זאת לא הדרך

נתחיל מהמובן מאליו- מפגש חברי הכנסת מבל"ד עם משפחות המחבלים ובייחוד דקת הדומיה לזכר "השהידים"- המרצחים, הוא מקומם, בלתי מוסרי ומרתיח את הדם. מעבר לכך, פעולות שכאלו גורמות נזק רב משום שהן פוגעות במרקם היחסים בין יהודים וערבים, מעמיקות את השסעים ומקשות מאוד על היכולת לבסס אזרחות משותפת ושוויונית. הזעקה הציבורית המוצדקת והדרישה מנבחרי הציבור "לעשות משהו" ביחס לכך מובנת. טוב עשתה ועדת האתיקה שנקטה בצעדי ענישה משמעותיים כלפי חברי הכנסת. יש לברך גם על פעולתו של היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, שהחליט לבחון את חוקיות הפעולה.

עם זאת, יוזמת החקיקה המסתמנת, שנועדה לאפשר לחברי כנסת להדיח את עמיתיהם, היא שגויה מן היסוד. מדובר ביוזמה שמגובשת בחיפזון וכמענה לאירוע נקודתי. לא כך מתקנים חוקי יסוד. שינוי שכזה מחייב מחשבה מעמיקה, מחקר וניתוח ארוך טווח של השלכות החקיקה. הכוונה להעניק לגוף פוליטי סמכות מעין-שיפוטית, מבלי שיש לו את הכלים הבסיסיים לביצוע בירור עובדתי, לקיום דיון בראיות, ולשמיעת הטיעונים היא בלתי מתקבלת על הדעת. מליאת הכנסת היא גוף פוליטי ואיננה מתוכננת לתפקד כבית משפט ולכן אין לה את היכולת לקחת על עצמה משימה כזאת.

מעבר לכך, מתן סמכות השעייה מעין זו לפוליטיקאים, תכניס באופן כמעט אוטומטי שיקולים פוליטיים ולא עניניים להליך. אירועים דומים בעתיד צפויים במהרה להפוך לפסטיבל תקשורתי שישרת בעיקר את הקיצוניים משני הצדדים. כך, השאיפה לגריפת כותרות רק תגביר את השיסוי ואת הניכור בין יהודים לערבים. יתר על כן, אותם ח"כים שיושעו, יוכלו להתבצר בעמדת הקורבן ולפעול להוצאת דיבתה של ישראל בעולם ולטעון כי אין בישראל שוויון זכויות מלא לאזרחים הערבים. ישנו גם חשש, כי מהלכים כאלו יביאו להתרחקות ולניכור של הציבור הערבי מהמערכת הפוליטית וכך תיפגע אף יותר הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל כדמוקרטיה חיונית ותוססת.

חשוב גם להבין, שעילות הפסילה, כפי שפורסם עד כה, כבר מעוגנות בסעיף 7א לחוק יסוד הכנסת. סעיף זה מאפשר לוועדת הבחירות, המורכבת מפוליטיקאים אך משמשת כערכאה שיפוטית, לפסול ח"כים ורשימות מהתמודדות בבחירות. אך בניגוד לכנסת עצמה, בוועדה זו, מתקיים הליך הממנוהל על ידי שופט עליון, המשמש מעין יועץ משפטי לוועדה, וכן נדרש אישור של בית משפט לקבלת הכרעה כה קיצונית של פסילה מועמדים או רשימות. הליך זה, כולל שמיעת עדויות, דיון רציני ולקיחה בחשבון של מכלול המרכיבים והאופי של אותו מועמד או רשימה. יש לציין, כי בעבר, אף פסלה הוועדה רשימות כמו תנועת "כך" (1988) ו"רשימת הסוציאליסטים" (1965) שלא הורשו להתמודד בבחירות. לכן, בצירוף ועדת האתיקה ורשויות אכיפת החוק, קיימים כיום כלים רבים להתמודד עם פעולות של חברי הכנסת המסכנות את בטחון המדינה ולא נדרש חוק כה דרקוני ודרמטי.

לבסוף, יש לזכור כי פעולות קיצוניות נותנות במה לאותם חברי כנסת המבקשים לפגוע בעיקרון האזרחות המשותפת ולשמוט את הקרקע מתחת ללגיטימיות של הדמוקרטיה הישראלית. הדרך הטובה ביותר להילחם בתופעה זו בטווח הארוך היא דווקא התעלמות מהקיצוניים והגברת השילוב של ערביי ישראל בחברה הישראלית, בין היתר על ידי הקצאת משאבים, כפי שהחליטה לאחרונה הממשלה. כך, יקבלו המנהיגים הקיצוניים פחות ופחות לגיטימציה ציבורית למעשים שכאלו החותרים כנגד המדינה.

המאמר פורסם ב"ישראל היום"