מסתמן: ממשלה מנופחת, בזבזנית ולא יעילה

גישושים ראשונים לגבי חלוקת ה"שלל" בין השותפות הקואליציוניות החלו, וכבר מתרוצצות שמועות על כך שהממשלה תמנה כ-25 שרים. על ראש הממשלה מוטלת החובה לנהוג באחריות ולמלא אחר המגבלה החוקתית של מינוי 18 שרים לכל היותר, שתתרום לייעול עבודת הממשלה ולחיסכון כספי לא מבוטל

Flash 90

עם פתיחתן של השיחות הקואליציוניות שוב תעלה על השולחן חלוקת "השלל" בין השותפות העתידיות וכבר מתרוצצות שמועות על כך שהממשלה תמנה כ-25 שרים. זו הזדמנות לקרוא לראש הממשלה לגלות אחריות ומנהיגות ולמלא אחר המגבלה החוקתית של מינוי 18 שרים לכל היותר. בד בבד, ראוי שהממשלה תניח מתווה לצמצום מספר משרדי הממשלה תוך גיבוש רשימה של משרדי ליבה וביטולם של כאלה מיותרים.

בשנת 2014, כחלק מסדרת "חוקי המשילות" שחוקקה הכנסת ה-19 תוקן חוק יסוד הממשלה באופן שקבע כי ממשלה תִמנה, מלבד ראש הממשלה, 18 שרים ו-4 סגני שרים לכל היותר. תיקון מתבקש זה נועד לבלום את האינפלציה שחלה במספר חברי הממשלה לאורך השנים. בעשור הראשון של מדינת ישראל מנו הממשלות בין 12 ל-16 שרים. מאז חלה עלייה הדרגתית במספר השרים. ממשלת נתניהו השנייה, שהושבעה בחודש מרץ 2009, מנתה לא פחות מ-30 שרים ו-9 סגני שרים. כמעט רבע מחברי הכנסת מילאו אז תפקיד ברשות המבצעת.

למרבה הצער, התיקון לחוק היסוד לא שרד את מכבש הלחצים הקואליציוניים. אחת ההחלטות הראשונות שקיבלה הכנסת ה-20 לאחר בחירות 2015 הייתה השעיית המגבלה הזו, והממשלה היוצאת מנתה בשלבים שונים בין 21 ל-23 שרים ועוד 9 סגני שרים. האם גם הפעם ייתן ראש הממשלה את ידו למהלך דומה? יש לקוות שלא.

להגבלת גודל הממשלה יש מספר הצדקות. ראשית, מדובר בחיסכון כספי ציבור. גם אם אפשר להתווכח על המשמעות התקציבית של ההגבלה (שולית או מהותית) ולטעון שהזעקה כנגד בזבוז כספים נגועה בפופוליזם, ברור כי מספר קטן יותר של שרים, סגני שרים ומשרדי ממשלה יביאו לחיסכון לא מבוטל. שנית, ממשלה מרובת שרים פוגמת ביעילות הדיונים ובתהליך קבלת ההחלטות. ישיבת מליאת הממשלה הופכת לזירה של דבֶּרֶת בלתי פוסקת  ודיונים מייגעים. חמור מכך, מספר גדול של שרים הביא בעבר להקמתם של משרדים חדשים שנחיצותם מוטלת בספק (לעניינים אסטרטגיים, ירושלים ומורשת, שת"פ אזורי וכיו"ב), תוך פירוק וקריעת סמכויות ממשרדים אחרים. בכך נפגעת היציבות, נוצר חוסר המשכיות בטיפולם של נושאים והיכולת לקדם מדיניות נפגמת. מחקרים הצביעו על קשר שלילי בין גודל הממשלה לבין מדדי יעילות של המגזר הציבורי.

נימוק נוסף נוגע להפרת שיווי המשקל בין עבודת הכנסת לממשלה, שנגרם ממצב בו מכהנת ממשלה עם מספר רב של שרים וסגני שרים. ממשלות מנופחות מקטינות באופן משמעותי את מספר חברי הכנסת הפנויים לעבודה החשובה של פיקוח ובקרה על הרשות המבצעת.

גם הניסיון ההשוואתי מלמד שהמספר של 19 חברי ממשלה רחוק מלהיות מגבלה קיצונית ובלתי סבירה. למעשה, במרבית הדמוקרטיות עם אוכלוסייה בסדר גודל דומה לזה של ישראל, הממשלות כוללות מספר נמוך יותר של שרים. לדוגמה, בפורטוגל מכהנים 18 שרים, בהולנד 16 שרים, באירלנד ובפינלנד 15 שרים ובבלגיה 14 שרים בלבד.

מעבר לטעמים הענייניים, יש לשים לב גם למסר שיצא מבית המחוקקים אם יוחלט פעם נוספת להשעות או לבטל את המגבלה על גודל הממשלה. צעד כזה ישקף זילות של כללי המשחק החוקתיים ויבטא פוליטיקה הנובעת מאינטרסים צרים קצרי טווח ואשר מוּנעת מרצון להבטיח "שקט תמורת תיקים".

יש לקוות שראש הממשלה – שאוהב מאוד לדבר בזכותה של המשילות – ימנע את הרכבתה של ממשלה עתירת חברים אשר תפגע במשילות. בנוסף, ראוי שהממשלה תדון בכובד ראש במתווה לצמצום מספר משרדי הממשלה אשר תפח בשני העשורים האחרונים עד ל-28. שני צעדים אלו ייצרו רשות מבצעת קומפקטית, תביא ל"שקט תעשייתי" במבנה הממשלה ותתרום לשיפור היעילות במגזר הציבורי.

השוואה של ישראל ל-10 דמוקרטיות בעלות סדר גודל דומה

	אוכלוסייה (במיליונים)	מספר השרים	מספר משרדי הממשלה
ישראל	9	21	28
אירלנד	4.9	15	16
נורווגיה	5.3	22	15
סלובקיה	5.5	15	13
פינלנד	5.5	17	12
דנמרק	5.8	22	18
אוסטריה	8.8	14	11
שוודיה	10.2	22	12
פורטוגל	10.3	18	16
צ'כיה	10.6	15	14
הולנד	17.3	16	11