טכנולוגיות מעקב וזיהוי פנים - בקרוב בירושלים?

השימוש בטכנולוגיות מעקב וזיהוי פנים כבר נעשה בשטחים, וכרגע אין מניעה שייעשה גם ברחובות ירושלים ותל אביב. לכן, יש לסגור את הפרצות בחוק הגנת הפרטיות כך שיתאים למאה ה-21 ויוכל להגן על פרטיותנו אל מול טכנולוגיות מתקדמות

Flash 90

ברור שמעקב המוני אפשרי בשטחים היות שמדובר בשטח הכפוף לדין הצבאי, חוק הגנת הפרטיות לא חל שם — וגם לא חוק כבוד האדם וחירותו. אבל נשאלת השאלה: האם הצבת מצלמות מעקב ושימוש בטכנולוגיות זיהוי פנים אפשרית גם בפתח תקוה ותל אביב? התשובה למרבה ההפתעה היא כן.

ראשית, חוק הגנת הפרטיות הישראלי מיושן - הוא נחקק ב–1980 ומטבע הדברים אינו מותאם לאתגרים הטכנולוגים הנוכחיים. לפי החוק, לא בטוח שמדובר בפגיעה בפרטיות, כי אין ברשימת העילות בחוק הגנת הפרטיות התייחסות למעקב מזהה רחב היקף במרחב הציבורי ולהשפעה הממשטרת שלו. יתרה מזאת, החוק עוסק באיסוף מידע מצד אחד ובפרסומו מצד שני, ולא בעיבוד המידע.

כיום ניתן להסיק מניתוח סרטי מצלמות מעקב באמצעות בינה מלאכותית ווידיאו־אנליטיקס תובנות בנוגע לנטיות רגשיות, לנטייה מינית, לאנומליות התנהגותיות - ועל בסיס העיבוד הזה ליצור דירוג חברתי של אנשים ומיונים שונים שלהם. גם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שנולד ב–1992, לא מספק הגנה מפני מעקב רחב במרחב הציבורי, כי הוא העוסק בעיקר ב"סוד שיחו" של אדם ובמרחב הפיסי הפרטי שלו.

ב–2012 פרסמה הרשות להגנת הפרטיות הנחיה בנוגע להצבת מצלמות מעקב ברשות הרבים, אבל התייחסה בעיקר למאגר המידע שנוצר, ובאופן מגומגם מאוד אמרה שייתכן שמדובר בפגיעה בפרטיות. מדובר בהנחיה בלבד, שאינה מחייבת את בתי המשפט, וההתפתחות בתחום זיהוי הפנים ועיבוד המידע מאז ועד היום מחייבת חשיבה מחודשת, שלא נעשתה. עד שזה יקרה, גם בפתח תקוה אנחנו לא מוגנים.

שנית, חוק הגנת הפרטיות מעניק פטור לרשויות הביטחון על פגיעה בפרטיות שנעשתה באופן סביר במסגרת תפקידן ולשם מילויו. כלומר, המשטרה או השב"כ יכולים להחליט שהצבת מצלמות, זיהוי פנים ועיבוד המידע שנאסף, למשל, לצורך חיזוי פשיעה, הם חלק ממילוי תפקידם. בעולם שבו הולך ומתברר גודל הפגיעה בזכויות אדם בשל איסוף ועיבוד של מידע, הפטור הזה גורף מדי ומסוכן.

שלישית, אומרים לנו שמספיק שהרשויות יציבו שילוט ברור על קיומן של המצלמות, ומי שלא ירצה שנתוניו ייאספו על ידן יודיע שאינו מסכים. אבל לא להסכים דורש אנרגיה, לא תמיד יש לנו ברירה, ובעיקר - אנחנו לא תמיד מבינים למה אנחנו מסכימים. לטעון שאנשים מעדיפים תמיכה בזיהוי פנים לטובת ביטחון זאת אחיזת עיניים - בעולם שבו מידע מעובד במגוון של דרכים, ולמטרות שאת רובן אי אפשר לצפות.

הפרטיות היא חלק אחד מתוך תצריף שבו מדינת ישראל מטמיעה מערכות בינה מלאכותית לצורכי אכיפת חוק - מרשות המסים ועד חיזוי פשיעה - בלי לקיים דיון ציבורי בשאלות כמו לגבי ההטיות הקיימות במערכות האלה, שעשויות ליצור שיטור יתר כלפי אוכלוסיות מסוימות, רמת השקיפות וההסברתיות הנדרשת מן המערכות ועוד. כאן אין אפילו חוק שצריך לעדכן, אלא סתם חור שחור המאפשר לרשויות לעשות עלינו ניסויים.

ניטור רחב היקף שמאפשר זיהוי פנים ושימוש בטכנולוגיות לעיבוד המידע, צריכים להיות אסורים אלא למטרות מוגדרות ובהסמכה של חוק מפורש, מצומצם ומידתי; ותוך עיצוב המערכות באופן תומך פרטיות ושמירה על אבטחת המידע. עד שזה יקרה, בית לחם זה כאן.

פורסם לראשונה בדה מרקר.