בצה"ל, רק הנשים נאלצות להתכופף

בשום תסריט שנוכל לדמיין צה"ל, שנתפס ככור ההיתוך של החברה הישראלית, ידיר אוכלוסייה או מיעוט מסוים משיקולי תקציב. בשום תסריט, חוץ מזה הכולל נשים. החלטת צה"ל שלא לשבץ נשים בשריון משיקולים כלכליים מקוממת ומכעיסה, ובעיקר פוגעת בשוויון של כמחצית מהאוכלוסייה

Flash 90

בואו נשחק ב"נדמה לי". נדמיין למשל שלחיל האוויר מחליט על התייעלות כללית שבמסגרתה הוא מעביר את קורס הטיס שלו לבסיס חדש. כחלק מהתכנית מחליטים בחיל לבטל את המטבח ולהזין את החיילים באמצעות חברת קייטרינג. מיקומו של הבסיס הוא כזה ששכירת שירותיה של חברת הזנה כשרה תהיה כרוכה בעלות כלכלית גדולה מאוד, ולכן מחליטים באופן תקדימי כי בבסיס הזה בלבד, לא יסופק אוכל כשר. שאר בסיסי צה"ל ימשיכו לדבוק בכללי הכשרות ולפקח על החלתם באמצעות משגיחים, אך הבסיס הדמיוני שלנו יהווה חריג לכלל. מדובר בהתייעלות שתשפר באופן משמעותי את הליך הכשרת פרחי הטיס ואף תחסוך לחיל משאבים רבים, אבל משמעותו היא  שדתיים המבקשים להקפיד על כשרות – לא יוכלו לשרת כאנשי צוות אויר.

עכשיו נפקח עיניים וננסה להשיב לשאלה האם קיימת איזושהי קונסטלציה שבה תסריט כזה אפשרי. כמובן שלא. לא משנה מה תהיה עלות הכשרת מטבחי הבסיס, לא יתקיים בצה"ל תרחיש שבו חיילים דתיים אינם יכולים לשרת כטייסים. גם לא תסריט כזה שבו הם אינם יכולים לשרת כשריונרים. ולא רק דתיים. נסו לדמיין מציאות שבה צה"ל מודיע שבשל שיקולי כוח אדם ותשתיות חיילים ממוצא תימני אינם יכולים לשרת בתותחנים, או בחיל הרפואה או ביחידת העילית 8200. לא יקרה. וזה לא יקרה לא בגלל שצה"ל לא יכול להתקיים ללא בוגרי מכינת עלי או תושבי אפרת. אלא משום שיהיה מדובר באפליה ומשום שלמרות ששיקולי תקציב הם שיקולים רלוונטיים, צה"ל יבלע את גלולת האוברדראפט הזו הרבה לפני שדובר צה"ל יודיע "סופית, דתיים לא יוכלו להתשלב בקורס טיס".

אז איך זה שלמרות שפיילוט הכשרת חיילות כלוחמות שריון עבר בהצלחה, נודע לעם ישראל השבוע ששוויון זה נחמד, אבל יש לנו מלחמה לנצח והיא עולה כסף?

ובכן – יש תשובה. אבל לפניה, כדאי לעשות סדר במכלול הטענות שעולות בכל פעם שצירוף המילים "נשים" ו "צה"ל" נזרק לחלל האוויר הישראלי, וברלוונטיות שלהן לידיעה האחרונה לפיה כאמור, הוחלט כי נשים לא ישרתו בשריון.

ראשית יש לחזור על שנאמר. על פי הודעת צה"ל, ההחלטה שלא לשבץ נשים בשריון אינה קשורה בשאלת יכלותן המבצעיות של מסיימות הפילוט לעמוד במשימות היעודיות. לכן, כל ההגיגים בדבר ההבדלים הפיזיולוגיים בין נשים לגברים פשוט אינם רלוונטיים כאן. הוא הדין לגבי השאלה האם הפמיניסטיות האלה שכחו מה זה להיות נשים – גם אם יש נשים שחושבות שלהיות שריונרית זה לא נשי ושפמיניזם זה לומר בדיוק את זה – יש נשים שחושבות שלהיות שריונריות זה שיא ההגשמה העצמית ושפמינזם זה דווקא לומר בדיוק את זה. מנגד, על אף שאפשר להבין את החשדות ולפיהן מאחורי ההחלטה עומדים שיקולים פוליטיים - כלומר, כניעה לגורמים דתיים ורצון להימנע מכאב הראש הזה - העובדה שצה"ל המשיך עם הפיילוט בעיצומה של הסערה סביב פקודת השירות המשותף, עשויה להוות לפחות לכאורה הוכחה נגדית, ומכל מקום קשה לבססן. ולבסוף צריך לזכור, הכרעת בג"ץ בעניין אליס מילר אליה מפנים באופן טבעי כנגד ההחלטה, לא קבעה שככלל אין מקום לשיקולים תקציביים בסוגיות שילוב נשים ביחידות לוחמות, אלא שבאיזון הנתון הנזק לנשים ולחברה כולה מחסימת קורס טיס לנשים, גדול מהנזק התקציבי שבפתיחתו.

ובכל זאת, גם אם נצמד להסבר הפורמאלי וגם אם נכיר בעובדה שיש מקום לשיקולים כלכליים, מדובר בהחלטה מקוממת.

והיא מקוממת לא רק משום שהיא מסיגה את צה"ל לאחור בתהליך אמיץ שהחלו קודמיו של הרמטכ"ל הנכנס. היא מקוממת בעיקר משום שכשאנו מנסים לדמיין מציאות שבה שיקולי תקציב מובילים באופן מוצהר לחסימת יחידה בפני דתיים, עולים חדשים, מזרחיים, או המיעוט המועדף עליכם, אנו פשוט לא מצליחים. כי שום אוכלוסיה אינה מתבקשת לכופף ראשה לרגע עד שיפסקו הקסאמים ונוכל להפנות משאבים לטובת זכותה לשוויון, ולשום אוכלוסיה לא מזכירים שצה"ל אינו חברה לשוויון חברתי. אין כזה עולם שבו צה"ל אומר לרב אלי סדן "נו, אז 95 אחוז מיחידות הצבא פתוחות בפניי תלמידיך. דווקא החמישה אחוז הנותרים מפריעים לך?". ועוד לא אמרנו מילה על כך שנשים אינן פלח אוכלוסיה ושבניגוד לאוכלוסיות אחרות, הן אינן דורשות מאף אחד להתפשר או להעלים את עצמו, על מנת שהן תוכלנה להכנס בשער.

יכול להיות שהעובדה שבציבור החרדי-לאומי חוגגים בעקבות ההודעה אינה קשורה להחלטה שהתקבלה, ויתכן שעלות הכשרת לוחמות השריון תסתבר ככל כך גבוהה שיהיה בה בכדי להצדיק פגיעה בערך השוויון. אך כל זמן שהצדקות כאלה מגולגלות רק לפתחן של נשים, ראוי להפנות לדבריה המאלפים של השופטת שטרסברג כהן, שביקשה להזכיר ש״חברה המכבדת את ערכי היסוד שלה ואת זכויות היסוד של חבריה צריכה להיות מוכנה לשלם מחיר סביר על-מנת שערך השוויון לא יעמוד ככלי ריק מתוכן״.

פורסם לראשונה בהארץ.