מה בין שקיפות וחוק העמותות?
לקראת ההצבעה בקריאה ראשונה על חוק העמותות והנוסח המתוקן שפורסם לחוק, שלחו פרופ' מרדכי קרמניצר וד"ר עמיר פוקס חוות דעת המבקשת לבלום את אישור החוק המדובר.
חוות הדעת, מתייחסת בין השאר לאמירתו של ראש הממשלה, אודות הצורך להשוות את החוק הישראלי לאמריקאי ולהחילו "מהשקל הראשון", וגורסת כי תיקונים אלו כלל לא נעשו: "החוק האמריקאי ("חוק סוכן זר") אינו עושה הבחנה בין תרומות פרטיות ובין תרומות מדיניתיות. בנוסף, ישנו שוני מהותי באופי המחויבות של הנתמך לישות זרה- בחוק האמריקאי נתפסים מקרים בהם הישות הזרה היא השולטת והמנהלת של הגוף הנתמך בעוד שבמקרה דנן, מדובר בעמותות המנוהלות על ידי גורמים ישראלים המקבלות תקצוב לפי תכניות פעולה ועבודה שאותן יזמו הגורמים המקומיים". עוד מציינים הכותבים בהתייחס לדין האמריקאי, כי גם בנוגע לתיקון שבוצע ב-2015 בתקנון בית הנבחרים האמריקאי, אין כל דמיון לחוק המדובר, שכן התיקון האמריקאי (שאינו מוסדר בחקיקה), מחייב גילוי נאות של עמותות בטרם הופעה בוועדה רק במקרה שהמדינה התורמת רלוונטית לנושא הדיון. כמו כן, התיקון עוסק גם בחובת דיווח על מימון פדרלי (מימון מהמדינה) של העמותה".
ככלל, טוענים פרופ' קרמניצר וד"ר פוקס, כי מדובר בהצעה שאין בינה ובין שקיפות דבר וחצי דבר וכי תכליתה היא לתייג ארגוני חברה אזרחית ביקורתיים כ"סוכנים זרים" ולהגביל את פעילותם והלגיטימציה שלהם. עוד מציינים הכותבים, כי כבר כיום קיימת רמת שקיפות גבוהה בדיווח העמותות, המחויבות לפרסם את מקורות המימון שלהן מדי רבעון באופן שקוף וגלוי וכי יש להחיל עקרונות שווים של שקיפות על תורמים פרטיים וממשלות זרות. כמו כן, מדובר בהצעה הפוגעת בעיקרון השוויון ובזכות ההתאגדות המעוגנות בחוקי היסוד בישראל.
לבסוף, מציינים המחברים כי מדובר בהצעה המתעלמת מהמסורת המודרנית של זכויות האדם שהתפתחה לאחר מלחמת העולם השנייה: "הפגיעה בארגונים תפגע במעמדה הבינלאומי של ישראל ועלולה לשמוט את הקרקע תחת הטענה של מדינת ישראל כנגד הרצון להביא מקרים שונים לדיון בבית המשפט הבינלאומי בהאג, כי היא מאפשרת ומבצעת בדיקות אודות מדיניותה באופן עצמאי, בין השאר על ידי קבלת תלונות מארגוני זכויות אדם", מסכמים הכותבים.