אף על פי כן- בתוך כללי המשחק

האוכלוסייה הערבית בישראל מוכיחה עד כה בגל האלימות, כי גם אם יש לה ביקורת קשה על מדיניות הממשלה, היא מוכנה לשחק בכללי המשחק הדמוקרטיים. בין אם יתברר כי האירוע בפאב "הסמטא" בת"א היה אירוע של אלימות פוליטית "רגיל" או אירוע של אדם הלוקה בנפשו, יש להסתכל על המכלול השלם ולפעול בהגינות כלפי הציבור הערבי.

התמונה באדיבות Shutterstock

הפשע הנורא שהתרחש ביום שישי בתל אביב נגד אזרחים ראוי לכל גינוי והוקעה מכל אזרח במדינת ישראל ומכל אדם ללא קשר לאמונה הפוליטית או הלאומית שלו. על אף שהרקע לאירוע אינו ברור וטרם ניתן לקבוע האם מדובר באלימות פוליטית גרידא או באקט של אדם הסובל מטראומה נפשית, הצטרף רוב הציבור הערבי לרבות מנהיגיו הפוליטיים שהגיעו לאולפני הטלוויזיה ואמרו זאת בפה מלא לגינויים ולתקווה, כי הרוצח יתפס במהרה וישלם במלוא חומרת הדין.

לא ניתן להתעלם מכך, שהערבים אזרחי ישראל, מצפון ומדרום, אינם מעורבים בגל האלימות שמתרחש פרט למקרים בודדים. זאת בניגוד לאירוע ספטמבר 2000 ולאינתיפאדה הראשונה. אפילו צעדים רדיקלים שבהם נקטה הממשלה כמו הוצאת הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית הנהנה מפופולריות בקרב חוגים רבים בחברה הערבית, מחוץ לחוק, הביאו למחאות מינוריות בלבד ובמסגרת גבולות המשחק הדמוקרטים.

מבלי להיכנס לפרטי האירוע האחרון שאינם ברורים דיו, ניתן לקבוע, כי יש בו מאפיינים דומים לפשע אזרחי שכמוהם ראינו גם בארצות הברית ובנורבגיה. במקרים מעין אלו מתערבבים יחדיו מרכיבים סוציו-אקונומיים, נפשיים ואידיאולוגיים ולרוב, אנשים שמעורבים בפעולות כאלו, סובלים מעוני, אבטלה והדרה פוליטית או כלכלית.

זהו כמובן לא תירוץ או סיבה למעשה נפשע כפי שקרה בתל-אביב, אך על הרקע הזה, צרמה אמש תגובתו של ראש הממשלה אשר חזר ודיבר על אותם הקיצונים שבקיצוניים שקולם כמעט ואינו נשמע. כשראש הממשלה מתייצב מול המצלמות וקורא ל"מי שרוצה להיות ישראלי- להיות ישראלי עד הסוף", הוא מדיר אוכלוסיה שלמה שממילא מרגישה נרדפת ואשר נוהגת באיפוק. ראוי גם לומר, כי כל המחקרים שנעשו בנושא כלכלה והתנהגות, מצביעים על כך שדיכוי, עוני, אבטלה, חוסר מעש וגם הדרה פוליטית והוצאה של ציבור אל מחוץ לשורות, מביאה בסופו של דבר תוצאות הרסניות בשוליים כפי שמדינת ישראל חווה גם בנושא הפשיעה האזרחית, שהיא גבוהה יותר בחברה הערבית באופן משמעותי.

בתוך כך, אישרה הממשלה בשבוע שעבר, תכנית חומש לקידום כלכלי של החברה הערבית. עם כל ההסתייגויות מהתכנית שאינה עונה על כלל הצרכים של החברה הערבית, יש לברך ולומר, כי בטווח הרחוק, בנוסף לנדבך המדיני, זהו חלק אינטגרלי מהפתרון לצמצום תופעות של פשיעה והקצנה. גם ההחלטה אותה מסרו אמש ראש הממשלה והשר לביטחון פנים, לתגבר את תחנות המשטרה והאכיפה במגזר הערבי היא מבורכת. בהקשר זה, ראוי לציין כי איסוף הנשק הלא חוקי במגזר הערבי (ולא רק בו), הוא אקט מחויב המציאות שמנהיגי החברה הערבית קוראים כבר שנים לבצעו.

עם זאת, ראוי ללמוד מניסיון העבר ולהבין כי תגבור ועוד כוח אינם תחליף להשקעה בחינוך, בתעסוקה ובתשתיות וכמובן שגם את הכוח יש להפעיל באופן מדוד שיסייע להתמודד עם הפשיעה ולא באופן שייצור ניכור שיגדיל את הסיכויים לראות הקצנה בשוליים. לכן, הנדבך המשלים לתגבור המשטרתי המדובר מלבד ההשקעה בתכנית החומש וטיובה, שיח שוטף עם ההנהגה המקומית והתאמת האכיפה לכל יישוב וצרכיו. בנוסף, יש להקפיד על הבאת כוח אדם איכותי ושילוב מימד משלים לאכיפה של חוקרי נוער, עובדים סוציאליים ומערך שיוכל לא רק לעצור עבריינים אלא גם לשקמם ולמנוע מהם להיכנס למעגל זה מלכתחילה.

האוכלוסיה הערבית בישראל מוכיחה עד כה בגל האלימות, כי גם אם יש לה ביקורת קשה על מדיניות הממשלה, היא מוכנה לשחק בכללי המשחק הדמוקרטיים. בין אם יתברר כי האירוע האחרון היה אירוע של אלימות פוליטית "רגיל" או אירוע של אדם הלוקה בנפשו, יש להסתכל על המכלול השלם ולפעול בהגינות כלפי הציבור הערבי.