיות לא נובע רק ממאפייני השכלתן או היקף משרתן הנמוך, אלא גם מהעובדה שמרביתן מעדיפות, מטעמים ברורים, לעבוד בתוך גבולות הקהילה או בסביבת עבודה שבה לא מתקיימת אינטראקציה עם קבוצות אוכלוסייה אחרות. לכך יש מחיר הבא לידי ביטוי גם באופק תעסוקתי מוגבל ותקרת זכוכית שקשה לפרוץ מחוץ למשק החרדי הסגור, המקשה על השתלבות במעגלי תעסוקה איכותיים. תהליך זה אינו ייחודי לחרדים בלבד אלא הוא מוכר גם מניסיונן של קבוצות מהגרים או מיעוטים אחרים בעולם, שלא השכילו לפתח קשרים חברתיים מחוץ לקבוצתם כדי להיטיב עם מצבם הכלכלי.

עצם העובדה שתחושת הקהילתיות מקטינה את תחושת העוני ומגבירה את שביעות הרצון מהמצב הכלכלי הרעוע, איננה פותרת באמת ובתמים את הקשיים והאתגרים שעמם מתמודדת הקהילה החרדית. אתגריה המרובים של חברה זו כיום, החל מסוגיית חינוך הבנים בגילאי היסודי והעל-יסודי, עבור בקשיים לצלוח לימודים אקדמיים, וכלה בהשתלבות המוגבלת בשוק העבודה, מחייבים שינויי עומק בגישה של החברה החרדית למען יצירת 'טוב משותף' עם החברה הכללית לטובת החרדים עצמם, החברה הישראלית בכללותה ושוק התעסוקה.

לנוכח גידולה הדמוגרפי של החברה החרדית בישראל, אין מנוס מהניסיון הסיזיפי והמתמשך של חרדים המעוניינים בכך להשתלב באופן מושכל וזהיר בחברה הכללית מבלי שצביונם התרבותי-חברתי הייחודי ייפגם, תוך שמירה על זיקה לליבה החרדית התורנית המבכרת קהילתיות מסתגרת על פני אזרחות משתתפת. לפיכך פיתוח הון חברתי מגשר, הכולל אינטראקציות חברתיות מסועפות ואמון גבוה ב'אחרים' שמחוץ לקהילה, הוא אחד הנתיבים החשובים לשיפור חוסנה הכלכלי והחברתי של החברה החרדית.

פורסם לראשונה במעריב.